ארכיון רשומות מאת: ארקדי "המבורגר" פורטנוי

סוף סוף שווארמה גלילית וחומוס מעולה בתל אביב

20181023_140648

ייייש! שווארמה בקר חדשה בעיר שעושה את זה טוב מ-א' עד ת'. * לא הדבר התורכי הזה שהפודיז עפים עליו – שווארמה בלדי כמו שאנחנו אוהבים – אבל לא מפרגית ולא מחזה עוף אלא מבקר.
***
בין פגישה לפגישה עצרתי בסינמה סיטי בתחושות רעב קיצוני וצעדתי היישר לקומת האוכל. שיפוד בקר חדש הסתובב לו עם גוש אליה (שומן מהטוסיק של הכבשה) ופזר ריח נהדר לכל הכיוונים שמשך אותי.
***
מבט חפוז לסלטים העיד על כך שרובם טיפוסיים למדי, אך העגבניות רעננות, הפטרוזיציליה עוד קשיחה כאילו נקצצה זה עתה. נייס. אבל האם זה באמת יצדיק גיחה חוזרת לסינמה סיטי בגלילות? טעמתי את הקולורבי בצבע הזרחני הסגול וחייכתי – גם אוכל פשוט יכול להיות נהדר.
***
במבט רעבתני בהיתי בחומוס. כשהבנתי שאני ניצב דומם בלי אינטרקציה שאלתי את הבחורצ'ק בחצי הומור "תגיד, איזו חברה מייצרת את החומוס?" הבחור האשכנזי הסתבר להיות בכלל דרוזי, הצביע על המג'ימיקס והשיב "אני" עם חיוך לא נפגע. צעדתי חצי צעד לאחור וסיננתי מתוך הרגל: "טוב נו, חומוס יפואי יש לנו בכל פינה בת"א, אבל אני לא חסיד גדול שלו: כבד ומרדים והורס כל חשק לעבוד". ספי, הבחור הדרוזי שהחשבתי עדיין בטעות כאשכנזי , התחיל כנראה להתעייף מהשאלות שלי ודחף לעברי קערית חומוס קטנה עם נגיעה קלילה של תיבול (הלקח זה ששווה להיות נודניק). ביס קטן מהחומוס, פתח את האישונים מיד. ואו. חומוס גלילי מלא בטחינה נהדרת. קליל ועדין ללא תיבול יתר (שהומצא כנראה להסתיר משחות חומוס בינונית). ואו, הם בהחלט קיבלו ואו נוסף לטובתם.
***
ואז סוף סוף גם התור שלי הגיע וביקשתי בפיתה (בכל זאת אני רוצה לשמור על גזרה). הבחור האחר פרס עבורי שורות שורות מהשווארמה הארומתית והוספתי את הבדיחה הקבועה שלי שפעם שמעתי על מישהו שאשכרה אהב: "בחורצ'יק, שים לי קצת בשר באליה, ככה בשביל הטעים".
כדי לא לאמץ מידי את הפיתה (שונא שהן נקרעות) ביקשתי רק טחינה, בצל בסומק ופטרוזיליה עם נגיעה קטנה של עמבה כתומה ופלפל חריף קלוי בצד. הבחור העמיס את כיס הבצק הזה בבשר צלוי בנדיבות שלא רואים כל יום ולמרבה ההפתעה הפיתה אלסטית שרדה את כל זה בגבורה. שום פנס. שום קרע. רק פיתה חתיכה שדורשת תמונה.
***
סלפי זריז עם הפיתה (סתם, ביקשתי ממישהו, יש לי תקלה בסלפי – יוצא לי שמן), וסוף סוף נגיסה.
טעמי השומן צרוב הופיעו ומילאו את הפה עם טעם הבשר החרוך כיאה לשווארמה בתיבול לא כבד, בשר שרירי אך לעיס. עסיסי ומושלם. בדיוק בדיוק כמו שהייתי צריך.
פאק, שוואמרה מושלמת.
אני הולך לקיים יותר פגישות בסינמה סיטי גלילות.

 

 

מסעדת צור – שווארמה עגל במסגר

1

במאי השנה קראתי את כתבתו של קובי רובין (המונה דופק) על שווארמת האנטריקוט ב"מסעדת צור" ומיד שיבצתי ב-to-do list.
5 חודשים אח"כ סוף סוף הזדמן לי להגיע לאזור, המסגר 13, בשעה הפקוקה ואף למצוא חנייה במשבצת הזמן החגיגית שיצרתי לכבוד המאורע. אפילו קבעתי עם חבר נוסף שגם לא אכל כלום עד 16:00 בצהריים לכבוד הביס החגיגי. המסעדה נסגרת ב 17:00 ומיהרנו כראוי כך שבשעה 16:15 על השעון צעדתי פנימה למסעדה הממוזגת רק כדי לראות שיפוד יתום ופנים מחייכות שאומרות: "נגמר, אבל יש גם קבב".
כעס-רעב-ועצב נקשרו זה בזה לרמות של המעופפת הלבנה מאקס-מן שעושה סופות וטסנו לפורט 19 לרדת על המבורגר לפני שתהיה לי צניחת שומן בדם.
יום אחר כך לא ויתרתי. שוב קבענו והפעם ב 13:00 בצהריים פתחתי את הדלת לרווחה כדי לראות תור קליל ושיפוד שחום ויפייפה בצבע של פרה שזופה שמסתובבת לה די והותר וכעת הזמן לקטוף.

4
פלרטוט קצר עם האנשים מאחורי הדלפק. מנה בצלחת כי אין לאפה. מבט חטוף לויטרינה העמוסה לעייפה וקציצות העיג'ה. ביקשתי תוספת של שומן שטעיתי לכנותו אליעה. קצת צ'יפסים ביתיים כמו שיש רק בשווארמיות, שיפצרתי בכמה פלפלים חריפים קלויים, סקוויזר טחינה וסקוויזר עמבה וסוף סוף הייתי מוכן למשימה.
צילום נוסף לאינסטוש. שליכטה של עמבה בום ביס ראשון.

2

שווארמה אנטריקוט
פרוסות בשר עסיסיות וטעימות נפרסו דק דק ונצלו היטב. תפקידו של השומן הטבעי היה חיוני כאן והביסים היו נהדרים. קצת טחינה בשביל הלחות וקצת עמבה בשביל הבישום של מחר וקיקים קטנים של חריף יצרו מנה נהדרת. זו לא שווארמה סטנדרטית וגם לא דונר טורכי אלא יציר כלאיים ישראלי נהדר. תוספת השומן שלקחתי אומנם הייתה שומן בקר ולא כבש כמו שציפיתי לטעום אך הקראסט הנהדר גרם לשומן הזה להיות חטיף עסיסי ומשמין.
בביקור הבא שלי אהיה חכם יותר. מכיוון שהבשר הזה ממהר להתייבש אזמין בפיתה ולא בצלחת. עכשיו רוצו לנסות. תודו לי אחר כך.

3
מסעדת צור. המסגר 13, ת"א.

טוטו – החוויות הגסטרונומיות הכי טובות לשנת 2018

כשבן הדודה של זוגתי ואשתו הגיעו לסופ"ש בת"א הם דחקו בנו לחבור למסעדת טוטו וקצת נחנקתי, בעיני זו מסעדה שמקוטלגת ברשימת המקומות "לאירועים ממש מיוחדים" ומתומתחרת בהתאם. לשמחתי יש לי אופי חלש מידי כשזה נוגע לגסטרונומיה והלחץ החברתי עבד נהדר. כך הגענו לאחת המסעדות היותר טובות שביקרתי בהן בארץ.

מסעדת "טוטו" פועלת במוזיאון תל אביב (לא רחוק ממסעדת פסטל) מאז שנת 2005, החלה כמסעדה איטלקית עם השף מנה סטרום ולאחר מספר שנים עברה לנצוחו של השף, ירון שלו. שלב מחזיק במטבח מאז ועד היום למעט אותה פרשייה שגרמה למושיק רוט להחליפו לפרק זמן קצר אך הזיווג לא תפס.

בכל אופן סיימנו אסקייפרום והצטרפנו להזמנה הזוגית בדקה ה-90 והושבנו בשולחן קצת קטן מידי לארוחה של 4, במרפסת הפונה לרחוב. חייכנו הרבה. הזמנו שנין בלאן לבן יבש קיצי ונהדר של יקב שבו עם טעמים תפוחיים (192₪) ופערנו את עיננו למראה יופייה של המנה הראשונה.

1.1

#סשימי קומקוואט

מנת סשימי מעלפת הוגשה לשולחננו עם נתחי טונה על רוטב כתמתם וגילופי מלפפונים בלדי עם מיקרו עלעלים. זו הייתה המנה הראשונה מבין 3 המובילות שטעמתי בטוטו. רוטב תפוזי הדם היה עדין אך עשיר מאוד בחמצמצות, מתיקות וסיומת חרפרפה של ג'ינג'ר. כף של סשימי עם הרוטב הזה וטבעת קטנטנה של פלפל חריף בישרה לנו שהגענו למקום הנכון. מקדש של אוכל שמקדש את הפרודוקטים ועושה שימוש רק בטופ של הטופ. אף עלה לא השחיר וטעמו של הדג העיד על כך שלא מזמן הוא עוד שחה לו וקיווה לטרוף דג טעים ולא חלילה להיטרף על צלחתנו. (95 ש"ח).

3.1

#פיצה לבנה

פיצה בינונתי מבצק קראנצ'י עם פרוסות גדולות של מרטדלה הונחה על שולחננו. בשל קוטנו הפיצה תפסה את רוב השולחן ומנת הסשימי נדחקה בצורה מעט לא נוחה לאחת הפינות. ריח מהביל עלה מחמאת הכמהין הלבנה ונקניק המרטדלה הוסיף טעם ייחודי שבארץ פחות מכירים. למרות שהעלמנו את המאפה הזה ברגעים קצרים ובהמשך ניגבנו עם הקצוות את רוטב המנה הקודמת, לטעמי המנה הזו הייתה החוליה החלשה בארוחה, בעיקר כי לא עמדה בסטנדרט הגבוה של המנות האחרות. זאת אני זוקף לבצק הדקיק שלטעמי היה רחוק מטעמו של הבצק הנפוליטני ויותר קרוב לטורטיית חיטה שחטפה מכת חום (88 ש"ח).

2.1

#טרין כבד אווז

למרות שהעומס השולחן החל להפריע עד שנאלצנו להניח את הצלחת החדשה על גבי מגש הפיצה, הטעם היה א-ל-ו-ה-י. פרוסות פטה כבד אווז הוגשו באופן מסורתי לצד לחם (בריושי לדעתי) לבן מעט קלוי. טעם הפטה היה מעודן ואלגנטי, במרקם חלק עם סיומת ארוכה ונעימה שהעיד שוב על רמת המרכיבים. הטעם נכרך במין מרמלדת חבושים מתקתקה וקונפיטורת ענבים שהפכו כל ביס לממתק מושלם שאפשר למות אחריו. כאמור היינו 4 סועדים בשולחן והכמות הספיקה לחלוטין ואף נשנשנו את המנה הנהדרת הרבה מאוד זמן עד שהגיעו העיקריות. זו הייתה המנה הפייבוריטית השנייה (165 ש"ח)

4.1

#פרושוטו 

כעת כשהצלוחיות הקטנות נלקחו מאיתנו היה מעט יותר מקום בשולחן הקטן ומנה מכובדת מאוד ועמוסת פרושוטו חיוור ויפיפה הונחה על שולחננו. באופן מסורתי המנה עוטרה בכמה זילופים של בלסמיקו מצומצם וגראנה פדאמה ביישון בינוני. כמה תאנים בשלות של סוף קיץ נקרעו מעל הפרושוטו והוסיפו לו בעיקר חן והדר. טעמו של החמון היה מופלא בעיני – בשר כבוש רך ועשיר מאוד בטעם בשרני עם שמנוניות בינונית ואוממי טבעי. אחרי הביס הראשון של המכלול, ויתרתי על התאנה הלבנטינית החצופה שניסתה לגנוב את הפוקוס ויכולתי לעצום את העיניים ולחזור לשוק של בולוניה ברגע בלי כרטיס הטיסה. כמות הפרושוטו הייתה מפתיעה וזמן רב לאחר שסיימנו את העיקריות המשכנו ללנאוץ מזלגות בפרוסות המופלאות. מי שיודע כמה מורכב להגיש את המנה האמיתית בארץ יכול להבין את העלות הגבוהה וההפתעה שהייתה לנו לנוכח הכמות המרשימה. מנה כזו לחלוטין יכולה להתאים לארוחת שרינג לזוג או יותר. (165₪)

7.1

#טרטר בקר

מנת הטרטר הייתה נדיבה מאוד לצד עלי קיסר ושונה מההגשה המסורתית עם צלפים וטופינג ביצה. בשר הבקר נקצץ היטב וזכה למרקם משחתי במיוחד עם טעם נעים של בשר ותיבול שהרים את הטעמים. באופן אישי הייתי מחסיר מכמות הסלרי שהעניקה לחות אך גם טעם כלורופילי מעט מודגש מידי לטעמי. (135₪)

6.1

#קלמארי על הפלאנצ'ה

המנה היוונית של הקלמרי הסגול היה תופעה. אין מה לדבר בכלל על הדיוק במידת הצלייה על הפלאנצ'ה וטעמו הטרי המופלא. התיבול המינימלי שמר על טעמם של הדיונונים והשילוב עם הצזיקי הצונן היה חוויה של שלמות. הכמות המרשימה של הקלאמרי בצלחת, בשונה מהרבה מסעדות שף אחרות הפכה את המנה למאוד משתלמת, טעימה קיצית ונפלאה. (148₪)

5.1

#טורטליני זנב שור

טורטליני זנב שור לצד פירה ארטישוק ירושלמי רך בעל טעם אדמתי וגזרים צלויים במתיקות קלה עם אספרגוס בטעם ירוק עז והייתה המנה הפייבוריטית השלישית שלי להערב. ואו. הכיסונים האלסטיים היו במרקם עדין ונעים מאוד ובמנגס התבררו כקרובים יותר לעלי אורז ופחות לפסטות הכבדות שאנחנו פוגשים בארץ לרוב. העדינות הקלילה הזו הכילה בתוכה עולם ומלואו. ניפוץ הכיסון בחלל הפה הפגיש אותו עם ציר עמוק מאוד שהרטיב את החיך בטעם משגע של ציר בקר צח ולאחר מכן הגיע טעמו ומרקמו של הראגו המפורק שנשמר כמקשה אחת רכה מאוד עם נוכחות אלוהית. השילוב עם רוטב היין  וקרם הארטישוק הירושלמי היה כמו אקסטזה אוטופית בחיך שצפיתי בכל רגע להתעורר ולגלות שכל זה היה בגדר חלום. הגזרים שנצלו מושלם היו חוף המבטחים היחיד במנה הזו לצד אוקיינוס הטעמים שפגשתי. כאילו רק על מרקמם הקשה אפשר לנפש לרגע מן הצלילה המשגעת בלגונת הטעמים הראוותנית הזו כשהאספרגוסים שיחקו את תפקיד האצות ואז עוד לגימה מן היין ולצלול לצלילה נוספת בלגונת הטעמים. אם הייתי יכול לבחור היכן יתמקם ביתי בעולם הקולינרי קרוב לוודאי שהייתי בוחר בצלחת הזו.

 

#סיכום החוויה שלי

כפי שבוודאי הבנתם בין השורות – ואו. מסעדה מומלצת במיוחד שחייבים לנסות. המחירים אומנם לא זולים אך רוב הצלחות מעניקות תמורה מלאה למחיר אם זה בפרודוקטים ובפרטי הפרטים הקטנים. 3 דברים שקצת הפריעו לי בארוחה היו (1) השולחן הקטנטן שלא כל כך מתאים להניח עליו 4 מנות, שלא לדבר על ארוחת sharing.  בנוסף (2) חשנו לחץ קצת יותר ממתון מצד המלצר להזמין 4 מנות עיקריות בניגוד לתכנון המקורי להזמין 3. ברור שהמלצר לא עובד שם לחינם ומעוניין להגדיל את הטיפ אך אני מוכרח להודות שזה היה קצת לא נעים, במיוחד שזה היה הרבה יותר מידי ל-4 סועדים שברוך ה' אוכלים ואוכלים בלי נדר. (3) אותה תחושה נרשמה גם במעמד הזמנת היין. הסומלייה הדגישה בכמה רמיזות שהיין הזה עלול להיות קצת פחות מתאים. אילו היא הייתה מכירה את ההזמנות שלנו הייתי יכול להבין שזו מומחיותה, לתאים לנו את המנות, אל מכיוון שעדיין לא ידענו מה נזמין באותו השלב הרגשנו בעיקר שזו אותה המגמה, ללכת על יין יקר יותר ולא הראשון ברשימה. שורה תחתונה – אל תפספסו.   

שמחה, תקווה ופסימיות: הקובייה בשוק התקווה

מצגת זאת דורשת JavaScript.

#שמחה

זה לא סוד ששוק התקווה, בניגוד לשווקים התוססים בת"א נתקע "קצת" מאחור. ביום-יום הרגשתי שם לבנבן מידי, ולאחר כמה ניסיונות עגומים הבנתי שלא משנה מה אני ארכוש (גם אם מדובר ב-8 עגבניות) אני יוצא עם קנס של 300 ₪. אפשר לומר שקצת הרגשתי איך תסכולם של הרוכלים על הממסד הלבן, הפיקוח, הבירוקרטיה, המעברות וכו' הסתובב כמו בומרנג והפך לבעיטה בישבני. וזה גם אחרי שהפסקתי להגיע עם חולצה מכופתרת בתוך המכנסיים.

בערב אנחנו מרבים לקופצים לשוק התקווה כדי לסגור פינה של רעב, אך מסעדות הפועלים ("המרקים של חנה" ו"האחים בועז") כבר סגורות, "דאלאס" נסגר וההיצע הדל מתחלק בין השיפודים "שמש" לשיפודים של "עדל". אגב קבב נהדר.

ואז לא כמו בסרט טורקי, לאט לאט בשכונה שלנו החלו לפרוח היפסטרים עם זקנים וקעקועים וסוף סוף זה קרה: מסעדת שוק קטנה פרחה בליבו של שוק התקווה – "הקובייה". סלחו לי על הפתיח הארוך אבל אתם חייבים להבין שמבחינתי זה בגדר יום חג. סוף סוף גם לנו יהיה מקום להתגאות בו, להשתכר בו ליד הבית ובלי לנסוע הביתה עם ווייז. ואפילו דחסו שם שף עבור הפודיז שלא מתפשרים בפחות מזה.

3_2

#תקווה_בתקווה

חניתי מטר מהכניסה בלי לחפש חנייה ובלי להתבלבל צעדתי למקום היחיד שנראה קופי-פייסט משוק הכרמל, מטבח פתוח ופנים מחוייכות קיבלו את פניי ותפריט על קרטון הוגש לנו. הכל צעק סיסמה אחת: "סוף סוף יש תל אביב גם בשוק התקווה".

התיישבנו לצד המטבח הפתוח בו השף ג'לאל סאלם בדיוק סגר מנת המבורגר לשולחן אחר ורף ההתרגשות שלי רק עלה ועלה. קיבלנו צלוחית חומוס מסבחה גלילי עם סלסת עגבניות מתובלת בכמון וכוסברה וסחוג ביתי נהדר. ברגע זה הגברת כבר החליטה לקחת מנת חומוס מוגדלת, אך השף במהלך מהיר המיר אותה למנת סביצ'ה צבעונית.

4_2

מנת הסביצ'ה הוגשה עם 4 נקטרינות ותאנים של שיא העונה. אומנם הדג חמק מרשת הטעמים וסירב להפוך לחלק מהמנה הזו אך היד המיומנת של השף נגעה בו עם טעמי לימון וסומק דומיננטיים והפכה את המנה לסיפור נהדר. הפלייטינג והדריסנג כולל וינגרט הסלק שחצה את השמן המתובל הציגו כרטיס ביקור של שף שחי את העולם של המטבח הערבי והמטבח המודרני בו זמנית ולמד להוציא מנות הצגה.

1_2

הבאה בתור הייתה מנת הארעיס שהונחה לפני. בשר ריחני עשוי למחצה בתוך פיתה שרופה ונהדרת עם תיבול עדין גערו בי לנגוס בלי להתמעמע, אפילו תמונה טובה לא הצלחתי להוציא. אומנם העראיס לא יצא מהטוסטר של אום ג'לאל (כפי שנעשה בילדותו) אך זה היה כל מה שעראיס צריך להיות. הקטע המצחיק והטבעוני היה שדווקא הסלטון שקישט את רבעי הפיתה משך את כל תשומת ליבי. חופן פראי של עשבי תיבול בלתי מזוהים עבור מהגר מחבר העמים שכמותי ריגש אותי והדגיש את היתרון של שף שגדל במטבח הערבי הגלילי ומכיר מילדותו עלעלים מקומיים ונהדרים. הטעמים המרירים, החרפרפים והחרדליים הפכו את פי לחיוך עם פאנצ' לימון-סומק נהדר.  

למנה עיקרית ירדנו על מחבת מעורב ירושלמי. אז נכון שלמחרת ניחוחות העמבה סירבו להרפות ממני אך המנה הזו הייתה בעיני שיאה של ארוחת הערב החפוזה מכיוון שזו לא רק ששילבה חלקי פנים של עוף במידות עשייה מושלמות אלא שחיברה אותם באממעות קשת רחבה מאוד של תיבול עדין מאוד שניגן כסימפוניה של 20 כלי מיתר. את ההמבורגר לא טעמתי הפעם, פחדתי לאבד את הטעמים המופלאים שכבשו את החיך.

2_2

#פסימיות

*ספקים. כל יום במסעדות נפתחות בארץ ומחזור החיים של רובן קצרצר באופן מדכא. מסעדה פורצת דרך זו סיסמה נהדרת אך היכולת להתבסס על ספקים תהפוך לאט לאט למשימה קשה מאוד של השף. *לוקיישן. בסופו של יום מדובר בליבה של שכונת עוני. אם הקהל לא ידע להעריך את היד המיומנת והתפריט הנהדר, המשקיע יתחיל ללחוץ על המטבח ויפגע ברמה באופן טבעי. *כוח אדם. למרות שמדובר במטבח קטנטן ופלור פצפון השף יצטרך להשקיע המון אנרגיה בבניית צוות שיכול להחזיק מקום שעובד חזק כמו בכרמל, אחרת המקום לא ישמור על רווחיות. מכל הקשיים זו הצרה הקשה ביותר בניהול מסעדה.
אני מאחל למקום הנהדר הזה שאני אוכל את הכובע עם הביקורת הפסימית שלי, ב-24 שעות אחרי הביקור סיפרתי ל-20 חברים על המקום וכעת אני ממליץ גם לכם לבקר.

כתובת: הודיה 22, ת"א / בסטה 101, שוק התקווה | שעות פתיחה: 12:00-00:00* (כדאי לוודא)

הקוביה שוק התקווה תפריט

38514419_296800071071922_3460630269088759808_n

 

חדש בתל אביב: ניצה – צרפת האיטלקית

מצגת זאת דורשת JavaScript.

בערב קיצי מאוד הגעתי ל"NIZA", חדשה חדשה שרבים עדיין לא נתקלו בה אך בקרוב יקרקרו עליה בכל מדורי הגסטרונומיה בעיר. ניצה לבשה מראה אלגנטי עדכני ונוח, מבושמת בארומות ספק צרפתיות-ספק איטלקיות. ניצה אומנם תוצרת ניס הצרפתית אך המסורת הקולינרית שגדלה עליה היא בכלל איטלקית. לפעמים קשה לי להבין אירופאים, ככה בשביל הסבבה האיטלקיים מביאים עיר לצרפתים במתנה. שנים שאנחנו מנסים לתת את פתח תקווה למישהו ומשום מה כולם מחזירים.

המטבח הניסאי של ניצה קרא תיגר עליי. אולי הייתי צריך קודם לבקר במקום האמיתי. אך חוסר התאימות באין הטעם האיטלקי המוזהב לעודן הצרפתי נשמע בלתי אפשרי כמעט, ויצר בי דיסוננס קשה עד הביס הראשון. ואז ואו.

#פרסקה_צרפתית

רק מסעדות ספורות בארץ עושות פיצה נפוליטנית שתפיל אתכם מהכסא. לעניות דעתי, הפיצה של ניצה כנראה תהיה אחת מהן.

בצק דקיק ואלסטי נח במרכזה של מסגרת כרום עגולה ומרהיבה. עליה מעט רוטב של עגבנייה איטלקית מגורדת שסירבה להתקרמל בשל מהירות ועוצמת האפייה בתנור האבן העצום. אופיה עדין ורך ללא חמיצות ארצ-ישראלית ופרוסות מוצרלה עדינות הוסיפו רובד עדין מאוד של מרקם חלבי אך אלסטי בדיוק כמו שכל מוצרלה חלמה להיות. ואו איזה פיצה. עדינה כמו בת מלוכה עם קסם אלגנטי ורך. טעמיה עדיין לא נשברו והצמיחו קוצים של אדפטציה, כפי שקורא לעולים הרבים המגיעים לארץ הסברסים הקדושה.

לתחושתי עוד מעט הבליינים והפודיז ימלאו אותה. כדאי לכם לנסות לתפוס מקום רגע לפני.

1_2

#קריסטלים_בברנדי

רוח קיצית הזהירה אותנו מפני עומס החום שבדרך, בזמן שניצבנו ברחוב החשוך ונתנו לשארית הטבק להישרף לאיטו. ניצה עמדה שלווה ומוארת קצת כמו מגדלור המאותת לספינות בקרבה. מזל שהקשבתי לאיתותים הללו כי מנת השרימפסים בדיוק הונחה על הבר הארוך.

השרימפס קריסטל נעשו בצורה לא פחות ממושלמת. טעם הים העדין קשר אותן, באמצעות רכז ציר שרימפס שהיה לא פחות ממעדן. לו הייתה לי חלה טרייה במקום הברוסקטה המתבקשת, לרגע לא הייתי שומר על גינוני הנימוסים של מסעדת הפיין דיינינג, מפשיל שרוולים בראבק ומתענג כמו ילד בערב שבת על כל טבילה וטבילה. בלי שמנת ובלי תיבול קיצוני מידי – ציר ים מושלם עם סיומת נוצצת של המשקה האלכוהולי המוזהב.

נכון, הרוטב נשבר מעט אך ברגעים אלו זה פשוט לא מעניין. לקחתי בחשבון שהם רק החלו להריץ את ניצה. לתחושתי מדובר כמעט בשלמות.

2_1

#טרטורים

כשהגברת סוף סוף סיימה במשרד (23:00) היא התחילה עם הטרטר העדין. כיאה למטבח הצרפתי, מנעד הטעמים היה עדין מאוד. אפילו הצלפים והקורנישונים נקצצו פנימה כדי לשמור על טעם עשיר אך רך מאוד כדי לשמור על צביון המדויק.

החידוש המשמעותי במנה היו של פרוסות עדינות של פרנצ' פרייז, תוספת הקראנצ' הצ'יפסי הנהדרת החמיאה למנה. פייר גם הטרטר מעולה. בשלב הזה כבר כעסתי. לא היה לי שום דבר רע לכתוב על המקום. אפילו הסומק היה במקום

3_1

#גספ'צו מחדש

את המנה היפה ביותר הגברת הזמינה. גספאצ'ו עגבניות ופלפלים עם מוצרלה של באפלוף שמן של בזיליקום ונגיעות חומץ קלילות. המנה שהייתה סלט יותר ממרק של גספצ'ו הייתה משוגעת וחבל שזכיתי רק לשני ביסים לפני שהגברת לקחה את המנה שלה בחזרה.

4_1

#פסטה בים

ואז הגיעה מנת הפסטה הטרייה. הוכנה לפני שעות בחדר הקמח הצמוד ועשוייה אל-דנטה מושלם. מעניין אם, הרמה תישאר בעינה כאשר השפים האירופאים המוכשרים יסיימו להכשיר את המטבח ויעזבו אך מרקם כזה זה משהו אחר. אומנם מצאתי מעידה קלה ברצועות הקלמרי שיצאו אובר-קוק השרימפסים היו מושלמים עם עגבניות שרי טייגר על רוטב ציר ימי נהדר. גם במנה הזו אין צעקות או עקיצות לא רלוונטיות. אלא בצק אלסטי ונעים מאוד לצד טעמי ים עמוקים. עלי הבזיליקום הוסיפו רעננות טיפוסית ולמרות שחברי גיל בר המליץ לקרוע אותם, אני מאמין שהאסתטיקה במנה לא פחות חשובה. תענוג.   

5_1

#קינוחאורגזמי

אם עד עכשיו דיברנו על איזון של טעמים ופרודוקטים טריים מאוד גם הקינוח שלקחנו נעשה במיוחד. לחם קאסטן כוסה ברוטב טופי מלוח עדין וכדור של גלידת וניל ביתית הונח ממעל.

6_1

ורשה: מדריך קצר לפודיז בבירת פולין

תחילה כמה מילים על החוויה הפולנית שלי (הרעבים יכולים לדלג ישר לקולינריה). לא ישבנו בחושך, למען האמת נהנינו מן העיר והעיר העתיקה (old town warsaw) בפרט למרות הרגישה משופצת ולא אותנטית כמו בירות אירופה אחרות. כאשר מסתובבים ברחובותיה הצרים של העיר העתיקה עולה בי התחושה כי לאחר מלחמת העולם השנייה, הקומוניסטים מיהרו לסדר הכל בצורה מכוערת וגרוטסקית וגם העיר העתיקה שופצה אך עם מעט מידי נאמנות למקור.

ורשה , פולין  עבור פודיז - אוכל מפתיע

ורשה ידידותית לישראליים בערך כמו לשאר התיירים שאינם דוברי פולנית. יצר השירותיות שלהם כה גרוע עד שהתחלנו להתגעגע למוכרות של סופר-פארם שדוחפות מוצרים. כיהודים לא חשנו עויינות למעט מספר מצומצם של מקרים לא נעימים. צייר רחוב התרברב עם ציורי רבנים סופרים כסף, נהג מונית שלא הקשיב לבקשתנו כי ידע שמראש איפה ממוקמת המסעדה הגלאט כשר שכל היהודים אוהבים. היו גם כמה מגנטים של יהודים אורתודוקסים עם אף גדול באופן מחריד אך כל אלו לא פגעו בטיול, רק הותירו תחושה לא נעימה. 

2.2

ורשה עצמה זולה מאוד לתייר הישראלי – האוכל, האלכוהול, הפרפמריה, הקוסמטיקה וכו'. בעיני רבים, זו כבר הפכה למרכז השופינג הבולט באירופה, קניות זולות של מותגים, בקניונים ובמיוחד בהאנגרים הענקיים שהבולט ביניהם בעיירת "פטק" הממוקמת במרחק שעה וחצי נסיעה בלבד. שימו לב שהכניסה הינה בליווי מדריך בלבד, מכיוון שמדובר במחירים סיטונאיים.

מצאנו טיסות משתלמות דרך סקיי-סקאנר (sky scanner) ובגוגל מפות קיבלנו מפרט של מחירי הלינה במלונות השונים. בחרנו במלון גרומדה סנטראל הממוקם במרחק 20 דק' מהעיר העתיקה. שימו לב שהמוניות זולות משמעותית מבארץ אך הובר עולה כמחצית. שער המטבע זהה לשקל הישראלי וקל מאוד לעשות חישובים.

3.1

#קולינריה, גסטרונומיה וכמובן אוכל רחוב : ורשה לפודיס

נהנינו בורשה ממסעדות ברמות שונות, אקראיות כמו במומלצות ולמעשה לא היה מקום מסוים שזכה לביקורת שלילית מידי, למעט פיצריה (ufo pizza) אחת נושאת הפרסים עם שירות אדיש וממזעזע ומנות בנאליות עד כאב (המתנו 40 דקות למרגריטה שספק הכילה גבינה ורוטב דלוח עם בצק שהוכן בטמפרטורה נמוכה מידי. מחירי המנות נמוכים באופן ניכר מן הארץ. kabab (סוג של שווארמה בלאפה) עלה 13 ש"ח ליח' וביקור במסעדה מומלצת מישלן עלה כ-200 ש"ח לסועד.  

5.1

קיסר (Kaiser)

בערב הראשון לאחר טיסה בת 4.5 של ארקיע במהלך פסח (קיבלנו רק כוס מים), הגענו וחשקנו במשהו למלא את הריק. לאחר סקירה קצרה נכנסנו למקום הראשון שנראה מקומי. השירות היה איטי עד מעיק, אך המלצר היה חביב למדי. בחרנו במנת בלינצ'ס במילוי סרטנים על רוטב עגבניות ומנת ברך של חזרזיר צעיר. עם בירות ויין מקומיים. לטעמי בירת החיטה היית טובה מן הלאגר, (די קל למצוא בירות טריות ונהדרות). גם היין המקומי הצליח להפתיע.

מנת הבלינצ'ס סרטנים (אגמים) הייתה נהדרת. טעמו של בשר הסרטנים העדין השתלב נפלא בבצק הרך.  רוטב העגבניות האיטלקי החמיא למנה ולא מיהר להשתלט על טעמיה העדינים. מנת הברך הייתה מצוינת, נצלתה בצורה מושלמת, והבשר היה רך, טרי ונימוח. זו לא מסעדה MUST אבל בהחלט מעניקה תמורה לא רעה. עלות הארוחה לזוג הייתה כ 100 זלוטי.

4.11

זאפיסוק (zapiecek)

מאוד מפתיע ליהנות ממסעדה טובה בלב ליבו של אזור תיירותי אך כך היה בעיר העתיקה של ורשה. מסעדת זאפיסק  (בהמשך גילינו שיש להם עוד מספר סניפים). המקורית משנת 1960 שאת קירותיה מאתרים קרפלך (פילמני) צבעוניים. למסעדה בכלל הגענו עם חשק לנקניקיות, אך אליהן הצטרפו ספירבס חזיר (מהטעימים שטעמתי) כרוב כבוש ובייקון, נקניקות בליווי מרק ציר בקר מושלם וכמובן בליווי חזרת, מרק סלק מסורתי (בורשט פולני) עם כיסונים חביבים. גם זו לא מסעדת MUST אך היא מעניקה פתרון נהדר לתייר שמחשש לקבל טעימה מהמטבח המקומי במחיר מעולה וחוויה מסורתית בלב העיר העתיקה. ייתכן שבימי חופש יהיה קצת קשה לתפוס מקום אך השולחנות התחלפו במהירות ושווה להעיזר בסובלנות. במסעדה גם מצאנו בירה דראפט (חבית) מושלמת KSIAZECE שליוותה אותנו בעצירות רבות מידי בהמשך הטיול.

6.1

דר אלפנט (Der Elefant)

עוד לפני שעלינו למטוס, ידענו שזהו היעד המומלץ ביותר בוורשה, בקרב פודיז ישראליים (מומלץ לבדוק המלצות בקבוצה הנהדרת "אוכלים את הראש"). מסעדת הביסטרו דר אלפנט של שף אופיר וידבסקי הינה אחת ממספר מסעדות במתחם אחד הכוללות, מטבח איטלקי, מסעדת דגים ופירות ים, אוטו, ברים ועוד. במקום מגוון מנות רחב מאוד והאמירה הישראלית מופיעה בהזדמנויות שונות במהלך הארוחה. יותר מזה סוף סוף קיבלנו שירות מעולה שממש הרגיש כמו בבית.

11.1

מקסים, המלצר החייכן עבר סרוויס ארוך מאוד וזה ניכר על פניו אך החיוך לא זנח לרגע והוא היה סובלני וחבר'מן. במקום תפריט סטייקים שרובם מקומיים במחירים מעולים, טי-בון, ריב איי, טומ-הוק והרבה חתיכות מרשימות במחירים בין 20-40 ש"ח ל-100 גר'.

הארוחה נפתחה עם צדפות אויסטרים טריות לצד לימון ובצל בחומץ פטל . בארץ צדפה כזו תעלה לכם במקרה הטוב כ 18 שקלים (DA DA & DA בימי שני). כאן התענגנו על העונג הזה ב-9 שקלים ליחידה מה שהפך אותן לטעימות עוד יותר.

18.1.png

מנה ראשונה שעדיין לא יצא לנו לטעום בארץ הייתה קרפצ'ו תמנון. התמנון בושל כראוי (כנראה בסו-ויד) ולאחר מכן נפרס לפרוסות דקיקות והיה נעים ללעיסה רק קצת חבל שהסלסה האגרסיבית קצת משכה לכיוונה. כמכלול המנה חביבה יחד עם הסלטון שומר הקטן ופלפלים חריפים.

14.1.jpg

מיד לאחר מכן טעמנו את הטרטר המקומי. טעמיו, עם קשיו ושומר עזים יותר בשונה מן המנה הפופולרית, אני נהניתי נורא אך חבריי לשולחן העדיפו את טעמו של הטרטר ה"רגיל". מנת הטטאקי הייתה לא פחות ממושלמת. צלייה מדויקת, נגיעות של שמן סומסום ונוכחות משמעותית של פלפלים שחורים.

בשלב הבא עברנו למנות הראשונות החמות. תמנון בסגנון קטלוני עם צ'וריסו , שאלוט ויוגורט עם ארטישוק ירושלמי הייתה המנה המצטיינת לטעמי. עשייה מדוייקת של זרועות התמנון עם התיבול של הצ'וריסו עובד מושלם עם פירות ים והוכיח זאת גם במנה הנוכחית. השימוש ביוגורט צונן וזרעי עגבנייה הוסיפו רעננות נהדרת. הייתי בהחלט חוזר למסעדה ולוקח את המנה בשנית. עבודה מעולה של השף @ofirvidavsky וזו כבר המלצה בגדר MUST.

17.1

מנת הקריספי קלמרי עם איולי-איולי (ולא הממרח מיונז הזה שיש לנו בארץ) וסלסה "של מלוואח" היו חביבות מאוד עם מנת טבעות הקלמרי והראשים מרובי הרגליים. עם זאת לטעמי הקימוח קצת פחות טעים מציפוי של טמפורה, זאת למרות שהקלמרי יצאו במידת עשיה מעולה.

אחי ואשתו הזמינו דג צלוי וסטייק פורטר האוס. מנת הדג זכתה ליותר נקודות מן הסטייק.

במסעדה שמנו לב שעולם הקוקטייל בורשה משמעותית פחות מפותח מבארץ ובתפריט שובצו רק קוקטייים שגרתיים. אצלנו נרשמה אהדה רבה ל"הוגו" פרסקה (משקה דומה לקאווה) בליווי הרבה נענע ולימונים. יין "הבית" האדום ליווה נהדר את הארוחה שלנו, למרות שהמלצר דחף לי קמפרי תפוזים בלי לדעת שזה משקה הבית שלי וזכה בעוד נקודה.

 

פלטר – מסעדת מישלן במלון אינטרקונטיננטל

מתוך מדריך מישלן: The MICHELIN Plate : good cookingFresh ingredients, capably prepared: simply a good meal. Very good standard.
לכן, לא פלא שהגענו למסעדה עם ציפיות רבות והם בהחלט עמדו בהן בהצלחה.

אמוז בוש ראשון פצח את הערב. דג הרינג ליטאי עם פופקורן כוסמת וקרם של יוגורטי עם ניחוח ים. לצד זה כמובן עמד לחם כהה עם חמאה משובצת נקודות שהתגלו כאפר.

16.1

בשלב זה חיוך ניצחון התפשט על פרצופנו, המשכנו למנת ה פוה גרא (כבד של אווז) על ברוסקטה של לחם דלעת. מנה שניצבה בציר שבין שחיתות לשלמות. החלק השני של המנה היה פתה חמאתי עם אגוזי לוז ותות שדה חמצמץ. לצד האלמנטים קרמים של אוכמניות ותפוח-קרמל איתרו את צלחת.

19.1

במנת הפתיחה הבאה רציתי כיווניתי להקשר למטבח המקומי ורשה. הזמנתי כיסונים במילוי ברווז על רוטב קבאס (בירת מאלט שחורה) ופטריות אויסטר חומות. למרות ההפתעה לקבל גיוזה, המלית הטחונה מאוד עדינה מאוד ושיחקה משחק נעים עם רוטב שחור החומץ מאלט המצומצם עם ציר פטריות. זוגתי לא התחברה למנה הזו אך בעיני היה כאן משחק מודרני נהדר. אמוז בוש נוסף של סורבה יין פרסקו (דומה לקאווה) ויכולנו להמשיך עם חך רענן.

20.01

פסחנו על מנות המרקים בתפריט שנשמעו משגע, ולאחר התלבטות קצרה עם המלצרית הבנו שקשה להיפתר מריח בשר האיילים ועדיף לקחת פילה עגל מקומי. הנתח הרך נצלה כראוי והוגש עם אגם של דמי גלאס ופירה מושלם משובץ אבקת שמיר. הכרוב הכבוש המסורתי הגיע כאן בהבלחה אחרת, מעט כבוש אך בעיקר חרוך ומפתיע מאוד.

22.11

מנת דג הים (סי-בטס) של זוגתי הייתה ברמה זהה. מרוב כל האושר מקום לקינוחים פשוט לא נשאר.

23

ביום האחרון לקחנו טיסה של אל-על וכדי לשמור על סדר כרונולוגי הנחנו שיהיה מצחיק לספר על החומוס "אחלה" שקידם את פנינו. סדרת יפו החדשה הרגישה כמו קודמותיה עם טעם קמחי ועצוב ופיתה יבשה למדי שחוממה מעט בעידו. מנת הקוסקוס הסתירה בחובה כמה תרמילי שעועית ירוקה במידות עשייה שונות וקציצות עוף שהיו חסרות טעם אך לא היו רעות באופן חריג. אבל עזבו רגע את האוכל, יצאנו משדה התעופה וגילינו  מתוך 3 מזוודות סדוקות, ונחשו איזה כיף להתנהל מול אל-על עם זה. הכי בבית בעולם…

9.1

OCD | מופע הלהטוטים של שף רז רהב שכל פודי חייב לנסות

זוכרים את הפעם הראשונה שביקרתם בקרקס? צפיתם בלהטוטים שעשו לכם צמרמורות בכל הגוף? לדעתי זוהי האנלוגיה הטובה ביותר לתאר את תחושה במסעדת OCD. ממרכיב למרכיב תהינו: האם הוא יצליח לעשות את זה מושלם? איך הקוסם הולך לעשות את זה? ו-די לא נכון…

20180123_191231_site

יום שלישי בערב (23.01), מזג האוויר חורפי והרחובות ריקים מאדם עם שפע של אויר חד הממלא את הריאות (בין סיגריה לקודמתה). ברח' קטן (תרצה 17, ת"א) זיהיתי את האייקון. סמל שכבר הפך בקרב הפודיז להרבה יותר מהפרעת קשב, לסוג של אות כבוד והפעם גם אנחנו פנינו לשם, בדיוק לאותו מקום שכבר שנתיים אנחנו חולמים לחשוף. יצאנו לחגוג את יום הולדתה של ענית ויאיר. הזמנו יין גבורץ מבורגיון ונשענו אחורה לחזות במופע הוירטואוזי.

#חיוך (פורי)

מכירים את האידיוט שמשתוקק כל כך לנצור את רגע הנחת המנה, עד שהוא הפיל את מנתו במעמד הצילום? #אז_כזה. (למזלי הצוות המקסים זינק לעברי ומיד דאגו למנה חלופית)
ובכל מקרה, לדעתי היה צריך לקרוא למנת הפורי חיוך. דמיינו ביס של בועת סולת שנופחה עד פריחות ומולאת במיץ של הל. אין מישהו שיכול לשמור על ארשת פנים רצינית לאחר הביס כזה. בחיי, תנסו. גם מי שאלרגי למלפפונים (הצלם המדובר) אך מוכרח לטעום את הסביצ'ה המיקרוני של המלפפונים שכביכול רק קישטו את המנה אך בעצם יצרו חיבור נפלא ומדויק עם ההל. ממנה זו לא נפלתי אך הוקסמתי מן הרעיון. ווריאציה מתוחכמת לביצת הפתעה.

1_site

#אנטיאס_מושרה_בסויה_ולימון

מנת סשימי אנטיאס מהממת. לא רק בזכות הצלחות המרשים, אלא דווקא בשל משחק הרעננות של הדג והצנונית הנהדר מול טעם ציר בטעם עמוק של עצמות דגים. אומנם פספסתי את טעמי הג'ינג'ר שבקלות יכלו להעניק רובד נוסף של טעם למנה אך זה לא החסיר מהמנה והצנונית האהובה שיחקה את משחקה הרענן והנהדר.

דבר אחד לא הבנתי רק, כיצד האנטיאס הושרה אך טעמו כה טרי? השף רז רהב הסביר: "ההשרייה הזו היא פיתוח שלנו בהשראת טכניקה של היפנים לסשימי לפני שהם חותכים אותו. זוהי מרינדה מאוד מאוד דלילה ומרוכזת בטעם. לכן השרייה במשך שעתיים מעניקה מעטפת של טעם ומשפרת את הטעם ומרקמו הטבעי של הדג בפנים לכן זה מרגיש אפילו יותר נא מדג נא".

2_site

#פאף_של_אורז

אני שייך לחתך האוכלוסיה שמאמין כי אוכל קודם כל אוכלים עם העיניים. אך האם היצירה הזו גם טעימה?  נדנדה זעירה נופחה מאורז ואחזה בקצוותה 3 דוגמאות רבועיות מוקפדות מאוד של מקרל צלוי ובצלי שאלוט מקורמלים, קרם שאלוט (בתחמיץ פונזו) ואבקה של שאלוט. השף רהב עשה מבט כועס לעברנו שמשמעותו הייתה: תפסיקו לצלם ותכניסו כבר לפה. ורגע שלאחר מכן הפאף כבר תפצפץ בפה וטעם עוצמתי של דג שמן וצלוי כראוי עם טעם בצללי מושלם מילאו את החך. כמנה, היו טעימות ממנה. אך הפלייטינג המקסים היה בקלות מזכה את המסעדה במיקום נכבד מאוד במגזינים של עיצוב. אני לא בטוח מדוע לעשות שימוש ב-3 טקסטורות של מרכיב זהה במנה, אך קטונתי לצד השף המחונן. למען האמת אותי זה דווקא העיף למנה של אמא. דג מקרל מקומח קלות שעבר טיגון ביתי לצד ערימות של בצל. פאן. 

3_site

באטר מוצ'י עם בייקון וקרם פלפלים מעושנים

המראה של המנה וההגשה לא אכזבו גם הפעם. עין כתומה בוהה מן הצלחת עם ארומות משכרות של רוזמרין לצד אותה פרוסות עוגת "מוצ'י" (נחשב לאחד החטאים הטעימים והאסורים של היפנים. ספק עוגה אפויה – ספק סטיקי רייז) ששילבה בטעמיה בייקון ורוזמרין. החיבור בין ארומות הבייקון והפלפלים המעושנים היה מעניין מאוד. באופן אישי, כמי שמשוגע על טעמים מעושנים הבייקון היה מעודן מידי לטעמי (כן כן אני קרניבור שמן חסר תקנה). קרם הפלפלים עם אבקת הבייקון היה מצוין עם גוף יפייפה ומיצוי הטעם מעולה. החלק המעניין ביותר במנה הזו עבורי היה המפגש עם המוצ'י הטרי היה בזה משהו חדש ומעניין. הייתי שמח לטעום את המנה הזו מעט פחות רוזמרינית. הטעם הדומיננטי היה מעט אגרסיבי לטעמי והציק לחבריו במשחק.

4_1

#טרטר בקר על טוויל שיבולת שועל

שריר בקר רזה (וייסבראטן) נקצץ באלגנטיות והוגש על טוויל שנופח משיבולת שועל. זקיקי המיץ של פרי הפינגר ליים העניקו מין מתקתקות ייחודית כקונטרה מרתקת לטעמים המנחים של המנה: שום שחור ושום כבוש.
למרות מושלמות הביס, אני תמיד תוהה: האם גם במסעדה שהיא לא פחות ולא יותר תצוגת תכלית לביצועים עוצרי נשימה, האם במנת הטרטר הבשר חייב להוביל את המנה או שמותר לו באופן חד פעמי להניח מעיל מרשים של טעמים ולהתהלך בהדר? אחרון חביב הוא עלה כובע הנזיר שמוכרחים לתת עליו את הדעת. למרות השימוש שבעיקר לקישוט במנה, הייתי סבור ובטוח כי מקומו נותר בשנות ה-90. יאמר פעם נוספת לטובת השף רהב, שבהחלט הצליח להשיב אותו לעניינים בדרך מקסימה.

5_site

#גלידה של ארטישוק ירושלמי עם קוויאר אוסטרה מקומי

ביס קטן של גלידה ונגיעה של הקוויאר השחור הספיק עבורי כדי להתאהב במנה זו לחלוטין. הטעם העשיר של גלידת הארטישוק הירושלמי עם שבבי ארטישוק ירושלמי טוגנים לצד הטעם החלומי של הקוויאר השחור כבש את החך לחלוטין. קיפאון חד של החך ופתיחתו המענגת בטעמים מופלאים ריגש לא פחות מלילה חד פעמי ואסור של אהבה חצופה. יכולת הגלידה לאחוז בטעם כל כך עוצמתי ובו בעת למנף את טעמי הקוויאר מטריפים את חושיי ודעתי וכאן בדיוק כאן, הביקור במסעדת OCD גובל בגאונות בעיני.

6_site   

#המשך_יבוא

חטאים קטנים ליד שדרות – מסעדת סינס

לאחר שהות ממושכת מידי במילואים לכל הדעות, היינו חייבים משהו שיגרום לנו להרגיש שוב אנושיים. הכוננות ירדה וזו הייתה הזדמנות נהדרת לקפוץ למסעדת סינס בשדרות. אי בודד של גסטרונומיה המשלבת בשר ופירות-ים בתוך ערימה של מקומות כשרים ועממיים. רק אל תסתכלו על הקנקן אלא מה שבטוחו. כי הקנקן נראה ממש כמו מקום נטוש ליד שדרות.

#סקלופים

מנת הפתיחה שנבחרה הייתה סקלופים מיני ברוטב שמנת מתובלת וכמהין. את הכמהין ברוטב פספסתי אך להתחיל ערב במילואים עם קוקי סאן ז'ק, זה פאקין פז"ם.
מידת העשייה של השרירים הקטנים הללו יכולה הייתה להיות מעט נמוכה יותר לטעמי, אך המנה נעלמה ברגעים קצרים כאילו לא הייתה ואני שזה אומר הכל. בינתיים 
עשינו חשבון שהמחיר כאן זה בערך חצי מת"א, לגמנו מהבירה והמשכנו למנה הבאה.

1_400

#מיקס פירות-ים מטוגן

בניגוד למנת טבעות הקלמרי הגנרית שמטגנים בכל מקום כעת, המיקס של סינס היה מעניין יותר. צורות שונות אשר כללו גם ראשי קלמרי נחו בקראסט פשוט אך מדויק, זהוב וקראנצ'י שהקשה עלינו לעצור. גירשנו את רוטב הצ'ילי מהצלחת ומשחנו אותם באיולי משובץ פפריקה  בזה אחר זה עד שגם זכר למנה הזו לא נותר. ואז התפנינו למנה שבאמת מצדיקה גיחה לשדרות.

2_400

#פלטת מעושנים בסגנון פביאן

פלטת בשרים במשקל 1 קילוגרם הוגשה לנו ומן הרגע הראשון גנבה את ההצגה. ספריבס הטלה המעושן שטעמתי היה אחד הטובים שהונחו על שולחני לאחרונה. מידת העסיסיות הפנימית הייתה לא פחות ממושלמת והמעטה החיצוני זכה לטבעת עישון עדינה וקריספיות נהדרת.
השימוש בסו-וויד פיצח את המנה הזו (שנוטה להתייבש) וארומות שבבי הויסקי העניקו מעמד מנצח למנה.

כרע העוף אינו נמנע לרוב בין חביבי בצלחת נצלה היטב ושמר על טעם פנימי עסיסי אח מגובש וטבעת ארומות עישון נפלאה. פרוסות הוואסיו (הלב של הפלדה) היו בעלות גוף נחמד ולא רך מידי אך עם לחות מאוזנת ומנגס מצוין ששילב טעמים של עישון, צלייה ולחות בשרית טבעית. נתח השייטל תחילה היה לעיס מידי אך כאשר הוא התקרר הפך להיות סיום חביב למנה מנצחת.

3_400

#פרפה_וקפה
קינוח הבית היה סגירה חביבה. טעם מתוק מאוזן עם חמיצות פירותית נעימה.
במעמד הקפה שוב חזרנו לדיון הזה, המחירים כאן פשוט מצוינים. בחישוב גס זה יכול לחסוך לזוג דלק של רכב מב"ש, ראשל"צ או אשדוד.
אז תעשו חיים ושמחתי להמליץ לכם. כיף לגלות מקומות מפתיעים.

4_400

תחנת דלק דלק בשדרות או סינס בווייז. סגור בראשון.

יורש, קאק טבאיא מאט.

היי, אני ארקדי ויש לי בעיה. בשנים האחרונות אני מתרגש כמו ילדה קטנה כשאני חווה את המטבח הרוסי הנוסטלגי. סליחה על האי-פוליטיקלי-קורקט. בבית אחת לשבוע אנחנו עושים אחת לשבוע שולחן דגים כבושים עם תפוח אדמה מבושל והרבה הרבה שמנת של פעם.
לכן, כשראיתי את כתבתו של גיל מ" מאקו " הבנתי שבהזדמנות הראשונה אנחנו מגיעים ליורש. מסעדה רוסית שתוארה כפנינה קולינרית.
לבשתי חולצה משובצת, שמתי בלוטוס ו #יצאנו.

2
תחילה חטפנו שוק רציני. חזית המסעדה הממוקמת במרכז מסחרי נושן נראית כמו חמארה מיושנת של סצנה מסרט מאפיה ישן. כמה שולחנות עם כמה אנשים שכולם נראים איך לומר… בואו נאמר שבמקרה לא היו שם אנשים עם סנדלים וגרביים. ואז פגשנו את אולגה. לרגע קצרצר כי היה המארחת, המלצרית, השפית והצ'קרית. ואז נתקלנו בתפריט – עשרות עמודים ללא סדר לוגי ועם מנות מהמטבח האיטלקי וחומוס פטריות ועוד כמה דברים שמעוררים הרבבה יותר מידי סימני שאלה. בכל זאת היו שם רשימות על גבי רשימות של מנות שגדלנו עליהן וידענו שאנחנו מוכרחים להתיישב. גם אם זה אומר שנברח לאחר מנה או 2. הזמנתי כוס של בירה צוננת וביקשנו חאלדייצ.

3
#חאלדייצ
המנה הזו שב"האח הגדול" התייחסו לזה כאתגר אוכל ורוב המתמודדים שהיו מוכנים לאכול הכל התקשו לאכול מזה ואנחנו… אנחנו היינו עם עיניים בורקות. רגל קרושה (בלי ג'לטין כפי שמדגיש התפריט) וחרדל קטן עם לחם רוסי פשוט בצד. היה לי רגע בדיוק לצלם את הצלחת הזו לפני שענית כבר תקעה את המזלג בפנים והתענגה כמו שמזמן לא שמעתי אותה. ואני, פרוסה אחרי פרוסה טעמתי והתנחמתי. נזכרתי בסבתא, נזכרתי באמא ונזכרתי בכל פעם שהרגשתי בבית. המנה הזו היא עשויה מאוסובוקו חזיר/בקר וממלאת את המרק בטעם וג'לטין טבעי עד שבסוף הוא נקרש והופך למנת פתיחה נהדרת. קשה לתאר במילים את המאכל המקסים הזה וגם יותר מידי אנשים העוסקים בקולינריה כנראה יחששו מלקחת את המנה הזו ולטעום.

1
#בלינציקי_במילוי_בשר
ואו, אמרתי לאחר שמשחתי את הראשון בכמות נדיבה של שמנת שמנה. השילוב הזה של חם וקר שעד היום נדמה לי שעליית הנקניק שלנו הביאה לארץ לא פחות ממופלא. אומנם המטבח משתמש בעיקר בפלפל מלח אך הבשר הטחון העסיסי היה עם מליחות נעימה וטעם נפלא. הבצק הביתי הרך של הבלינצ'ס עם טעם מעט מטוגן היה עדין אך כל כך אמיתי וכל כך טעים עד שהתחננתי לענית להזמין עוד מנה מהדבר המופלא הזה.
הגברת כן אמרה משהו נכון: כל כך הרבה מסעדות יוקרה וארוחות שף ובשום מקום לא התרגשת כל כך.
#לדושקי
לא אכלנו הרבה בשר בארוחה הזו, בעצם כל הראשונות שהזמנו היו בשריות והרגשנו די שבעים ומרוצים. אך לא יכולנו לקום וללכת לפני שנטעם את לביבות תפוחי האדמה. לפחות 20 דקות המתנו לאולגה. אך בלי כעס וההפך עם חיוך גדול כי נראה שהיא גירדה את תפוחי האדמה הטריים ואז טיגנה אותם בדיוק כמו בבית. הרגשנו כמו אצל אמא לא שלנו. כזו שעושה לילדים שלה אוכל ביתי וטרי שמוכן עם אפס חומרים מוכנים.
למזלי ענית הייתה כבר שבעה מידי אכלתי איזה עשר וייחלתי לפעם הבאה שנשוב.

לסיכום, קראתי לפוסט הזה יורש טבאיה מאט ברוסית שזה אומר: מקום, כמו של האמא שלך. הסיבה לכך היא שאין יותר ביתי מזה (לפחות לא מצאתי) וזה המקום המושלם לחוות את האוכל הרוסי המקורי.

4

רודיאו ברחובות – בחזרה לעבר

יומני האוכל

שלום.
הערב הבנתי
אני תל אביבי פלצן.
במקור נסענו לחאמרה ברחובות. למרות שהנחתי שהמקום יסגר בחצות, מדריך הטיולים המקומי שלל את חששי באחת. הגענו ב00:00 רק כדי לראות את המלצרית מתחילה להרים כסאות.
***
"יש מקום חדש בשם הרודיאו" הוא סיפר וכעדר זומבים רעבים פנינו אחריו. מקום בסגנון טקסני, בטח נמצא חתיכה של בשר.
הגענו ללה מורס שהאהבנו מפעם, כשקיבלנו רישיון והרגשנו צעירים ונועזים (6-8 בירות בערב. כחייל קרבי בקושי היה לי מתי את המשכורת לבזבז).
***
ירדו לקומה שמתחת לקרקע רק כדי לפתוח שער עץ ולהכנס באחת לשנות ה-90. היו שם אנשים נורמלים ברמנים שמחים מפעם. לא רק היפסירים מלוקקים שנראים קופי פייסט אחד של השני.
מוסיקת רוק ניגנה ברקע, מוסיקה שהפאבים שכחו מקיומה. אנשים חייכו כמו קאובויים ואני חייכתי בקטע לא בכלל לא שייך.
***
התפריט היה ניינטיז. התפשרתי על פוטטאס בראווס ושקעתי במחשבות על Ronen Nenys Leizerovitz בעל ידי הזהב. הפוטטאס בראווס שלו היו שגעת, כל ביס מפוצץ של טעם עם איולי פמינגטון מדויק וחלק.

פפיטו בר מסעדה (4)
הפווטאס שקיבלנו היו בטעם של פעם. קלחי תפוחי אדמה ענקיים שבושלו בתחילת המשמרת וכעת חוממו שנית ותובלו בעוצמה.
הם היו לא רעים בכלל ולצד בירה של גינס הרגשתי לחלוטין בעבר.
החבר/המקומי רכב על השור הזועם וכולם כולל כולם הסתכלו לעברו. לא היו כאן הצפונבוניות שלא ספרו את קיומו, למעשה לא היה דם אף אחד שגרם לו לחוש לא שייך.
הברמנים וכולם כאן אחוקים. כנראה שרק אני הרגשתי לא שייך.
נ.ב.
אם תמצאו מטבע של 10 בערימת קליפות הבוטנים במקום של הנעליים ליד הבר, תחזירו למאי הברמנית היא טסה לאוסטרליה. אולי לא תשוב.
***
הגענו הביתה ופתחתי עוד בירה. כוסעומו העולם, שונא להיות הנהג התורן.

2017-07-07 02.22.40