Yum Cha | ארקדי פורטנוי הוזמן לפתיחה של מסעדת יום צ'ה – האסייתית החדשה

בבוקר למחרת ביקורי ב- Yum Cha  שמעתי את צביקה פיק צועק "שיגעון!!!". ככל כנראה זו הדרך הכי מתאימה להתחיל את הסיפור של יענקל'ה שיין והפתיחה הרשמית של Yum Cha מסעדה אסייתית.

מהיכרותי האישית עם המסעדן הידוע בכינויו "מאסטר הבשרים", יענק'לה שיין, הוא ידוע כאדם הפותח מסעדות עם פיסת טירוף ופיסת גאונות-יצירתית. כך חשתי אמש מול המנות שהוגשו לי במסעדת Yum Cha  החדשה. לצידו של יענק'לה ניצבת המעצבת שרון בר-אור המבריקה שגרמה לביקור שלי להרגיש כמו לילה קסום לצד מימי אגם שלצידם משתקפים קצוות עצי במבוק, אי שם במזרח הרחוק.

קוקי סן ז'אק בקרם תירס ומיסו

עוד לפני שהגיעו המנות שהזמנו, שטה לה סירה קסומה של אגדות אל עבר חוף המבטחים שלנו. במרכזה נח קוקי סן ז'אק אימתני עם קרמול יפייפה, מקושט סביב סביב בקרם צהבהב העשוי תירס ומיסו. צריבת הווק הייתה מושלמת ועיטרה את חזותו בסדק עמוק אשר ווידא כי טעמיו יכלאו בו לנצח, עד שהחך תפצע את שריר הצדפה העדין הזה. בנגיסה הראשונה נחשף בפניי מארג טעמים נימוח ונהרות של טעם מילאו את פי. הטבילה בקרם הוסיפה גוון אותנטי למנה, כי מה יותר אסיאתי מטעם תירס? טעם המיסו העשיר את הקרם והותיר אותנו עם חיוך עצום מרוח על הפרצוף. גרעיני השומשום השחורים התפצפצו על הלשון ונתנו את הטוויסט הסופי והפופולרי של המטבח האסיאתי. נהדר.

לחמניית באו ממולאת

את המנה הראשונה כינינו כריך inside-out. בתוך עלה אייסברג ישבה לחמניית באו מתחכמת – מאודה ומטוגנת. כמילית היו פטריית פורטובלו בטנדורי, אבוקדו, ,בצל פריך, איולי צ׳ילי ואת כל הכיף הזה אוחזים עם עלה האייסברג ונוגסים בביס שמשלב מערובת של טעמים מטורפים שמושכים את הסועד לכל הכיוונים. טעים, משביע וקליל. לא פלא שהסינגפורים טורפים כריכים כאלו כל הזמן ופשוט ממשיכים לעבוד מיד לאחר מכן.

 

Gadu Gadu

סלט! חם! קר! כמו שאמרתי – משגע! כמו כל הקונספט של Yum Cha. על עלי אייסברג נחו איי ברוקולי חלוטים. תחתם מצע ירוקות חלוטים וקרקרים משולשים בטמפורה תפוחה וקלילה. כל הקונספט של הסלט עסק בבריזות של קור וחום לצד הנחל הקסום כאן, ועם לא די בשילוב של קטבים אז מעל הסלט האסיאתי התקרש קרם תירס שהוסיף חטא על פשע, פשע שגורם גם לקרניבור שכמוני, לחדול מלדבר ופשוט לשים את כל ריכוזי במנה הקלילה והרעננה הזו.

שרימפס ברוטב טום יאם ופאק צו'יי

בינתיים, מלצרית יפה השיטה לעבר חוף המבטחים שלנו סירה נוספת עשוית חצי קנה במבוק עם סטיקי רייס. לצידה מנהל המסעדה, משה קבע, צירף לסירה גם אגם קטן ועמוק עמוס חסילונים עצומים ועצות בשביל המראה הכללי והטעם האקזוטי. היה זה אגם של קארי בעל טעם עמוק ומעט פיקנטי שעשה לחסילונים המבושלים אמבט טעמים נפלא. בכף מרק מחרסינה דגנו את מימי האגם המופלאים וביד חצופה שלפתי את השרימפסים השמנמנים ונגסתי בהם בלהט חסר פרופורציות.  הגבעולים הירוקים היה לעורר את החך ונתנו לנו אפשרות ליהנות שוב פעם, מהתחלה.  (89 ש"ח)

לסיכום, אני מאושר לנוכח של מסעדת יאם צ'ה. אף על פי שעשרות פעמים אמרתי ליענקל'ה שיין כי "הבר עישון" של מסעדת שיין ושארפ היו אחד המקומות האהובים עליי, פתיחה המסעדה החדשה העניקה גיוון אתני נהדר למרכז הארץ.

תפריט מסעדת Yum Cha

מסעדת אושן בר פירות ים, הרצליה פיתוח | ocean, Herziliya-Pituah, Israel – דגים, פירות ים ומה שביניהם (סיקור מהשטח)

דיווח מהשטח

הרגע סיימנו ארוחה משפחתית ב‫#‏אושן_דגים_ופירות_ים‬. אני במיוחד רוצה לשבח את המקום בזכות צוות נעים שמנתק אותך מתחושת הזרות בכניסתך למסעדה זרה.
בנוסף, מנות השרימפס בהחלט העלו בי חיוך בשם הגיוון והחידוש בסצנה העמוסה והנדושה בישראל. בחרתי בנוסח טבסקו וטקילה וחייכתי כל הדרך עד השעועית הירוקה שתפסה לי נפח חשוב בבטן. בסה"כ מנה כיפית ומרנינה. חומר הגלם לא היה בשיאו אבל המחיר עומד בהתאם.

דווקא עם מרק הסרטנים פחות התחברתי, הוא היה עייף ועם גושי קורנפלור גדולים מידי שלא עברו פירוק כראוי. יאמר לזכות המלצר שהוא לא שאל שום שאלה ומיד פנה למטבח והוציא לי מנה חדשה.
הסלט הטיפוסי במנות האחרות היה חביב במיוחד, על אף מרכיביו הבסיסיים יחסית, הכרוב היה עדין יחסית וסך המרכיבים עשו עבודה נהדרת בהפחתת הכבדות של שאר המנה.

הספייריבס כדרכו של עולם, בישראל היו ונשארו בטעם של "משהו אחר". קשה לומר שמודבר כאן בסטייק לבן מרשים או שיש לבשר נוכחות בצלחת – המשרה מעפיל על כל הטעמים ויוצר מאכל שאופיו כאופי הטופו, אז חבל.

לסיכום, אנחנו מכירים את מסעדת אושן כעשור כבר, עוד ממיקומם הקודם במרחק 800 מטר אחורה ושמחים לראות שהמסעדה עדיין מזמינה ונעימה. כבוד.

— ‎at ‎אושן בר פירות ים‎.‎

 

Whitehall | באנו, ניסינו הלכנו!

במסגרת פסטיבל 'שף תאכל' מס' 16 יצאנו לחגוג את יום הולדתה של בת זוגתי במסעדת ווייטהול (whitehall) הממוקמת בהרצליה פיתוח. המוטיב של הפסטיבל הוא פשוט וטוב: ארוחה במסעדת פרימיום בעלות 84 ₪ לסועד. בחשבון פשוט זה 160 ₪ לזוג.

שיעור בכלכלה:

* החשבון הסופי היה 290 ₪. * התפריט "המיוחד" במסעדת ווייטהול מציע ארוחה מלאה אבל ללא שתייה! 2 בקבוקי 'סאן פלגרינו' (50 ₪) ובירה (30 ₪).* גם בלעדי השתייה, סכום הסעודה הזוגית שלנו עמד על 210 ₪ עוד לפני הטיפ. זה כאמור רחוק מ 160 השקלים החדשים שנועדנו לשלם: על מנת לבחור במסגרת התפריט הייחודי סטייק אנטריקוט כ 200 ג' הוספנו 25 ₪, על מנת לבחור קרפאצ'ו סינטה הוספנו 10 ₪ ועבור קלמארי בקראסט עם איולי כורכום נפרדנו מעוד 10 ₪.

בשעה 18:00 הגענו למסעדה והופתענו לגלות שפתחנו את השולחן השני במסעדה. בדיוק אז נכנסו זוג קשישים חביבים ושאל על פסטיבל 'שף תאכל'. הרגשנו לא לבד ועם הביטחון המוגבר פנינו להזמין.

פטה כבד עוף (*)

"לא, ממש לא טעים!", הייתה התגובה הראשונית שלי לפטה. שמרתי את זה בבטן בתקווה שאלינה תהנה ולא אאלץ לחלוק עימה את "מאי פרשס" – ערמת הרמסים הצהבהבה שלי. אך אלינה טעמה ולא ממש חייכה. טעם הפטה נטה לכיוון הכבד הקצוץ עם מחסור קריטי בחמאה. מאוד לא מעודן. מאוד מאכזב. הבצל המקורמל היה רחוק מנקודת המיצוי שלו, אבל מילא. לכן ביקשנו להחליף את המנה והזמנו קרפאצ'ו.

קלמרי מטוגן עם איולי כורכום (****)

המפגש עם איולי כורכום סיקרן אותי מאוד.סוף סוף גיוון!. טבילה אחת הספיקה לי. כן, מצד אחד זה מיוחד, מאותו הצד זה גם תיבול מאוד ישראלי. ועוד באותו הצד זה בהחלט משדרג את ההגשה עם כל הצהוב הקיצי הזה. מצד שני, אני לא חושב שהנטייה הזו לכיוון הקארי נתנה את המקום לקלמרי  שנועד להיות מרכז הצלחת. שלא לומר שהמשחה הצהובה אף העפילה על טעמיו. מידת הטיגון הייתה למופת וטבעות הקלמרי עם ראשי הקלמרי היו נהדרים כשלעצמם. משמעותית יותר מוצלחים מהשכנה העוסקת בפירות ים: אושן פירות ים ודגים.

קרפאצ'ו עם רוקט ופרמז'ן (*****)

בקרפאצ'ו חומר גלם טוב אז הכול. והחומר גלם היה מעולה!. אומנם קרפאצ'ו סינטה לעולם לא הוא טעים כמו קרפאצ'ו פילה. אך כפילה הוא היה מעולה: מיושן טוב, חתוך דק וללא סימני פטיש או מדרגות. הוא אומנם עבה וגס יותר מהקרפאצ'ו ה'דפוק' שאנו מכירים אך בזכות זאת טעמו בשרני יותר.

בצד הוגש לנו לחם שחור ומשעמם. בסיסי לחלוטין. עם קערית שמן זית, קונפי שום בזיליקום ועגבניות טריות. קערית שמן הזית בהחלט הייתה מעניינת וחביבה – הלחם, קצת פחות.

סטייק אנטריקוט (*****) ו-'האש-בראונס' (*)

אני לא צוחק! זו התוספת! 'האש-בראונס'! הסטייק היה נהדר, מיושן היטב ובעל טעם גן עדן, בדיוק כמו שהחך הישראלי אוהב לאהוב. רק בשבילו לבדו שווה לחזור למסעדת ווייטהול בהרצליה פיתוח. מידת העשייה הייתה רחוקה מאוד מהמידיום שביקשתי אך לאור טעמו הייתי מוכן להמשיך בלי להתלונן. רק חבל שהוא היה קצת קטנצ'יק.

המטבל היה לא לרוחי במילים המועטות. טעמו של ציר הבקר היה החלק הטוב אך התיבול הגס ששילב שבבי פלפל אנגלי או\ו כזרעי וסברה היו מוגזמים ולא מאוזנים. "האש בראונס" זה רק תפוח אדמה. זו הייתה התוספת מיושנת ולא טעימה. מנה שאולה מחדר האוכל צהל"י אך בטח לא ברמה של מסעדה. אולי זה אמור להיות טעים יותר, אך זה לא מעבר.

לינגוויני וראגו בשר (**)

הלינגוויני היה בהחלט עשוי כמו שצריך, אל דנטה, ברמה ועם נוכחות בצלחת. הראגו היה בלונז פשוט ללא שום דאווין. בסיסי ולא מעבר.

פרפה חלבה (***)

קשה לקרוא למנה הזו פרפה – זו הייתה גלידה משובצת חלבה. מעל היו קווי סילאן וזהו. זה היה טעים אך לא מה שציפיתי. לגמרי לא ברור לי מי בחר את השם ומדוע.

פנקוטה מנגו (***)

מיותר. דמיינו לכם מעדן דני עם סיומת של מנגו, טעים? זו המנה כולה. נכון יש קישוטי מייפל שנועדו לשדרג את הצלחות אך טעמו כמי סוכר והוא לא באמת נאבק עם החמיצות של המנגו אלא סתם שם.

הייתי רוצה לספר לפחות שהבירה הייתה נהדרת, אך הבירה היחידה מהחבית הייתה גולדסטר שלא רק שזה מאוס מעט ביחס למסעדות שמגרות את החושים עם בירות לא מסוננות אך הגולסדטאר הזו כבר הייתה דלילה מבועות עוד בהגשה וחבל.

לסיכום, המסעדה (***) והבשר (*****)

פסטיבל 'שף תאכל' הוא רעיון נהדר שזוכה לתהודה גבוהה מאוד והרבה עניין בעולם המסעדנות הישראלי. לצערי מסעדת ווייטהול לקחה את זה למקום מיושן, משעמם ובעיקר מאכזב.

וייטהול, המשכית 35. הרצליה פיתוח.

אחלה סטייק, בשאר הדברים אפשר לשפר פה ושם…

מסעדת הטרקלין – ביסטרו בשר ויין | ארוחת עשרת המנות במסגרת הסיור הקולינרי 'מאסטרשוק'.

שרדונה, רזרב 1848 (2011)

לאחר הסיור בשוק הכרמל הגענו לגראנד פינאלה של 'מאסטרשוק' – ארוחת עשרת המנות ב'הטרקלין'. את "הסעודה האחרונה" התחלנו עם רזרב של יקב 1848. הפעם היין הרשים אותי עד מאוד בטעמו העשיר והמלא אשר לווה במתיקות עדינה וטעמו צלול וקליל מאוד.
גם אנשים כמוני, ללא הבנה רבה ביין יופתעו לגלות כמה שהשרדונה נהדר. בהמשך הדר אוקנין גם סיפרה לי מה פשר התלהבותי, מסתבר שזהו יין רזרב הזוכה בקטגוריית השרדונה לשנת 2013 בתחרות אשכול הזהב.

חורף, בלב יולי

מאחר שחבריי הבלוגרים העלימו את המנה הראשונה עוד לפני שסיימתי לצלם אותה, במנה השנייה התפשרתי על הצילום והזדרזתי להגניב ביס. מנת הארטישוק עם גבינת העזים שילבה טעמים חמוצים עם הגבינה השמנה שהפרו זה את זה, במילה אחת נהדר. דווקא את המצע, ראגו לקט עגבניות שרי, לא הבנתי. זוהי תוספת חורפית אשר הכבידה על האופי הקיצי של הארוחה ולכן עמדה בעיני בגדר כל המוסיף – גורע.

1…2….3 דג מתיאס

המתיאס הוגש לנו לצד לחם פראנה שהיו עולם והיפוכו, מבחינה תרבותית, אבל בטעמים הם השתלבו נפלא. המליחות של המתיאס נשברה על קצוות הלחם הפריך שנאפה על חלוקי נחל. הניגודיות שבין מרקמו הקשה של המאפה מול הרכות של המתיאס פשוט הנחיתו אותי לתחושת סוף-השבוע ורק כוס גבוהה של אוזו ונענע היו חסרים.

 

יש לנו מנה מנצחת: סינייה של הטרקלין

גם מנת הסינייה נחתה על שולחננו. טעמו של קבב הטלה בטחינה היה נימוח ,אוריינטלי ובעל ניחוח עדין. האיזון המחושב של קשת הטעמים בקבבונים לא אפשרו לטחינה להסתיר את טעמי הטלה. כמו כן, נוכחות החציל הייתי מפתיעה ונהדרת. זו מנה כבדה מעט לקיץ הישראלי, אבל אכלתי בשקיקה בלי לחשוב על ההשלכות. מנה נהדרת ועשויה נפלא.

להקת השייטל וחלוקי הנחל הלוחשים

ההגשה הפראית של רצועות השייטל הקסימה אותנו. על מצע של מיקרו עלים נחו להן חתיכות שחומות, ורדרדות ובתוליות מבפנים שהמתינו לחדירת החום לעומקן. הצריבה של חלוקי הנחל הלוהטים. לרוב אכן הייתי בולע את הפיסות היפיפיות כפי שהן אך כאן מגיע "ה-אבל ה-גדול". נתח השייטל הוא בעל טעם בשרני וסיבי מאוד כיאה לשריר אחורי אבל הוא רחוק מהרכות של הסינטה והפילה. לכן זהו הימור גדול מידי לעשות את הבשר אל מעבר למידת המידיום, והחתיכות לא היו עד כדי כך בתוליות אחרי הכול.

עתה, כל סועד בחר את החתיכה היפה ביותר והניחה על המזבח עד אשר האבן הלוהטת צלתה אותה לפי טעמו. אין ספק שזהו גימיק מסעדני נחמד ועל כן גם פופולארי. פיסות אחדות היו בהחלט מדהימות: עסיסיות, בעלות טעם בשרני מלא ונעימות ללעיסה. מנגד, אחרות היו סיביות יותר והקשו על ההנאה. זוהי מנה קרניבורית קלאסית שמיועדת לקרניבורים שאוהבים לעיסה הממושכת ומיצוי טוטאלי של הבשר. הקושי הנוסף היה חלוק הנחל עצמו. למורת רוחי האבן התקררה במהרה ולכן חתיכות אחדות פשוט נותרו בצלחת. אם בביקורכם תהיו עדיין רעבים פשוט תבקשו אבן נוספת.

בעוד ששאר יושבי השולחן כבר גלשו לקינוחים, אני עזרתי לרזרב המדהים של 1848 להסתיים וחייכתי חיוך גדול. במקום הקינוחים כמובן שפנינו לטעום את ההמבורגר המפורסם של הטרקלין (לחצו להמשך הכתבה…)

גילוי נאות: הוזמנו לסקר את ארוחת 'עשרת המנות' במסעדת הטרקלין ואת הסיור הקולינרי בשוק הכרמל במסגרת סבב – מאסטרשוק (קישור לדף של נורית).