ארכיון חודשי: ספטמבר 2015
חדש בחולון: הסושיה פארק פרס (לא כשר)
בביקורי בסניף החדש של הסושיה פארק פרס, בחולון (סניף לא כשר), נתקעתי על דיסוננס של ממש. מצד אחד מדובר בדוכן סטריט-פוד שפונה למשפחות ומציע "ארוחת קניונים" משודרגת. מצד שני אני רגיל לבחון מנות שפונות לבילוי מסוג אחר ולא לסגירת פינה. לכן התפשרתי בסוף עם עצמי ואנוכי והחלטתי להתייחס לטעמים בשתי הזוויות.
דוכן הסושיה חולון מנוהל על ידי נועה בראל המקסימה. בניגוד לשאר הסניפים המנוהלים על ידי משפ' ספיר, נועה עשתה את כל הדרך ממלצרות לניהול הסניף הכי מאתגר ברשת. למה מאתגר? משפחות. אני חושב שלעת ביקורנו, כל הילדים בארץ הגיעו למתחם פרס בחולון. לכן אם אתם בלי ילדים – עדיף להגיע בשעות הערב. או אחרי מכת בכורות.
כשפגשנו את החבר'ה, זכינו בפרצופים מחייכים. למרות שחבשנו את הכובע העיתונאי עדיין היה שם משהו אמיתי למדי. מין ביקור משפחתי. רק באמצע קניון. קיבלנו כוס גזוז מצוין ועד סוף הארוחה סיימתי 6-7 כאלו. טעים. באמת.
טטאקי טונה
כשרשת פאסט-פוד אסייאתית רוצה להעניק ללקוחותיה יותר מגוון, יש ניסיון לקחת מנות גבוהות ולהתאימן ליכולת הרשתית. כמו הטטאקי טונה שטעמנו. המנה הגיעה עם טריאקי ביתי (מצוין!) וסלט ירוק מרענן וחביב. אומנם חומרי הגלם לא בשיאם אך כל המרכיבים יוצרים יחדיו מנה חביבה שתספק כל אמא נועזת עם חוש טעם מפותח. עבור הילדים – יש כאן צ'יפס ומוקפצים בבאגט.
גברתי עפה. אני קצת פחות.
טעמו של הטטאקי בא לידי ביטוי בטעם הדג הטרי שנצרב קלות. הקראסט העדין נועד להעניק לדג מימד טעם חדש. רצועות הטונה שלנו עברו התאמה רשתית והותירו את הדג ללא הטריות שאותה ייחלתי למצוא. הטריאקי הביתי היה ברמה מצוינת, השלים את טעמו של הדג ויצר מנה חדשה ומתובלת שרבים מכם יאהבו. מלבד ההתנשאות שבקולי, אני מדבר על אדפטציה. בינינו, ישראלים לא חסידים גדולים של דג או בשר נא, לכן המנה הזו זה קצת ללכת עם ולהרגיש בלי.
רול אספרגוס עטוף בסלמון צלוי
מאז שהאספרגוס הפך למרכיב קבוע במטבח הישראלי, גם עולם הסטריט-פוד מנסה לאמץ אותו. המחשבה מאחורי המנה הזו פשוטה וחביבה. שוב פעם רוטב הטריאקי הוא שחקן חיזוק מדהים.
אנחנו עם שאוהב סלמון, אוהב קראנצ' ועסיסיות ואוהב תיבול מזרחי. המנה שטעמתי סבלה מאי-דיוקים קלים שגרמו למנה לפספס את נקודת השיא שלה: הסלמון והאספרגוס עשויים יתר על המידה. יחד עם זאת, לתחושתי, למנה הזו יהיה ביקוש גבוה במסעדה: שילוב שנראה יוקרתי ועשוי עממי. שמחתי לעבור למנה הבאה.
מרק מיסו
לעולם איני יוצא ממסעדות ומזנונים אסייאתיים ללא מרק מיסו, זוהי מנת העוגן שלי. בלי קשר למזג האוויר בחוץ. אבקת המיסו מתעוררת לחיים בשהות הקצרה במי המרק. וסה-טו. סיונרה. מוכן.
הפעם, פגשתי מרק המיסו לא מוצלח במיוחד. אני מודה ומתוודה שהגעתי לעת סגירה וכנראה שזה חמק מהצ'קרית המקסימה. אבל זה פגם בטעמו של המרק ורחוק מאוד ממה שרשת הסושיה יכולה ויודעת לעשות. נבחן אותם שוב בביקור הבא.
סושי טיים
רול הסושי הטעים ביותר שטעמתי הוא "ספייסי טונה". התיבול המסורתי הזה שעקצץ בכל ביס לא היה זמן רב במסעדות ארצנו וכעת עושה במנה חסד רב. 7 הטעמים אם אינני טועה, הראס-אל-חנות האסייאתי. אני לא יכול שלא להדגיש שוב את הטריאקי הנעים והספייסי מיונז.
למרות שמדובר ברשת סושיות וחומרי גלם ברמה פחותה מזו של מסעדות גורמה, המכלול עם הרטבים עשה חסד לסושי. מנה עם אדפטציה מקומית חביבה שבהחלט מעניקה מענה משודרג למשפחות ואפילו לאנשים שמחפשים טיפה יותר מכך.
ארקדי אוכל דברים 