איך הסתכלתי לארוחת הצהריים התמימה שלי בעיניים | ארקדי פורטנוי ביקר בדיר של "מרינדו בשר מהגולן"

הפעם אשתף אתכם במסע המופלא שלי לצפון הארץ, איך הסתכלתי לארוחת הצהריים התמימה שלי בעיניים ועל אג'נדה קרניבורית בת 30 הנקראת פליאו. הכול החל כאשר החבר'ה מ'מרינדו – בשר מהגולן' הזמינו אותנו לסיור קולינרי. מיד אישרנו הגעה בלי לחשוב פעמיים, הרי מדובר במרינדו!

כך קרה שביום שישי קיצי במיוחד, אני וחברי לעט, יאיר פרייס, פנינו צפונה אל עבר 'עין גב'. היו לי שתי מטרות מוצהרות: ללמוד איך מגדלים, חותכים ומיישנים טלה ובנוסף גם להכיר קצת את תרבות הפליאו, שתפסה פופולאריות רבה לאור מגמת הבריאות העולמית והנטוורקינג ברשתות המדיה החברתית ובאינטרנט.

חלק א – הצפון הפרוע.

עשב חיטה לא היה בפי, אך הרגשתי לגמרי קאובוי, בין ההרים החרוכים משמש אוגוסט היוקדת. לאחר טיפוס מאומץ אל עבר הדיר המרוחק וזעקותיו של רכבי העירוני, נגלה בפנינו נוף עוצר נשימה: המוני טלאים מחויכים. אגב, בצד השני הייתה גם הכנרת לכל אוהבי הנוף והטיולים, אבל אני עסקתי בעיקר! הגענו סוף סוף למערב הפרוע, סליחה לצפון הפרוע: קאובויים, כלבי שמירה אימתניים שמלקקים לך את החיים, עדרים גדולים ואף טלאים טיפשים בני יומם שהיו עסוקים ב "איך להשתין מצחיק".

רועי תבור, הבעלים של 'מרינדו – בשר מהגולן', הציג את הדירים השונים. החל מטלאים בני יומם, טלאים גמולים, טלאים בני 4 חודשים ו-6 חודשים. טיילנו בין דירי הפיטום והעגלים ושמרנו על מבט מצומצם הלקוח מסרטי המערבונים הישנים. כעבור דקות אחרות הבנתי שזה לא מרשים פה אף אחד, אז פשוט הפסקתי עם המבט ועברתי ללטף את החיות הפלומתיות.

בסה"כ ספגנו לא מעט ידע על גידול בקר, על אף ההבנה המשותפת שעוד מעט נטעם את בשר הטלה של מרינדו. היינו במצב רוח קצת היתולי*.

את אנשי פליאו העסיקה מאוד תזונתם של דיירי הדיר, כמות השומן בגוף וכיצד לנצל באופן אופטימלי את הבשר והפחתת הפחת למינימום.

תבור לא הסתיר פרטים, דיבר במנוחים של כדאיות פיננסית והרחיב על פוטנציאל הרבייה, מחזור החיים של הדיירים בדיר ועל כבשים עקרות (אגב הן מקבלות 2 ניסיונות להרות עד שהן פונות לנתיב השני בדרך לשולחננו). דאגתו המרכזית של תבור היא להוציא מוצר ברמת איכות הכי גבוהה שניתן ולשמור על המותג המוצלח: "מרינדו בשר מהגולן". ההרצאה שקיבלנו הייתה מעניינת למדי, אך החום היה מתיש והרעב שפיתחנו, לאור צהלות הטלאים, היה כבד.

חלק ב – אומנות היישון

חלק ב – אומנות הסכין.

[אזהרה – אם אתם צמחוניים, טבעוניים או בעלי בעיות לב, מומלץ לדלג על החלק זה]

החלק המעניין ביותר היה הסיור במפעל 'מרינדו', נשנשנו קלות כמה נקניקיות מרגז וקבבונים והמשכנו אל מאחורי הקלעים. זה היה טיול צונן ומעניין בין המקררים השונים האחראיים על שלבי היישון.

במקרר הראשון נתלו טלאים בשלמותם בטמפ' 4 מעלות ומשם הם נלקחים לפירוק. במקרר הוואקום רועי תבור הציג בגאווה את חלקי הטלאים הנקיים והמיושנים אשר מוכנים להישלח ללקוח בקו ההפצה שלהם. הנתחים של מרינדו נראו מושלם: מיושנים יפה, חתוכים כראוי. אין ספק כי מדובר ברמה הגבוהה ביותר שניתן לשאוף אליה, לא תמצאו חלקי פילה מדומה עם הנתחים או החלקים ופיסות אחרות כפי שקורה לא אחת.

כמו כן, למדנו קצת על שומן הכבש והליעה, מסתבר כי חלקי החלב הלא כשרים במכירה סיטונאית נדחפים לא אחת לתערובת השומן. לאחר שלב החיתוך, הנתחים נחים בוואקום במשך 14 יום עד שהם מוכנים לשילוח, למסעדות או לשיווק בשוק הפרטי. היתרון הנוסף של מרינדו זו האפשרות להזמין משלוח לבית הלקוח הישר מן הקצבייה.

חלק ג' – שיעור פירוק לגורמים.

[צמחוני, טבעוני?… דלג דלג…]

לא בכל יום נותנים לך סכין ענקית ויוצא לך ללמוד את חלקי הבקר, באיזה אופן להשתמש בהם וכיצד לפרקם. זה היה החלק שממנו נהנינו יותר מכל בסיור הקולינרי שלנו בדיר של "מרינדו בשר מהגולן". לאחר ההסבר גילפנו וגילפנו את הבשר מעל העצמות, צבעו היה כהה וזה העיד על רמת יישון טובה. בסוף הבנו כי למעשה לא כל כך קל להיות קצב. מלבד המשבר הפסיכולוגי שאתה רואה ארוחות צהריים של אחרים כל יום, מדובר גם בעבודה פיזית קשה ועדינה מאוד. בנוסף גם הסכמנו כי הנתחים שיוצאים מכאן הם מאוד יפים, בעיקר ביחס לגילופים המוזרים שרובנו עשינו.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

חלק ד' – המסעדה

[צמחוניים, טבעוניים או בעלי בעיות לב, למה לקחת סיכון?]

המסעדה של מרינדו ממוקמת בתוך מרכז המבקרים המשלב מרכול גדול שסוגר לכם כל מה שצריך למנגל מ א' עד ת', אפילו קמין. קשה לי להאמין שתצליחו לחשוב על פריט חיוני לטיול בצפון שלא תמצאו במרכז של מרינדו.

כאמור, למזלנו נתקלנו בסיור קולינרי של קבוצת פליאו, הם קרניבורים בכל רמ"ח איבריהם ולא ממש אוכלים דברים אחרים. התחלנו בסלט ירקות וחציל שנעשה על גחלים לוחשות אשר הוגש עם הטחינה בצד (בשביל החבר'ה שבדיאטת פליאו). הארוחה האמיתית החלה בנקניקיה עמוסת טעם מתובל וטוב. חיסרונה היחיד היה הייבוש שלה. בהמשך הוגש לנו "אסאדו" (שפונדרה), אשר הזכיר מעט את הגולש הביתי, כנראה הוכן קצר מידי. ובכל זאת, אני שמח לומר כי זו האכזבה היחידה שחוויתי בשולחן הבשרים של מרינדו. שאר המנות שבאו בעקבותיו היו בשמים: שיפודי הטלה היו מעולים, בשר צלעות הטלה היה נהדר וצנח מן העצמות. טעמו היה שמנוני עם ניחוח מדהים וחיבור נפלא לטעמי פנים-העצם. מלבד תיבול קל, רק הלהבות היו נדרשות לשחרור הטעמים המעולים. באותה רמה היה גם טעמו של נתח הקצבים שהיה פשוט במיטבו. המנות פשוט המשיכו להגיע לשולחננו עד שאחרון הקרניבורים הרים ידיים. גם הקינוח היה נוסח פליאו והוגש לנו שושן תמרים עצום אשר שובץ באגוזים שונים שחברו יחדיו בזכות שוקולד 99% שגם כן נמכר במקום.

חלק ד – לאחר ששבעתי יכולתי סוף סוף לערוך ראיון עם נציגי פליאו

הפליאו זו דרך חיים המתבססת על תזונה קדמונית המתאימה למין האנושי. מטרתם המרכזית של חבריה היא לאמץ אורך חיים בריא יותר. הפליאו לא עלתה כקונטרה למגמת הצמחונות והטבעונות אלא שזו תופעה חדשה יחסית (בת 30 שנה) כמו הצמחונות והטבעונות, אשר מגיעה עקב החיפוש אחר אורך חיים בריא יותר. לא מעט צמחונים וטבעונים עוברים לפליאו בגלל מחסור בויטמינים, תחלואות והגילוי כי אורך החיים הטבעוני הוא לא מוסרי כפי שזה מצטייר. כיום ישנו הרבה גרסאות לפליאו וחלקן מקלות יותר, אך היסוד אומר: לא אוכלים מה שהמין שלנו לא אכל לפני עשרת אלפים שנה. בפליאו כן אוכלים הרבה דגים, בשר ומזונות בסיסיים שאינם מעובדים. למידע נוסף ניתן להיכנס לדף הבית של "פליאו ישראל" בפייסבוק

• אזהרת בדיחה שוביניסטית
  אישה צעירה וענוגה ברחוב היא פרגית,
  אשה ברחוב עם "וואחד ליאה" זו טליה

לסיכום,
לא אחת שואלים אותי אם יכולתי להסתכל לארוחת הצהריים שלי בעיניים וכעת תשובתי היא חד משמעית כן. המאבק התודעתי של קבוצות הצמחונים והטבעונים מעמיד את התפיסה שלנו במבחן מכיוון שהתרגלנו שתהליך השחיטה נעשה רחוק מאיתנו. לכל מי שאוהב בשר איכותי אני ממליץ לעשות סיור בדיר של מרינדו מהצפון. אתם תלמדו רבות על הבשר, והטיפול בו. שיהיה לכולנו בתאבון.

תודה ל"מרינדו בשר מהגולן" על ההזמנה לסיור הקולינארי.

עין גב (מול הקיבוץ) מסעדה, קצביה וחנות מעדנים

הטלפון של מרינדו : 1599-50-30-80

אתר הבית של מרינדו : http://www.marinado.co.il/

עמוד הפייסבוק של מרינדו : http://www.facebook.com/Marinadoshop

Vicky Cristina | כולם כבר מכירים את טאפטס בר ויקי קריסטינה, אז גם אנחנו ניסינו!

אמש אני ואלינו הלכנו על "רומנטי". טיילנו קצת בנמל יפו וב"מתחם התחנה", תל אביב יפו. לאחר מכן נכנסנו למקום שלא נתקלנו בו בעבר:  טאפאס בר – ויקי_כריסטינה. מן הרגע הראשון היה ניצוץ כזה של אוירה מדהימה, קובנית וכיפית שתזכיר לצופי Dexter את המקום של בטיסטה. השירות היה צעיר, תוסס ורענן. אף על פי שמדובר בטאפאס בר להפתעתנו הרבה – רוב המנות לא היו דוגמיות ובהחלט שבענו בכיף. רמת המנות גם העידה שמדובר במטבח שף.  כמובן שלעניות דעתי  היו כמה מקומות להשתפר בהם.

 

התחלנו, איך לא? במנת קוקי סאן ז'ק עטופה ברצועת בייקון מעושנת. המנה הייתה טעימה ועסיסית אבל טעם הבייקון היה דומיננטי מיד עד שטעמו של שריר הצדפה התפספס, וזה קצת חבל. המנה הזכירה לי חבר פוליטיקאי שאוהב סטייק טובים אך אוכל אותם בפיתה.
קוקי סאן ז'אק : 4/5

המנה הפייבוריטית שלי ב Vicky Cristina הייתה כריך השרימפס. על גבי ברוסקטה ספגת מטבל שמנת, נחו  ג'מבו שרימפסים שנראו כמו מתיימרים להתפוצץ. אם לא די בשלמות הזו, מעליה נחו עלעלים זעירים שרעננו את היצירה הזו.
ברוסקטה שרימפס:  5/5.

טעמנו גם את הפאייה. מצד אחד אני מוכרח לשבח את כמות פירות-הים הנדיבה, והם היו בהחלט טובים. יחד עם זאת האורז בפאייה היה חמאתי מאוד והתרחק מהטעם הקלאסי של הפאייה, בד"כ של שומן חזיר.
פאייה: 3/5.

שתי המנות שפחות קלעו לטעמי היו מנת טבעות הקלמארי ו-הפוטטאס בראווס. הראשונה היתה טרייה ובמידת עשייה מושלמת. הבעיה הייתה שהקראסט של הטבעות לא התחבר. שמן, טבח חדש, לא ברור… אבל פירורי הלחם ישבו שם כמו תוספת זרה. דווקא אצל השכן, הוגו ביסטרו בר , מוגשות טבעות מדהימות ואני מאוד ממליץ להשתפר לכיוונם.
טבעות קלמארי: 2/5

מנת הפוטטאס בראווס נכנסה חזק מאוד לארץ לאחרונה. פפריקת הפמינגטון מעושנת עם חמצמצות קלילה – שילוב הטעמים הספרדיים מתחבר נפלא לחך הישראלי. אבל כאן עולה הבעיה, מסעדות רבות יודעות כמה שהמנה טעימה אך מתקשות לתת את הטאצ' המקורי. נכון שלמה עשרות פנים כמו כמות המאמות האזור, אך אצלנו לצערי היה חסר המגע המלוטש. לכן ברוב המקרים המנה לא מצליחה להגיע לשיאיה. כך קרה לי גם בויקטוריה כרסטינה. לצערי, אף אחד לא מצליח להשתוות ל"פוטטאס בראווס" המדהימים  של שף Ronen Nenys Leizerovitz. ההבדל זה הטאצ' האותנטי, הליטוש הספרדי, כזה שבא אחרי עשרות שנים במטבח מקומי אותנטי. למזלי אני יודע איפוה מבשל, ב"פפיטו בר מסעדה".

פוטטאס בראווס: 2/5

אוירה: 5/5

שירות: 5/5

— at Vicky Cristina