ארכיון חודשי: נובמבר 2013
פסטיבל טעם כנרת 2013 | מסע צבעוני, טעים ומשכר
[סבב עיתונאים בכנרת]
את מסע הטעימות שלנו שכיניתי QA לפסטיבל "טעם הכנרת" 2013
התחלנו בשעת בוקר מאוחרת עם בריזה צפונית מרעננת והרבה ירוק בקיבוץ "אשדות יעקוב איחוד". את האוויר הצפוני הצפוף אפשר היה כמעט לטעום אבל לא טעמתי, רעב בוקר ממשי אחז בי ברגעים אלו.
היה היה
אם אתם שייכים למועדון ארוחת הבוקר, מאמינים בלב שלם שזו הארוחה שלמענה האבולוציה נתנה לנו פה, אז אתם כנראה במקום הנכון. זה לא "ברייק-פאסט אין טיפאני" אבל דמיינו פינה נוסטלגית עמוסת ענטיקות נוסטלגיות (מצלמות עתיקות, פטיליות, כלי מטבח מראשית המאה הקודמת ועד לכפכפי עץ מעץ) ובופה עשיר המעניק ארוחה כפרית פיוז'ן מזרח ומערב. מהרינג וגבינות צרפתיות עד סירות החציל בימה של טחינה וגבעות של חומוס ועדשים מול גבינות רוקפור שעשו לי את הבוקר – אז זה זה. מקום מרשים יפה להתחיל בו חוויה בצפון עם משפחה רחבה או בת זוג ענוגה.
חשוב לדעת
– לא לצאת בלי לטעום את העדשים הנפלאים!
– שרי רעננות – גם טעים וגם עשיר בנוזלים ויסדר אתכם לקראת היום הארוך!
– זהירות, לא לשכוח לטעום את הגבינות המעולות!
מטבח כשר חלבי 04-6756404
לטיול יצאנו
צפון זה אדמה, זה כנרת, זה נופים וטיולים. אם אתם אוהבי טבע, או אוהבים שחושבים שאתם משפחה של אוהבי טבע הנה לכם הזדמנות. יונתן הוא חולה נ.פ.ש (נופים, פירות ושירים) והוא ייקח אתכם למסע קצר המשלב טבע, גידולי שדה צבעוניים, טעימות ושירה עברית במטעי הקיבוץ. אני התרשמתי מאוד מאוסף העצים האקזוטיים הניצב במרחק פסיעה מ "היה היה", היה כיף לצלם (קיגליה אפריקנית, הידועה גם בשם עץ הכבד בגרמנית, קסיאטה אבוב ועוד).
המסע בין המטעים אולי יותר ידליק אותי כאשר יצוצו הילדים. בנושא השירים…כנראה שזה פונה לקהל בוגר יותר. גם הטיול הוא בקצב 1 ק"מ לשעה והדגש הוא יותר על החוויה והשירה יותר מאשר על הליכה של ממש.
050-8652355
פיצרייה פרסקו
באיטליה, הפיצה היא עולם ומלואו. לאט לאט גישה זו חודרת גם אלינו. לכן בפיצרייה פרסקה בחרו להתמקד רק בה. מכריי יודעים כי "ארקדי לא חסיד גדול של בצקים", עד שאני מזהה פיצה טובה. החבר'ה בפרסקה שייכים לדור היוטיוב. לא פלא שהם למדו להכין את הפיצה באינטרנט. על אף הריחוק הגיאוגרפי ותנאי העבודה השונים, פרסקה מקבלים אצלי דירוג בקו ישיר עם פיצריות הבוטיק המובילות במרכז.
הפיצה של פרסקה לא זקוקה ליותר מכמה דקות בחום של 450 עד שכל חלל העבודה מתמלא בניחוחות ממכרים. מבחר הפיצות רחב למדי: מלבד הפפרוני שקצת הרטיב את הפיצה בשומן מיותר לטעמי, נהניתי מאוד: מרגריטה, קלמנטה לצד אנשובי ופרמז'ן, מילנזה משובצת חציל ופרמז'ן ועוד. אני התמכרתי לפיצה בעלת הפלפלים החריפים. למעט הבזיליקום מגיע גם הטוויסט החריף לאחר הנגיסה בקראסט. נגיעות המו(א)צרלה הטרייה נמסות ומעדנות את הטעם העז.
המנה היחידה שהם כן מוכנים לעשות מלבד פיצה זה ג'לטו. ההבדל בין ג'לטו לגלידה בא לידי ביטוי בכמות השמנת הנמוכה ביחס לחלב מה שמעניק לקינוח טעם עז במיוחד. טעמתי נוטלה, שוקולד חלב, שוקולד מריר וג'ילטו וניל. נהניתי במיוחד מטעם הנוטלה העמוק.
חשוב לדעת
– הבצק פריך, דק ובו בעת מתמודד יפה עם המסה מעליו ולא קורס. בעיני כך פיצה נפוליטנית צריכה לדעת להתנהג.
– חומרי הגלם איכותיים מאוד והבצק נעשה עם מחמצת (שזה קצת נשגב מבינתי)
– יש שילובים מדליקים ויגרמו לכם לנגוס במשולש אחרי משלוש.
עם בטן מלאה פנינו לחמת גדר
כולם מכירים את הרעיון: מקומיים ותיירים, בריאים וחולים – מגיעים לטבול במעיינות הגופרית הבריאות המלוות בניחוח מתמשך של "ביצים אולדסקול". מלבד האטרקציות עם החיות, יוצאים משם גם עם כמה תמונות של תנינים לפייסבוק. למזלי עקבתי אחר שובל הניחוח עד שבסוף הגעתי לבחור גדול עם מעשנת גדולה – שם התאהבתי!
המעשנת הכילה נתח שפונדרה (אסאדו) עם צלעות, שנעשה כבר כמה שעות טובות. טעימה אחת הספיקה לי בשביל להחליט: יש סיבה מספיק טובה לבקר בחמת גדר (אם אתם תרים אחר הנתח המושלם). זהו מקום איכותי לחובבי הבשר! כששאלתי מה שם המקום השתררה שתיקה מבוכה: המקום כל כך חדש עד שעדיין לא נמצא לו שם. מתוקף תפקידי כאיש שמן הוזמנתי למטבח שהומר לגריל האוס ארגנטינאי עם מוטות לנתחים ומתקן אסאדו עצום כמו שצריך. טעמתי עוד קצת ואישרתי את המקום. אני אומנם לא משגיח כשרות אבל אני מזהה בשר טוב כשהוא פאקין טעים!
המסעדה יותר ממומלצת בעיקר אם עדיין לא לגמרי הבנתם מה תעשו בחמת גדר!
סעודת אבירים – הגראנד פינאלה
לאורך כל היום בצפון ציפיתי להגיע ל"מרינדו – בשר מהגולן" ולדגום את סעודת האבירים שהם מתכננים ל 05.12. מאז היכרותי עימם אני קצת כמו נערה מאוהבת. הרמה שלהם גבוהה מאוד, מוקפדת מאוד והמסעדה איכותית מאוד.
סעודת האבירים של מרינדו תתקיים במהלך חג חנוכה 2013. הרעיון הוא ארוחה קרניבורית עם מעשנת, אסאדו, פויקה, שוקיים ענקיות בעלי בננה והשיא: טלה שלם על הגריל. בשביל להוריד את האוכל תזרום בירת בזלת ויין מרינדו.
אנחנו הוזמנו לטעום חלק מהמנות והמראה היה משגע.
התחלנו בשייטל – נתח בעל טעם בשרני מאוד שנמשח במרינדה שהזכירה לי טעמי BBQ עם הרבה פלפלים וחרדל. הטעם היה טעים אך המרינדה חדרה עמוק מידי, לטעמי וקצת תפסה מטעמו המקורי של הנתח.
משם המשכנו לנתח נוסף – פיקנייה – אלוהי הבשר בברזיל. הנתח היה עוצמתי מאוד עם טעמים מעולים שלאט לאט גם העם היושב בציון מגלה ומתמכר אליהם. שילוב הבשר עם פס השומן אף על פי שאיננו הכרחי יוצר חוויה משלימה מבריקה של טעם מדהים של הפיקנייה ועסיסיות אדיבה של השומן. עישון הנתח ועשייתו כרוסט-ביפ החמיאה לו ויצרה בו ניחוח עשן רכים וחודרניים.
על הצלעות שיצאו מהמעשנת אין בכלל על מה לדבר. מספיק לראות את תמונת ה'לפני' בשביל להבין שכל בן אדם שאוהב צלעות מזן מרינדו – ירגיש במהלך סעודת האבירים כמלך אמיתי. ירך הטלה שאכלנו הייתה טעימה עם זכר קל לניחוח הטלה אך לא ריח כבש כבד שמרתיע רבים. אריאל כהן (NG) פרס ירך עסיסית ולכה שלא התייבשה והייתה מה שנקרא "ללקק את האצבעות".
רק נקניקיית הבורווס הדרום אפריקאנית (טלה) לא שיחקה לטעמי. לצערי בארץ יש מעט מידי נקניקיות שמצליחות להרשים אותי כשהן לא משלבות בשר חזיר. אבל ביננו, למי אכפת מנקניקיות כשיש מגוון נתחים בלתי נתפס שכזה!
בירת בזלת נתפסת בעיניכאחת הטובות שיש בשוק הבוטיק הישראלי – מאוד ארומטית עם טעם תוסס וגוף לא מסונן שמשאיר חותם מבריק בגרון. את יין מרינדו ניסיתי גם כן (קברנה סוביניון מרלו סירה 2011). החלטתי להישאר עם בירת הבזלת לבינתיים.
דעתי על סעודת האבירים במרינדו
אם אתם חולי בשרים כמו עבדכם הנאמן, אתם מוכרחים להציג לאירוע הזה. אגב המחיר לאדם מצחיק ביחס למחירים במרכז. אז זה גם משהו שכדאי לקחת בחשבון! (5.12 ב 19:30 או 21:15)
לסיום ביקרנו גם ב"על הנהר"
"על הנהר" ממוקמת על גדות הירדן שהופך לקסום במיוחד בשעת הערב. בעלי המסעדה התחלפו לאחרונה והחבר'ה הצעירים מרימים לקראת "פסטיבל טעם הכנרת" ערב גורמה צרפתי וג'אז (3.12). מבין המנות שטעמתי אהבתי במיוחד את מנת ה"טרטר טונה". אומנם לדעתי שמה איננו מחובר לה, אך היא הייתה נהדר: דג הטונה נכבש קלות בסויה וג'ינג'ר והוגש על בסיס אבוקדו רענן. מנה אחרת שטעמתי הייתה פאייה טבעות קלמארי צרפתית. (כן?!…). הרעיון היה שילוב של ברנדי באורז שלעניות דעתי יצר מנה קצת מפוזרת. בנוסף גם טעמנו סינטה בפלפלת ובלינצ'ס. היינות שטעמנו היו ברובם מרתקים ומענגים. הנוף במתחם ירדנית – משכר!
המזווה של ג'ייקוב | מסעדה כפרית \ הפנטזיה שהגשימה את עצמה
זו השאלה שליוותה אותנו במהלך הנסיעה ברכבת.
מתחנת הרכבת בבנימינה המשכנו אל עבר מושב אביאל, בנסיעה שנמשכה כ-10 דקות וסוף סוף התחלנו את הבוקר. כוס קפה מהביל ואירוע בלוגרים ב"המזווה של ג'ייקוב", מקום שמתחבא בגינה עמוסת עצי פרי מכל הסוגים. מיד רשמתי בפנקס הסלולארי שלי: "מקום סודי וציורי שאפשר להרשים שם את החבר'ה \\ מתאים לטיול ארוך בוויקאנד או סתם לקחת את בת הזוג לבוקר קסום".
את הבוקר פתחנו עם ערימת קרואסונים טריים שנאפו במקום ומבחר ריבות מגוונות (ריבת תאנים עם אלוורה, ריבת פיג'ויה, לימון ופקאן ועוד ועוד ועוד). הבחור כאן קצת משוגע על ריבות (מתסבר שג'ייקוב מכין 62 ריבות בשנה). מבין כל הריבות, דווקא ריבת הגרניום אחזה בי חזק. האבסורד הוא ששכחתי לקנות לי אחת כזו גם הביתה.
טעמה של הריבה היה גרניום, נטו! כך הסתבר לי שגרניום זה עציץ טעים להפליא… בניגוד לשאר הריבות "המורכבות", ששילבו טעמים מאוד ייחודיים, כאן הגדולה הייתה בטעם המדויק ובריכוז הסוכר הנמוך. אגב, אפילו הפקטין שג'ייקוב משתמש בו הוא אורגני ומגיע מפרי הפטנגולה שגדל בגינתו, מגניב הא?
ואז פגשנו את ג'ייקוב
בחור אנגלו-סקסי בלבוש שף וחזות שגורמת לאנשים רבים לתהות:
"רגע זה לא השף אהרוני?"
אבל גיי'קוב בכלל הגיע מהאופרה. במשך הקריירה הארוכה שלו הוא הסתובב בעולם, ובכל הזדמנות פנויה הוא הציץ בסדנאות הבישול בכל מקום בו עבר. תחילה הוא התחיל בריבות ושם התאהב לחלוטין. על אף התמדתו לעשות ריבות מפירות בלבד, הוא יוצר גיוונים שונים ומעניינים, כאשר כל חומרי הגלם הם אורגניים וגדלים בגינתו המקיפה את המסעדה. כך, בעולם האורגני והפסטורלי של ג'ייקוב, לא פלא שהתפריט הוא עונתי ומורכב ממה שגדל על העץ, רגעים ספורים עד לבישול.
ג'ייקוב החל במעדנייה הקטנה שפתח ועם הזמן נפתחה גם המסעדה, כעת המסעדה פתוחה בעיקר בסופ"שים (שישי 9:00-15:00 שבת 9:30 – עד הלקוח האחרון). מסתבר שנערכים כאן גם אירועים עד 120 איש, אבל אותי עניין יותר שבשבתות יש כאן שלושה סוגי חמין: קלאסי עם בשר, צמחוני ואפילו ללא גלוטן. למעשה לג'ייקוב יש קטע עם מנות ללא גלוטן ותמצאו בתפריט מנות רבות שאף אושרו על ידי הוועדה לפיקוח על גלוטן. מלבד ריבות, ג'ייקוב מכין ליקרים, יינות ואף בירות בוטיק (וכמובן אוכל).
אנחנו הוזמנו ליהנות מסדנה קצרה בה ג'ייקוב הציג לנו חלק מהמנות הייחודיות שהוא פיתח במטבחו.
סדנת "בישול כפרי"
טפאנדה עם שקדים, הייתה המנה הכי מדהימה כאן לטעמי, טעם הטפאנדה (או בשמה הפופולארי: טפנד) עשיר מאוד, נפרס למרחב ומעניק נוכחות למרכיבים הרבים ואינו מתרכז רק בזיתים.
מתכון – טפינדה של זיתים בליווי שקדים
מרכיבים:
· חצי קילו זיתים (ירוקים, אפשר גם שחורים)
· 225 ג' עגבניות מיובשות
· חצי כוס שמן זית
· 225 ג' שקדים
· 10 שיני שום
· חופן טימין מהגינה
· 25 ג' מלח אטלנטי
· 50 מ"ל חומץ בן יין
· 3/4 כפית פפריקה חריפה
· קופסה שלמה של אנשובי כולל השמן (מינימום 5)
· 250 מ"ל שמן חמניות
· 250 מ"ל שמן זית (פיגוואל או ברנע, כדי להימנע מטעם דומיננטי מידי)
· 8 כפות ריבות לימון (אפשר לגוון עם סילאן + תוספת חמיצות)
אופן ההכנה:
את המרכיבים מוסיפים לפי הסדר למעבד מזון וטוחנים למסה אחידה ועדינה. מומלץ לטפטף שמן זית במהלך הטחינה.
בהמשך עברנו למטבל הגמבות. טעם מטבל הפלפלים היה חביב אך לא כמו קודמו. לחיוב אציין שהכנתו פשוטה ומהירה, זהו ממרח קליל שבהחלט מתאים לארוחת בוקר ישראלית קלאסית.
מתכון – מטבל פלפלים.
מרכיבים:
· פלפל אדום או כתום או שושקו ארוך שהוא מתוק יותר. אופים אותם, סוגרים בכלי ואחרי הקירור מקלפים
· 7 שיני שום
· פפריקה מעושנת מרוקאית, שאטה
· כפית מלח
· קורט פלפל גרוס
· חצי לימון
· 6 כפות שמן זית איכותי
· טחינה גולמית. ג'ייקוב ממליץ להשתמש ב- 80% טחינה היונה מכיוון שזו נוזלית וקרמית ו- 20% אחווה שכן זו נועדה לייצוב ולא לשם הטעם.
· 4 שומים
הוראות הכנה:
מעבדים יחד את המרכיבים למטבל חלק ואוורירי.
מתכון – מטבל חצילים ונענע
מרכיבים:
· 4 חצילים עם חלק מקליפתם
· 10 שיני שום קלופות
· 2 כפיות מלח ים
· כפית גדושה של פלפל גרוס
· מיץ לימון סחוט
· צרור נענע
· 8 כפות של שמן זית
הוראות הכנה:
את כל חומרי הגלם מכניסים למעבד מזון וטוחנים עד לקבלת מרקם של מטבל.
צולים חצי מכמות החצילים 12 דק' ואת החצי השני אופים בתנור (220 מעלות), לאחר שהחצילים נחו וסוננו קלות. מעבדים את כל המרכיבים במעבד מזון על מהירות גבוהה כ-2 דקות. המרקם יהיה אחיד ואוורירי ואם יש צורך כדאי לשפר טעמים ולהוסיף לימון.
בהמשך למדנו להכין קארד (קינוח בריטי על בסיס חמאה וביצים). זהו קינוח בעל מתכון פשוט וטעם עשיר מאוד. הכנת הקארד היא אומנות שדורשת דיוק והקפדה על זמני המסת החמאה ובישול המנה. יאיר פרייס התאמן על המתכון כבר בבית אז ניתן לו את הכבוד לספר על המתכון [קישור לכתבה של יאיר פרייס]
ארוחות בוקר במזווה של ג'ייקוב
לאחר סדנת הבישול הקצרה, פנינו לטעום מטעמים נוספים. התחלנו בארוחת הבוקר ולאחר מכן טעמנו גם חלק מהמנות העיקריות המוגשות במקום.
מארוחת הבוקר מאוד נהניתי, היה מגוון יפה ומרענן של מטבלים ומאפים ביתיים. מטבל הגבינה עם החזרת שאב אותי לגמרי, שכחתי מכל הצרות שלי בעולם ופשוט פעם אחר פעם טבלתי בקרם הנהדר הזה. התענגתי מהשילוב השמח שהיה בין הטעם הגבינתי והסיומת שהזכירה וואסבי.
גם שאר המנות הראשונות היו טעימות וייחודיות, בכל מרכיב ג'ייקוב הכניס קצת מהקסם שלו. מטבל הביצים האפויות היה מעניין ברעיון, אך לא כל כך עבד ברמת הטעם.
הקישים שטעמתי היו חביבים למדי, לא הגיע לטופ של הטעם שג'ייקוב הרגיל אותנו במנות הקודמות, אך היו בסך הכול טעימים (קיש כרישה וגבינת עיזים, קיש מנגולד וגבינת פטה – ללא גלוטן).
לאחר מכן טעמנו מנה המוקדשת לטבעונים: לביבות דלעת וערמונים עם חצילים ושום אפוי, קינואה וכרישה. אולי אני לא טבעוני מספיק, אך לדעתי בעולם הגסטרונומי הרגיל האוכל טעים יותר, והמנה כשלעצמה לא גרמה לי לשום רגש מיוחד.
החלטתי שבביקור הבא שלי אמנע מהמנות העיקריות. ברובם נכח מרכיב שמאוד לא התחברתי אליו – אפונת גינה. אף על פי שהיא מתובלת במנטה רעננה שמקלה על הטעם הכבד של האפונה, בתור מי שמגיע ממטבח בו האפונה הייתה טרייה וקלילה, קשה לי מאוד עם האפונה המשומרת וטעמה הדל.
מנת הפרגיות עם האפונה, האורז והמלפפון הייתה בהחלט מנה ציורית, אך יחד עם זאת לא כל כך אהבתי את הביצוע של הפרגיות שלקח מהם את הטעם הנפלא שבגללו אנחנו כל כך אוהבים את החלק הזה. מעבר לזה, הבישול הארוך שפירק את הנתח, ייבש את הבשר והותיר במנה טעם של בישול ארוך עם שארי טעם שלא הצלחתי לבודד.
פאי רועים זו מנה שאני מאוד אוהב וציפיתי לזהות בה טעמים של בקר עדין וטלה. המנה הזו בסה"כ לא הייתה מאכזבת, אף על פי שבליבי ייחלתי לבשר יותר עוצמתי כמתבקש במנה הזו. מחית תפו"א והבטטה נחה בצורה חביבה למדי, בלי הפתעות בדרך, אך נוכחותה של אפונת הגינה הייתה בעיני בלתי ברורה ולא התחברתי לשילוב שלה כאן.
פאי עוף תנדורי זו בהחלט מנה עם קטע מעניין. אף על פי שזו הפעם הראשונה שאני טועם עוף תנדורי ואין לי בסיס להשוואה, לאחר שטעמתי את המנה לא המשכתי עימה, משהו שם היה רחוק ממני.
דג בנוסח תאי הייתה המנה ששמרתי לידי, הדג אומנם בושל לא מעט אך זה שחרר את הטעמים הימיים לתבשיל ויצר לי אוקיינוס חביב למדי של טעמים. זה לא דג שאחזור בשבילו, אך בהחלט דג שאבחר מהתפריט פעם נוספת כשאגיע לביקור.
בסיום המפגש פנינו לליקרים המיוחדים של ג’ייקוב שהותירו בי טעם נפלא: ליקר גרניום, ליקר רימונים וליקר לימונצ’לו. טעם הלימונצ'לו היה סטנדרטי למדי, אך ליקר הרימונים היה משגע ולליקר הגרניום הצעתי נישואין.
לסיכום,
המזווה של ג'ייקוב זו פנטזיה של איש שראה עולם אך רצה לעסוק את במה שהיה בחלומו. במרכול ובמסעדה שי מנות ויצירות מעניינות מאוד ומצד שני יש דברים שזקוקים לעוד מחשבה וליטוש. אני מאוד ממלץ על ארוחות הבוקר ב"מזווה של ג'ייקוב" אך על המנות העיקריות הייתי מוותר לבינתיים.
התפריט של המזווה של ג'ייקוב:
קוד: <div style="margin-bottom:5px"> <strong> <a href="https://www.slideshare.net/JakobsLarder/tafrit-180613" title="Tafrit 18.06.13 " target="_blank">Tafrit 18.06.13 </a> </strong> from <strong><a href="http://www.slideshare.net/JakobsLarder" target="_blank">המזווה של ג'ייקוב</a></strong> </div>
ארקדי אוכל דברים 