השקת תפריט החורף בסילו היה משתנה מתערב מספיק מעניין כדי להוציא אותנו לבילוי באמצע השבוע. לגמנו סנגריה בכלי אימייל ששבו למודה בעת ובעונה אחת והתבוננתי סביבי. המקום חציו מלא עם מוסיקה ואוירה טיפוסית אך משהו כאן שונה. לא הצלחתי לשים עליו את האצבע, אך איכשהו הישיבה במסעדה הרגישה נטולת הלחץ הכל-כך אופייני למסעדות תל אביב. אפילו המטבח שהוציא מנה בזו אחר זו, עבד כמו פס ייצור רובוטי כמעט, בשקט מופתי ומרשים.
לגמתי מה"ג'ינג'י", מופתע מן הרבדים הרבים שמילאו את הכוס הזו. הבטחה לסגירה של קולה טרייה לא הגיעה, כי אלכוהול אוהב לגנוב את ההצגה ולהפריח את הגזים הרעננים של הקולה אך כמכלול הדרינק הזה היה כל מה שהייתי צריך.

#ארטישוקים_ואספרגוסים_צלויים

היו לי המון דברים לומר על ההגשה המודרנית שמזמן התיישנה בשנה הקודמת, אך החל מנקודת הזמן בה שילבתי את המרכיבים בפה לא הצלחתי להוציא שום מילה רעה. כל מרכיב העיד על אושר ודיוק, ולמרות שהאספרגוס היה קצת אובר קוקד, איבדתי את זה במגוון המרקמים והטעמים העוצמתיים שהיו במנה הזו.

הארטישוק הצלוי נעשה בשלמות והמטבלים כאילו שיחקו איתו ובכל משיחה ומשיחה לקחו אותו לעולם תוכן אחר ומרתק.

#קרודו טונה אדומה

מנה זו אומנם מדברת תל אביבית בבנייתה ובהגשתה, אך היא למעשה מנגישה את השיח הקולינרי הגבוה גם לאנשים שנחשפים בפעם הראשונה למסעדה שכזו.

הטונה הטרייה נכבשה מאוד (במכוון או לא) ועבורי זה קצת גנב את ההצגה. זה לא שהמנה הזו לא הייתה טעימה לי אך דבר אחד לא הבנתי: מי שם פטרוזיליה במקום כוסברה במקום הזה, מה זה מטבח אשכנזי עילי? ).
בדיעבד דווח לי שהם בד"כ מציעים לסועד איזה ירק שיבחר. בקיצור, המלצה שלי: לכו על הארטישוקים ואל תחלקו עם אף אחד.

להמשך הכתבה