נשים תחפושות וחברים שמראים לך את הדרך | הבלוג של ארקדי פורטנוי

בעיני מגילת אסתר נועדה לסמל יותר מכל את הכוח שיש לנשים לשנות את המציאות (וכמובן את הבסיס לתפיסה היהודית : ניצחנו>בואו נאכל).
כך, גם האישה החזקה בחיי שנכנה לצורך הסיפור "בת זוגתי הענווה" הסבירה לי "בטוב" את הסיבות אשר בגללן…מאוד  כדאי לי מאוד לחשוב על תחפושת פורים מקורית שתאושר על ידי הסמכות השיפוטית בבית…הידועה במקרה גם בשם תואר "בת זוגתי הענווה".

כמובן שכל דמות בסיפורי התנ"ך גם אני לא הלכתי בדרך הישר והעדפתי לאכול טרפה-חמץ-וגדי-בחלב-אמנטלו עם קהילת המבורגר ישראל במקום. בסוף הגיע הגראנד פינאלה וקיבלתי עשר מכות מצרים מ"בת זוגתי הענווה" אשר החזירוני לדרך המוטב והחלטתי לבד שאני אתחפש בפורים.

אם מישהו רואה חולצה כזו – אני מוכן לשלם במעשים שהשתיקה יפה להם

מ"אל באנדי" ועד ל"המבורגר" עברו רעיונות רבים בראשי עד שהבנתי שבחרתי להיות שף ספרדי שמנמן (את החלק האחרון כבר היה לי…). לשם כך פניתי לחבריי הטובים שף אבי ברקו ו שף עידו מדר. הרגשתי קצת לא נעים לעשות קריקטורה מהחליפות שלהם שעברו כך כל הרבה מנות, ריחות וטעמים אבל הם בשמחה נענו לבקשתי וכבר ביום למחרת כבר נראיתי כמו שף פר אקסלנס.

את התחפושת לבשתי בלילה רווי חוויות אבל גם ביום שאחרי. משום מה החלטתי להמשיך בחליפת השף לעבודה ולפגישות עם לקוחות. קשה לי להסביר כמה נוח הרגשתי ב"תחפושת" הזו שנתנה לי משב אנרגיות ותחושת שלווה פנימית. לכן היה לי חשוב לכתוב את השורות האלו מיד שחזרתי לביתי.

הבנתי מה הרגשתי , רק כאשר סיפרתי לחברי – שף אבי מלמד, שכמו ילד שרצה להיות חייל ולבש מדי פורים לגן הילדים או נערה מתבגרת, שלבשה חשוף ורצתה להיות אישה בשלה, כך גם אני הרגשתי בחג הפורים הזה (לא אישה בשלה!). הרגשתי שבאמצעות התחפושת הגעתי למקום מסוים שהחיים האמיתיים מעולם לא אפשרו לי ללכת לשם. והרגשתי טוב.

הייתי מציע איטליאן סוסג' אבל העדפתי ללכת על פיצה

תודה לשף אבי ברקו – חבר, מנטור ומומחה מדהים לבשרים וקולינריה.

תודה לשף עידו מדר – חבר, אלוף וגאון קולינרי שרוקח קסמים במנות פשוטות ומדהימות.

תודה לאלינה שימונוב – השפית האישית שלי, בת זוגתי הענווה שלי וזו שמנתבת אותי למקומות שעושים לי טוב.
חג פורים שמח לכולם.

האור של חיי שלעתים בוהק עד כדי סינוור. אלינה שימונוב – היפה בנשים.