ארכיון חודשי: דצמבר 2012
רק על עצמי לספר ידעתי
אני ארקדי (רועי) פורטנוי או כפי שרבים מחברי מכנים אותי 'מיסטר-המבורגר'.
את הזיקה לאוכל מעניין פיתחתי בימי צה"ל "העליזים" כשבמטבח בלב הרצועה האוכל לא היה אכיל במיוחד אז מלבד ציוד החבלה שלנו הייתי עובר עם טוסטר ממוצב למוצב ובין המבצעים משחק בטעמים.
רק אז הבנתי שאוכל מגבש, מרגיע ויותר מזה, זה אחלה מתכון להכיר את בנות המין המשרתות הרבה פחות (ולא… לא ההם מהנח"ל החרדי!!!).
כך קרה ששרבטתי על הטוסטר את הכיתוב "לא כשר" ו-"תנו לצה"ל לנצח". התחלתי מגלילי חצילים במילוי גבינה לבנה, פילה חציל ושבבי צהובה אשר הוגשו על צלחת פלסטיק אלסטית וגרידת עגבניות ומשם התפתחתי לביצי עין אשר הוגשו בתוך קעריות נקניק, אשר דקות ספורות לפני כן הכנסתי בכוסות פלסטיק צה"ליות לתנור מיקרוגל שלא חומם מראש…עם שחרורי מצה"ל עשיתי מה שכל סטודנט רוצה: תואר במקצוע שיביא לו את המיליון הראשון ותסרוקת שתשיג לו כל מי שצופה לעברו. בנוסף גם פתחתי פורטל חדשני ומחתרתי (לזמנו) שאיגד חומרי לימוד של סטודנטים רבים מהמחלקה. הפורטל כמובן אונדקס יפה לגוגל ובין לילה הפכתי לידוען רציני במחלקה לתקשורת. המיליון הראשון כבר היה באופק כשמרצה מסוים החליט לאיים עלי במשפט פלילי ולוודא כי האתר ייעלם.
לאחר סיום התואר השני נותרתי בלי פורטל, בלי מאמרים לכתוב ועם גרד עצבני בידיים. ניסיתי לכתוב בפייסבוק על המצב הקיים, התווכחתי במסגרת ליגת הדיבייט הישראלית והייתי טוקבקיסט זועם. כל הדברים האלו לא נתנו לי את הלהט המיוחל. יחד עם זאת במשך כל הזמן הזה בישלתי, טעמתי, והכרתי לאט לאט אנשי קולינריה מדהימים.
ואז, בערב שתייה טיפוסי אחד מוצלח במיוחד נפל לי האסימון (וגם ההמבורגר שאחזתי ביד). "אני יכול להקים קהילת קולינרית צעירה!!!" צעקתי, בדיוק כמו קבוצת החברים הקטנה שהתגודדה מולי רק שתעניין את כל הדור! "נתעסק בקולינריה, במסעדנות, באנשים מול הלהבות והפלאנצ'ה! מסעדות ודיינרים אשר יתאימו לכל כיס!!!".
כך הגעתי לשם: " קהילת המבורגר ישראל" – פורטל צעיר וישראלי אשר פונה למכנה המשותף ומשם מתקדם לכיוונים נועזים יותר.
כך מסעדה אחר מסעדה, כתבה אחר כתבה, האנשים התעניינו והשפים הצטרפו.
בסוף הבנתי שאת המיליון הראשון שלי לא אעשה מזה אבל אני סוף סוף עושה מה שאני אוהב – מבקר מסעדות ובעל השפעה על אופי בילויים של ישראלים רבים.
את הזיקה לאוכל מעניין פיתחתי בימי צה"ל "העליזים" כשבמטבח בלב הרצועה האוכל לא היה אכיל במיוחד אז מלבד ציוד החבלה שלנו הייתי עובר עם טוסטר ממוצב למוצב ובין המבצעים משחק בטעמים.
רק אז הבנתי שאוכל מגבש, מרגיע ויותר מזה, זה אחלה מתכון להכיר את בנות המין המשרתות הרבה פחות (ולא… לא ההם מהנח"ל החרדי!!!).
כך קרה ששרבטתי על הטוסטר את הכיתוב "לא כשר" ו-"תנו לצה"ל לנצח". התחלתי מגלילי חצילים במילוי גבינה לבנה, פילה חציל ושבבי צהובה אשר הוגשו על צלחת פלסטיק אלסטית וגרידת עגבניות ומשם התפתחתי לביצי עין אשר הוגשו בתוך קעריות נקניק, אשר דקות ספורות לפני כן הכנסתי בכוסות פלסטיק צה"ליות לתנור מיקרוגל שלא חומם מראש…עם שחרורי מצה"ל עשיתי מה שכל סטודנט רוצה: תואר במקצוע שיביא לו את המיליון הראשון ותסרוקת שתשיג לו כל מי שצופה לעברו. בנוסף גם פתחתי פורטל חדשני ומחתרתי (לזמנו) שאיגד חומרי לימוד של סטודנטים רבים מהמחלקה. הפורטל כמובן אונדקס יפה לגוגל ובין לילה הפכתי לידוען רציני במחלקה לתקשורת. המיליון הראשון כבר היה באופק כשמרצה מסוים החליט לאיים עלי במשפט פלילי ולוודא כי האתר ייעלם.
לאחר סיום התואר השני נותרתי בלי פורטל, בלי מאמרים לכתוב ועם גרד עצבני בידיים. ניסיתי לכתוב בפייסבוק על המצב הקיים, התווכחתי במסגרת ליגת הדיבייט הישראלית והייתי טוקבקיסט זועם. כל הדברים האלו לא נתנו לי את הלהט המיוחל. יחד עם זאת במשך כל הזמן הזה בישלתי, טעמתי, והכרתי לאט לאט אנשי קולינריה מדהימים.
ואז, בערב שתייה טיפוסי אחד מוצלח במיוחד נפל לי האסימון (וגם ההמבורגר שאחזתי ביד). "אני יכול להקים קהילת קולינרית צעירה!!!" צעקתי, בדיוק כמו קבוצת החברים הקטנה שהתגודדה מולי רק שתעניין את כל הדור! "נתעסק בקולינריה, במסעדנות, באנשים מול הלהבות והפלאנצ'ה! מסעדות ודיינרים אשר יתאימו לכל כיס!!!".
כך הגעתי לשם: " קהילת המבורגר ישראל" – פורטל צעיר וישראלי אשר פונה למכנה המשותף ומשם מתקדם לכיוונים נועזים יותר.
כך מסעדה אחר מסעדה, כתבה אחר כתבה, האנשים התעניינו והשפים הצטרפו.
בסוף הבנתי שאת המיליון הראשון שלי לא אעשה מזה אבל אני סוף סוף עושה מה שאני אוהב – מבקר מסעדות ובעל השפעה על אופי בילויים של ישראלים רבים.
—
שמי ארקדי ואני מחבר הבלוג הזה,
מקים פורטל קהילת המבורגר ישראל
ומנהל הבלוג קהילת הבלוגרים של ישראל
במסגרת עבודתי אני מתעסק ב קידום ושיווק באינטרנט בדגש על סושיאל מדיה (רשתות חברתיות , יוטיוב , פורומים וכמובן בלוגים). הבלוג הזה מספק לי פורקן וחיבור של מה שאני אוהב עם מה שאני יודע לעשות. זהו, אז מקווה שאתם נהנים.
שלכם, ארקדי