OCD | מופע הלהטוטים של שף רז רהב שכל פודי חייב לנסות

זוכרים את הפעם הראשונה שביקרתם בקרקס? צפיתם בלהטוטים שעשו לכם צמרמורות בכל הגוף? לדעתי זוהי האנלוגיה הטובה ביותר לתאר את תחושה במסעדת OCD. ממרכיב למרכיב תהינו: האם הוא יצליח לעשות את זה מושלם? איך הקוסם הולך לעשות את זה? ו-די לא נכון…

יום שלישי בערב (23.01), מזג האוויר חורפי והרחובות ריקים מאדם עם שפע של אויר חד הממלא את הריאות (בין סיגריה לקודמתה). ברח' קטן (תרצה 17, ת"א) זיהיתי את האייקון. סמל שכבר הפך בקרב הפודיז להרבה יותר מהפרעת קשב, לסוג של אות כבוד והפעם גם אנחנו פנינו לשם, בדיוק לאותו מקום שכבר שנתיים אנחנו חולמים לחשוף. יצאנו לחגוג את יום הולדתה של ענית ויאיר. הזמנו יין גבורץ מבורגיון ונשענו אחורה לחזות במופע הוירטואוזי.

#חיוך (פורי)

מכירים את האידיוט שמשתוקק כל כך לנצור את רגע הנחת המנה, עד שהוא הפיל את מנתו במעמד הצילום? #אז_כזה. (למזלי הצוות המקסים זינק לעברי ומיד דאגו למנה חלופית)
ובכל מקרה, לדעתי היה צריך לקרוא למנת הפורי חיוך. דמיינו ביס של בועת סולת שנופחה עד פריחות ומולאת במיץ של הל. אין מישהו שיכול לשמור על ארשת פנים רצינית לאחר הביס כזה. בחיי, תנסו. גם מי שאלרגי למלפפונים (הצלם המדובר) אך מוכרח לטעום את הסביצ'ה המיקרוני של המלפפונים שכביכול רק קישטו את המנה אך בעצם יצרו חיבור נפלא ומדויק עם ההל. ממנה זו לא נפלתי אך הוקסמתי מן הרעיון. ווריאציה מתוחכמת לביצת הפתעה.

#אנטיאס_מושרה_בסויה_ולימון

מנת סשימי אנטיאס מהממת. לא רק בזכות הצלחות המרשים, אלא דווקא בשל משחק הרעננות של הדג והצנונית הנהדר מול טעם ציר בטעם עמוק של עצמות דגים. אומנם פספסתי את טעמי הג'ינג'ר שבקלות יכלו להעניק רובד נוסף של טעם למנה אך זה לא החסיר מהמנה והצנונית האהובה שיחקה את משחקה הרענן והנהדר.

דבר אחד לא הבנתי רק, כיצד האנטיאס הושרה אך טעמו כה טרי? השף רז רהב הסביר: "ההשרייה הזו היא פיתוח שלנו בהשראת טכניקה של היפנים לסשימי לפני שהם חותכים אותו. זוהי מרינדה מאוד מאוד דלילה ומרוכזת בטעם. לכן השרייה במשך שעתיים מעניקה מעטפת של טעם ומשפרת את הטעם ומרקמו הטבעי של הדג בפנים לכן זה מרגיש אפילו יותר נא מדג נא".

#פאף_של_אורז

אני שייך לחתך האוכלוסיה שמאמין כי אוכל קודם כל אוכלים עם העיניים. אך האם היצירה הזו גם טעימה?  נדנדה זעירה נופחה מאורז ואחזה בקצוותה 3 דוגמאות רבועיות מוקפדות מאוד של מקרל צלוי ובצלי שאלוט מקורמלים, קרם שאלוט (בתחמיץ פונזו) ואבקה של שאלוט. השף רהב עשה מבט כועס לעברנו שמשמעותו הייתה: תפסיקו לצלם ותכניסו כבר לפה. ורגע שלאחר מכן הפאף כבר תפצפץ בפה וטעם עוצמתי של דג שמן וצלוי כראוי עם טעם בצללי מושלם מילאו את החך. כמנה, היו טעימות ממנה. אך הפלייטינג המקסים היה בקלות מזכה את המסעדה במיקום נכבד מאוד במגזינים של עיצוב. אני לא בטוח מדוע לעשות שימוש ב-3 טקסטורות של מרכיב זהה במנה, אך קטונתי לצד השף המחונן. למען האמת אותי זה דווקא העיף למנה של אמא. דג מקרל מקומח קלות שעבר טיגון ביתי לצד ערימות של בצל. פאן. 

באטר מוצ'י עם בייקון וקרם פלפלים מעושנים

המראה של המנה וההגשה לא אכזבו גם הפעם. עין כתומה בוהה מן הצלחת עם ארומות משכרות של רוזמרין לצד אותה פרוסות עוגת "מוצ'י" (נחשב לאחד החטאים הטעימים והאסורים של היפנים. ספק עוגה אפויה – ספק סטיקי רייז) ששילבה בטעמיה בייקון ורוזמרין. החיבור בין ארומות הבייקון והפלפלים המעושנים היה מעניין מאוד. באופן אישי, כמי שמשוגע על טעמים מעושנים הבייקון היה מעודן מידי לטעמי (כן כן אני קרניבור שמן חסר תקנה). קרם הפלפלים עם אבקת הבייקון היה מצוין עם גוף יפייפה ומיצוי הטעם מעולה. החלק המעניין ביותר במנה הזו עבורי היה המפגש עם המוצ'י הטרי היה בזה משהו חדש ומעניין. הייתי שמח לטעום את המנה הזו מעט פחות רוזמרינית. הטעם הדומיננטי היה מעט אגרסיבי לטעמי והציק לחבריו במשחק.

#טרטר בקר על טוויל שיבולת שועל

שריר בקר רזה (וייסבראטן) נקצץ באלגנטיות והוגש על טוויל שנופח משיבולת שועל. זקיקי המיץ של פרי הפינגר ליים העניקו מין מתקתקות ייחודית כקונטרה מרתקת לטעמים המנחים של המנה: שום שחור ושום כבוש.

למרות מושלמות הביס, אני תמיד תוהה: האם גם במסעדה שהיא לא פחות ולא יותר תצוגת תכלית לביצועים עוצרי נשימה, האם במנת הטרטר הבשר חייב להוביל את המנה או שמותר לו באופן חד פעמי להניח מעיל מרשים של טעמים ולהתהלך בהדר? אחרון חביב הוא עלה כובע הנזיר שמוכרחים לתת עליו את הדעת. למרות השימוש שבעיקר לקישוט במנה, הייתי סבור ובטוח כי מקומו נותר בשנות ה-90. יאמר פעם נוספת לטובת השף רהב, שבהחלט הצליח להשיב אותו לעניינים בדרך מקסימה.

#גלידה של ארטישוק ירושלמי עם קוויאר אוסטרה מקומי

ביס קטן של גלידה ונגיעה של הקוויאר השחור הספיק עבורי כדי להתאהב במנה זו לחלוטין. הטעם העשיר של גלידת הארטישוק הירושלמי עם שבבי ארטישוק ירושלמי טוגנים לצד הטעם החלומי של הקוויאר השחור כבש את החך לחלוטין. קיפאון חד של החך ופתיחתו המענגת בטעמים מופלאים ריגש לא פחות מלילה חד פעמי ואסור של אהבה חצופה. יכולת הגלידה לאחוז בטעם כל כך עוצמתי ובו בעת למנף את טעמי הקוויאר מטריפים את חושיי ודעתי וכאן בדיוק כאן, הביקור במסעדת OCD גובל בגאונות בעיני.

   

#המשך_יבוא