ארכיון הבלוג

קצת על יסודות התעמולה וה"גארייזם האקטיביסטי".

לכל אורך ההיסטוריה אני עדים לתופעות בדלניות כאלו ואחרות אשר שאפו לשנות את העולם. אומנם לא פגשנו את הנוצרים הראשונים שחשו כי המצב לא לטעמם אז הם התנתקו וגם לא פגשנו את הנאציים שחשו שסדר יום גזעני הוא הוא הדרך הנכונה. רובנו אגב, גם לא חיינו בשנות השישים העליזות כשילדי הפרחים היו בטוחים שהם המתכון הבטוח לעולם טוב יותר. מה שכן, כיום כולנו עדים לתופעה גלובלית חוצה גבלות גאוגרפיים, מגדריים, סוציו-אקונומיים ותרבותיים – הגארייזם.

את מי אני מאפיין בגבולות הקבוצה הזו? פשוט מאוד – כל מי שאי פעם שמע את הנואם הכריזמטי גארי יורופסקי ושינה שינה את הרגלי תזונתו. חשוב לי לסייג ולומר שאין לי התנגדות לתופעת הצמחונות והטבעונות, להפך אני מאמין שזה יטיב עמי בטווח הארוך, לדוגמה בכך שזה יוזיל את מחירי הבקר ויהפוך למוצר צריכה לא המוני ועל כן גם איכותי יותר.
ההתנגדות הנחרצת שלי היא לגארייזם האקטיביסטי – אותם מומרים שלקחו על עצמם את חזון השליחות הקיצונית ועתה ממטירים עליי תעמולה במטרה להבנות לי סדר יום שחור. מאוד התחברתי לדבריו של מבקר המסעדות ניב גלבוע שצעק על גלי האתר: "צאו לי מהצלחת".

לכל אדם תבוני ברור כי תעמולה כתעמולה פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר ועיסוק במוסר מקל על המרת הנמען. לעניות דעתי, מוסר הוא עניין תרבותי-גאוגרפי ולא רלוונטי. לכן ההבנייה הגאריסטית היא ללא עוגן במציאות.
בדיונים תרבותיים נהוג להפנות לחוק גודווין כאשר הטיעונים משווים את הצד השני לנאצי אך ברצוני להשתמש במבנה שיעזור לפרק את תעמולתו של גבלס ולהציג כיצד זו חופפת למאפייני התעמולה בימינו אנו. במילים אחרות, מים הגיעו עד נפש והחלטתי לשים שלט על דלת ביתי המזדהה עם קריאתו של ניב גלבוע – "צאו לי מהצלחת!".

הרעיון בתעמולה המוקדמת הוא לחבר יסודות שונים בינם לבין עצמם עד שהנמען לא ידע להפריד בין האמיתות לבדיות במסר הסופי. שיטה זו מזוהה במיוחד עם הסרט "היהודי הנצחי" – סרט תעמולתי מובהק אשר נועד להפיץ את סדר היום הנאצי. מפאת חוסר היריעה לא ארחיב על הסרט בפוסט זה.
העיקרון כאן הוא פשוט מאוד: מחברים את "אמת א'" עם "בדיה א'", "אמת ב'" עם "בדיה ב'" (לדוגמה: נתונים מדעיים שקריים), עד שהקורבן לא ידע לזהות איפה העובדה ואיפה הבדיה.
הבא נדגים את עקרון זה:

ארקדי פורטנוי - קידום במדיה חברתיתקיימת עובדה מדאיגה: גברים חוששים מאימפוטנציה (אמת א'). עתה נקשור אותה: תזונה קרניבורית באופן חד משמעי פוגעת בספירת זרע (בבדיה ב). לאחר מכן נוסיף אמת ב' שמרתיעה אותנו: אובייקט חזותי מהעולם האמיתי המציג גבר עם איבר מין קטן בצירוף פרצוף של אישה מלגלגת. כעת כל שנותר לעשות הוא לחבר נתון מדעי: הטוסטסטרון שלך נמוך 13% מהטוסטסרון של גבר צמחוני ו…הופה יש לנו תעמולה חמה מהתנור.

אינני מתריע בנוגע לאתיקה שבפרסום כזה או הקשר למדע  אלא על הליך התעמולה בלבד של הגארייזם האקטיביסטי. זוהי שטיפת מוח פרימיטיבית ונמוכה, אבל והאבל הגדול הוא שהתעמולה מתפשטת במדיה החברתית כמו ה'היטלר קינדר' אחרי 'המיין קאמפ' ומוחות נשטפים ללא בקרה.

לסיכום, אחזור ואומר – היה לי חשוב להצביע על הדמיון בין התעמולה הגארייסטית לבין התעמולה הנאצית. ללא קשר למה שאתם אוכלים אני מקווה שהמסמך יעזור לכם להיות ביקורתיים יותר מפני המסר שאתם צורכים.

הכותב,
ארקדי פורטנוי בעל תואר Ba ו- Ma בתקשורת שיווקית והשוואתית.
מקים הפורטל הקולינרי הצעיר – קהילת המבורגר ישראל,
ומרצה מן החוץ בדימוס במכללת ספיר לתעמולה חזותית.

ארקדי פורטנוי שואל : יש לך קול?

בפוסט הקודם שלי הצפתי זכרונות מהילדות ואת ההבנה שלכולנו יש קול. דווקא התקופה האחרונה מערערת לי את ההנחה הזו: "האם לכולנו יש קול בעידן הרשתות החברתיות?" [קישור לפוסט הקודם]

הפייסבוק זו הפלטפורמה הכי פופולארית בישראל כיום. בפייסבוק כולנו קצת לוביסטים – מייעצים לביבי, ממשילים את שלי ורומזים כמה בא לנו על עלה ירוק… בפועל ישנם כוכבי-העל, הכוכבים של הפייסבוק ו-שאר האומה. בקיצור, אם אתה כבר סלב במציאות קרוב לוודאי שגם בפייסבוק או בטוויטר יהיו לך הרבה עוקבים (כן, תמדוד באלפים!). כך כל פוסט שלך יופיע ליותר אנשים ורבים יותר ילייקו לך.

ארקדי פורטנוי - דיון - תפעול פייסבוק - לכולם

מי באמת מצליח לתפוס גלים בפייסבוק?

מלבדם יש את כוכבי הפייסבוק החדשים – אנשים שלומדים את העבודה בפייסבוק ומשקיעים שעות בלהיות ייחודיים. להם נרשמת רשימה ארוכה של עוקבים ומגיבים לכל פוסט גם כשהפוסט מסתכם במילה וחצי.

חושבים שאתם יכולים להיות כאלו? אז זהו שזה לא פשוט: רובנו מתחברים רק לחברים אמיתיים ובו בעת שואפים לשמור על פרטיות מסוימת. נסתייג לרגע ונאמר: ברור שאם תעשה משהו קיצוני כמו להצטלם חלילה מדליק את עצמך כמחאה נגד כובד לחץ המיסים זה יגיע לאנשים רבים, הרי החברים במעגל הראשוני ישתפו את התוכן ואז החברים במעגל השני ייהנו מהריגוש שבתוכן הקיצוני. אבל (והאבל הגדול הוא) כמה אנשים באמת יכולים לייצר תכנים קיצוניים ומבודלים כל יום?, כל שבוע?, כל חודש?

ארקדי פורטנוי - חקר רשתות חברתיות - מחאה חברתית

דווקא המחאה החברתית בישראל איבדה את הארס שלה בלי שהפייסבוק היווה מדרגה במאבק כמו בארצות ערב…

משיחות עם אנשי עסקים אני שומע לא אחת כי "הם מנהלים לעצמם את המדיה החברתית של העסק ועושים את זה לא רע". עוד במהלך השיחה ברור לשנינו כי מה לעשות אבל בפייסבוק לא כולנו לוביסטים, ובעוד שיש מיעוט אנשים יצירתיים שלמדו לעשות את זה נכון (זריז ואיכותי), אחרים יורים לעצמם בעסק: הם שורפים שעות על העבודה או מזניחים את העמוד לפרקי זמן שהפייסבוק לא אוהב.

לכן, לא פלא כי בסופו של דבר לשאלה "האם אתם מרוצים ממילואי הפוטנציאל של הפייסבוק?" הרוב עונים "ממש לא" והיו רוצים להפיק יותר.

מה דעתכם על הפוסט? כתבו אם אתם מסכימים או לא