ארכיון הבלוג

טוטו – החוויות הגסטרונומיות הכי טובות לשנת 2018

כשבן הדודה של זוגתי ואשתו הגיעו לסופ"ש בת"א הם דחקו בנו לחבור למסעדת טוטו וקצת נחנקתי, בעיני זו מסעדה שמקוטלגת ברשימת המקומות "לאירועים ממש מיוחדים" ומתומתחרת בהתאם. לשמחתי יש לי אופי חלש מידי כשזה נוגע לגסטרונומיה והלחץ החברתי עבד נהדר. כך הגענו לאחת המסעדות היותר טובות שביקרתי בהן בארץ.

מסעדת "טוטו" פועלת במוזיאון תל אביב (לא רחוק ממסעדת פסטל) מאז שנת 2005, החלה כמסעדה איטלקית עם השף מנה סטרום ולאחר מספר שנים עברה לנצוחו של השף, ירון שלו. שלב מחזיק במטבח מאז ועד היום למעט אותה פרשייה שגרמה למושיק רוט להחליפו לפרק זמן קצר אך הזיווג לא תפס.

בכל אופן סיימנו אסקייפרום והצטרפנו להזמנה הזוגית בדקה ה-90 והושבנו בשולחן קצת קטן מידי לארוחה של 4, במרפסת הפונה לרחוב. חייכנו הרבה. הזמנו שנין בלאן לבן יבש קיצי ונהדר של יקב שבו עם טעמים תפוחיים (192₪) ופערנו את עיננו למראה יופייה של המנה הראשונה.

1.1

#סשימי קומקוואט

מנת סשימי מעלפת הוגשה לשולחננו עם נתחי טונה על רוטב כתמתם וגילופי מלפפונים בלדי עם מיקרו עלעלים. זו הייתה המנה הראשונה מבין 3 המובילות שטעמתי בטוטו. רוטב תפוזי הדם היה עדין אך עשיר מאוד בחמצמצות, מתיקות וסיומת חרפרפה של ג'ינג'ר. כף של סשימי עם הרוטב הזה וטבעת קטנטנה של פלפל חריף בישרה לנו שהגענו למקום הנכון. מקדש של אוכל שמקדש את הפרודוקטים ועושה שימוש רק בטופ של הטופ. אף עלה לא השחיר וטעמו של הדג העיד על כך שלא מזמן הוא עוד שחה לו וקיווה לטרוף דג טעים ולא חלילה להיטרף על צלחתנו. (95 ש"ח).

3.1

#פיצה לבנה

פיצה בינונתי מבצק קראנצ'י עם פרוסות גדולות של מרטדלה הונחה על שולחננו. בשל קוטנו הפיצה תפסה את רוב השולחן ומנת הסשימי נדחקה בצורה מעט לא נוחה לאחת הפינות. ריח מהביל עלה מחמאת הכמהין הלבנה ונקניק המרטדלה הוסיף טעם ייחודי שבארץ פחות מכירים. למרות שהעלמנו את המאפה הזה ברגעים קצרים ובהמשך ניגבנו עם הקצוות את רוטב המנה הקודמת, לטעמי המנה הזו הייתה החוליה החלשה בארוחה, בעיקר כי לא עמדה בסטנדרט הגבוה של המנות האחרות. זאת אני זוקף לבצק הדקיק שלטעמי היה רחוק מטעמו של הבצק הנפוליטני ויותר קרוב לטורטיית חיטה שחטפה מכת חום (88 ש"ח).

2.1

#טרין כבד אווז

למרות שהעומס השולחן החל להפריע עד שנאלצנו להניח את הצלחת החדשה על גבי מגש הפיצה, הטעם היה א-ל-ו-ה-י. פרוסות פטה כבד אווז הוגשו באופן מסורתי לצד לחם (בריושי לדעתי) לבן מעט קלוי. טעם הפטה היה מעודן ואלגנטי, במרקם חלק עם סיומת ארוכה ונעימה שהעיד שוב על רמת המרכיבים. הטעם נכרך במין מרמלדת חבושים מתקתקה וקונפיטורת ענבים שהפכו כל ביס לממתק מושלם שאפשר למות אחריו. כאמור היינו 4 סועדים בשולחן והכמות הספיקה לחלוטין ואף נשנשנו את המנה הנהדרת הרבה מאוד זמן עד שהגיעו העיקריות. זו הייתה המנה הפייבוריטית השנייה (165 ש"ח)

4.1

#פרושוטו 

כעת כשהצלוחיות הקטנות נלקחו מאיתנו היה מעט יותר מקום בשולחן הקטן ומנה מכובדת מאוד ועמוסת פרושוטו חיוור ויפיפה הונחה על שולחננו. באופן מסורתי המנה עוטרה בכמה זילופים של בלסמיקו מצומצם וגראנה פדאמה ביישון בינוני. כמה תאנים בשלות של סוף קיץ נקרעו מעל הפרושוטו והוסיפו לו בעיקר חן והדר. טעמו של החמון היה מופלא בעיני – בשר כבוש רך ועשיר מאוד בטעם בשרני עם שמנוניות בינונית ואוממי טבעי. אחרי הביס הראשון של המכלול, ויתרתי על התאנה הלבנטינית החצופה שניסתה לגנוב את הפוקוס ויכולתי לעצום את העיניים ולחזור לשוק של בולוניה ברגע בלי כרטיס הטיסה. כמות הפרושוטו הייתה מפתיעה וזמן רב לאחר שסיימנו את העיקריות המשכנו ללנאוץ מזלגות בפרוסות המופלאות. מי שיודע כמה מורכב להגיש את המנה האמיתית בארץ יכול להבין את העלות הגבוהה וההפתעה שהייתה לנו לנוכח הכמות המרשימה. מנה כזו לחלוטין יכולה להתאים לארוחת שרינג לזוג או יותר. (165₪)

7.1

#טרטר בקר

מנת הטרטר הייתה נדיבה מאוד לצד עלי קיסר ושונה מההגשה המסורתית עם צלפים וטופינג ביצה. בשר הבקר נקצץ היטב וזכה למרקם משחתי במיוחד עם טעם נעים של בשר ותיבול שהרים את הטעמים. באופן אישי הייתי מחסיר מכמות הסלרי שהעניקה לחות אך גם טעם כלורופילי מעט מודגש מידי לטעמי. (135₪)

6.1

#קלמארי על הפלאנצ'ה

המנה היוונית של הקלמרי הסגול היה תופעה. אין מה לדבר בכלל על הדיוק במידת הצלייה על הפלאנצ'ה וטעמו הטרי המופלא. התיבול המינימלי שמר על טעמם של הדיונונים והשילוב עם הצזיקי הצונן היה חוויה של שלמות. הכמות המרשימה של הקלאמרי בצלחת, בשונה מהרבה מסעדות שף אחרות הפכה את המנה למאוד משתלמת, טעימה קיצית ונפלאה. (148₪)

5.1

#טורטליני זנב שור

טורטליני זנב שור לצד פירה ארטישוק ירושלמי רך בעל טעם אדמתי וגזרים צלויים במתיקות קלה עם אספרגוס בטעם ירוק עז והייתה המנה הפייבוריטית השלישית שלי להערב. ואו. הכיסונים האלסטיים היו במרקם עדין ונעים מאוד ובמנגס התבררו כקרובים יותר לעלי אורז ופחות לפסטות הכבדות שאנחנו פוגשים בארץ לרוב. העדינות הקלילה הזו הכילה בתוכה עולם ומלואו. ניפוץ הכיסון בחלל הפה הפגיש אותו עם ציר עמוק מאוד שהרטיב את החיך בטעם משגע של ציר בקר צח ולאחר מכן הגיע טעמו ומרקמו של הראגו המפורק שנשמר כמקשה אחת רכה מאוד עם נוכחות אלוהית. השילוב עם רוטב היין  וקרם הארטישוק הירושלמי היה כמו אקסטזה אוטופית בחיך שצפיתי בכל רגע להתעורר ולגלות שכל זה היה בגדר חלום. הגזרים שנצלו מושלם היו חוף המבטחים היחיד במנה הזו לצד אוקיינוס הטעמים שפגשתי. כאילו רק על מרקמם הקשה אפשר לנפש לרגע מן הצלילה המשגעת בלגונת הטעמים הראוותנית הזו כשהאספרגוסים שיחקו את תפקיד האצות ואז עוד לגימה מן היין ולצלול לצלילה נוספת בלגונת הטעמים. אם הייתי יכול לבחור היכן יתמקם ביתי בעולם הקולינרי קרוב לוודאי שהייתי בוחר בצלחת הזו.

 

#סיכום החוויה שלי

כפי שבוודאי הבנתם בין השורות – ואו. מסעדה מומלצת במיוחד שחייבים לנסות. המחירים אומנם לא זולים אך רוב הצלחות מעניקות תמורה מלאה למחיר אם זה בפרודוקטים ובפרטי הפרטים הקטנים. 3 דברים שקצת הפריעו לי בארוחה היו (1) השולחן הקטנטן שלא כל כך מתאים להניח עליו 4 מנות, שלא לדבר על ארוחת sharing.  בנוסף (2) חשנו לחץ קצת יותר ממתון מצד המלצר להזמין 4 מנות עיקריות בניגוד לתכנון המקורי להזמין 3. ברור שהמלצר לא עובד שם לחינם ומעוניין להגדיל את הטיפ אך אני מוכרח להודות שזה היה קצת לא נעים, במיוחד שזה היה הרבה יותר מידי ל-4 סועדים שברוך ה' אוכלים ואוכלים בלי נדר. (3) אותה תחושה נרשמה גם במעמד הזמנת היין. הסומלייה הדגישה בכמה רמיזות שהיין הזה עלול להיות קצת פחות מתאים. אילו היא הייתה מכירה את ההזמנות שלנו הייתי יכול להבין שזו מומחיותה, לתאים לנו את המנות, אל מכיוון שעדיין לא ידענו מה נזמין באותו השלב הרגשנו בעיקר שזו אותה המגמה, ללכת על יין יקר יותר ולא הראשון ברשימה. שורה תחתונה – אל תפספסו.   

קיטשן בר – בית אוכל ים תיכוני. לארוחות מיוחדות וליום-יום | הבלוג של ארקדי פורטנוי

ארקדי רועי פורטנוי עורך תוכן ו קידום עסקים באנטרנט

הפעם הגענו לקיטשן בר בנתניה, עם אלינה שימונוב, כאורחי המקום. מסעדת קיצ'ן בר עברה לאחרונה שינויי הווי מהותיים ובאנו לוודא עד כמה המקום נשאר טעים. מעניין שהמונח "ביסטרו" בכלל מגיע מצרפת, למעשה החיילים הרוסים ששהו בצרפת נהגו לקרוא "ביסטרו ביסטרו" אל עבר המלצרים ואלו טעו לחשוב שככה נקראת מסעדה ברוסית. מכאן התגלגל המונח להיות שמן של המסעדות המהירות בצרפת. אלא שכאן כבר לא מדובר במסעדה צרפתית, מסעדת קיצ'ן בר הינה ביסטרו מזרח תיכוני.

גיא שלו, מבעלי הקיטשן בר פגש אותנו כבר בכניסה וסיפר בהתרגשות על הצעדים שעשתה מסעדת פמדורה המיתולוגית של הנתנייתים בירידה אל מחוץ לאולימפוס אל עבר העם.

להבנתי, אם לדבר ברמת ההשפעות הקולינריות אז קחו פיתה ומקמו  אותה במרכז הצלחת (המטבח האיטלקי). ואז בסיבוב (לא בדוח) משחו את הגלובוס\הצלחת על כל המרכיבים הדומיננטיים של המזרח התיכון, על שמן הזית, הבזיליקום, האורגאנו, הלאבנה, החציל וכל הטוב שיש לנו במטבח הפיוז'ן שלנו. לא מספיק? תוסיפו עגבניות כמעט בכל נוסח קיים! כי מישהו שם מכור לעגבניות…

המעבר ממסעדה לביסטרו-בר מוביל חדירת מנות קלילות יום-יומיות יותר לצד מנות הדגל, ואפילו המבורגר ;). במילים פשוטות: המחירים מאפשרים לציבור רחב יותר להיחשף למקום גם ברמת ארוחת צהוריים עסקית וכדומה. אותנו עניינה דווקא רמת המנות המוצעות במקום.

2013.5 Kitchen Bar 002.1

היווניה הקטנה ( ₪  32 )

את הביס הראשון לקחתי מתוך לקט העגבניות שנחו עם שברי הפטה. נגיסה חטופה מן היוונייה הקטנה חשפה מגוון טעמים החמצמצים. די אידיאלי לפתיחת ארוחה: מרענן את מערכת הטעמים ומצית את בלוטות הטעם.

אף על פי שבמנה זו, לכאורה, "אין חדש תחת השמש", הרי שלמן מהביס הראשון ליוו אותה נגיעות עדינות של חריפות מאופקת אשר נבעה משבבי רד הוט צ'ילי פייפר אשר הציצו בביישנות מבין פזורת העגבניות. בהמשך, טעמים נוספים החלו להיחשף וטעמן של עגבניות מיובשות בשמן זית הפיצו טעם עשיר כשל ריבת עגבניות מלטפת בחלק האחורי של הלשון.

מלבד הבייבי בזיליקום שנחו בהפגנתיות על המנה היו גם נגיעות חטופות של אורגנו צעיר אשר הבזיקו בין הטעמים ושיחקו עם הטעם והמחשבה למקומות מיוחדים. בקיצור מנה כיפית ומעולה לפתיחה!

היווניה הקטנה – ««««

2013.5 Kitchen Bar 003.1

סביצ'ה בורי בחציל, לאבנה ונגיעות טחינה  (₪ 47) [תמונה טובה יותר]

 « ההמלצה של ארקדי פורטנוי

הסביצ'ה כשלעצמו היה נהדר. טרי, חמצמץ וכבוש רק קצת. המשחק עם פילה החציל משך טעמים של "עשן " והשילוב היה חידוש מרענן בעבורי. בהמשך צירפתי גם את טעמי גבינת הלאבנה עם נגיעות טחינה. הטעם היבש שנוסף שדרג מאוד את המנה ולקח אותה למקום ים תיכוני מעניין, כאן גרידת העגבנייה נועדה לספק קצת טעם נוזלי והקל על המנה. במקביל הבצל הסגול התפצפץ בפה ונתן את המענה לצורך שבנגיסה.

בעוד ששאר המרכיבים התגבשו בשילוב חמצמץ-מלוח מעולה. כמו במנה היוונית, גם כאן נחו כמה עלי בזיליקום בייבי אשר דגדגו את טעמי הלאבנה ושדרגו אותה. בנוסף ניצוצות הפלפל האדום החריף השתרבבו לחלק מהביסים והוסיפו את הפאנצ' הרענן אל תוך המנה. כיף!

בצד המנה נחה ערימת עגבניות מגורדת שחיכתה להוסיף קצת נוזלים לתערובת היבשה. בעיני זה בחזקה של "כל המוסיף גורע" אך אלינה וגיא שלו הסכימו שזו תוספת נחמדה שמקלה על הטעם.

במחשבה נוספת המנה מצויינת גם ללא גבינת הלאבנה!. לעניות דעתי המנה הזו נבחרה על פני שאר המנות מכיוון שעל אף המשחק הנועז של השף של מסעדת של ק'יצן בר, טעם הסביצ'ה בורי נותר לעמוד במרכז המנה ולא נפגע ממטווח הטעמים העזים המקיפים אותו.

סביצ'ה בורי – «««««

2013.5 Kitchen Bar 004.2

פוקצ'ה

הפוקצ'ה לא תפסה אותי, למרות שלוותה בתוספות סטנדרטיות מענגות (חמאה מתובלת, גרד עגבניות טרי ושמן זית עם בלסמי), היא הייתה עשויה מידי לטעמי. ביס אחד הספיק לי על מנת להבין שעדיף להשאיר את המקום עבור מנות מעניינות יותר.

פוקצ'ה – ««

דווקא במנות העיקריות משתקף התהליך שעברה המסעדה. כאמור, עד לאחרונה מסעדת הפאמדורה האיטלקית משכה קהל מאוד מסוים שבדרך כלל יכול היה להרשות לעצמו קצת יותר. עם הרצון לפנות לקהל רחב יותר זימנו הבעלים את יוהן בנאישתי אשר הרכיב תפריט הרבה פחות יומרני והרבה יותר לוקאלי. כך, לא הופתענו לראות בתפריט אפילו המבורגר שהוא לא כל כך ים תיכוני אבל הוא שיאה של תופעה מערבית חזקה מאוד בארץ.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

עיקרית ראשונה – פילה דניס ( ₪ 98)

הפילה דניס היה מצוין. שתי חתיכות דניס צרוב נחו על פסטת טפרדלה אלדנטה שלוותה בלימון כבוש עדין שנעשה במקום ורצועות שום דקיקות העשירו אותה.

אינני חובב גדול של פסטה, ואף על פי כן מוכרח להחמיא לה, אם כי אלינה לא ממש אפשרה לי ליהנות יותר מידי ממנה זו, אבל שאלינה תתאר לכם את המנה, היא גנבה לי את כל המנה [לכתבה של אלינה].

פילה דניס – «««««

מצגת זאת דורשת JavaScript.

פרגית טורקית ( ₪ 64)

אז כאמור, אני קיבלתי את המנה הארצית, הנתנייתית, העמך – מנה שתעשה לכל אחד יופי של צהריים. זו מנה סואנת, שמחה ומקומית בדיוק כמו מיקום המסעדה. בקלות יכולתי לעזוב את הסכו"ם שברשותי ולהתענג על המנה הזו בעודי אוחז בפיסה אחר פיסה ולועס עם חיוך רחב.

על לאפה טרייה ועבה נזרעו שדרות שדרות של טחינה עשירה ומתובלת לצד בצל מושחר שירד מהאסכלה הגבוהה. לצידו עגבנייה לוהטת אשר קליפתה חרוכה ומעושנת, אלו שומרים למסעדה המעוצבת את המגע עם הפשטות – ממש כמו לאכול פרגיות בחוץ, עם המשפחה, עם החברים או סתם ככה מתוך רעב של יום עבודה טיפוסי. המנה הזו בהחלט מעניקה גימור מזרח תיכוני לארוחה שלנו ומורידה את הז'קטים הכבדים לטובת חברי'ה צעירים בחולצות הפולו הדקיקות.

פרגית תורקית  – «««

מצגת זאת דורשת JavaScript.

קינוח סורפריז? (42 ש"ח)

כל מי שמכיר אותי יודע שאני והקינוחים חיים יפה זה לצד זה "שלום שלום" בלי יותר מידי משחקים. דווקא הפעם לצד האספרסו המצוין שקיבלתי בקיטשן בר, הגיע כדור השוקולד המפתיע שהזמינה אלינה. המלצרית זלגה עליו שוקולד לוהט רק בשביל להתנגש בבסיס הקר ולחשוף עוצר מענג – גונש שוקולד?? מעולה. המנה הזו בהחלט הייתה מעולה ואני מודה ששכחתי לרגע מהגזרה והתפתיתי… לעזור… לאלינה.

קינוח סורפריז – «««««

תודה מיוחדת לגב' ורד מילרוד על הייעוץ הלשוני

אני בהחלט ממליץ לבקר בסדנת "שבת שף של שמנא".

בשבת עמוסת שמש הגעתי לשמנא, שזה בית בד בוטיק כלומר המקום הזה שמפיקים בו שמן זית. עד כאן אין מעניין אלא שזהו בית בד-בוטיק הגדול מסוגו בישראל ו"מטבח פתוח" לכל המעוניינים להציץ אחרי כל החשיפות שעשו בכלבוטק.

IMG_20130521_210833

מזה כחצי שנה מגיעים שפים מהשורה הראשונה להעביר סדנה במקום הפסטורלי הזה. הפעם הגעתי "שבת שף" לסדנת הסלטים הקיציים של שף צחי מויאל (כן, ההוא מהבלוג "הנשמה היא הקסם").

מאז שהשתתפתי באירוע כזה בשמנא זרמו הרבה מים כי החורף חלף והקבוצה הדלילה של המבקרים פרחה לשדה עצום של מבקרים עד שהייתי צריך לוודא שמישהו ביטל על מנת להירשם, וזה עוד היה באמצע השבוע שקדם לנו. בקיצור, מסתבר שההופעות האורח בשמנא הפכו לחתיכת תופעה ויש כבר תור ארוך בדרך של אשפי מטבח הצפויים להגיע.

רגע…נתמקד, הפעם רציתי לספר על צחי מויאל.

מי שלא מכיר את אחד הפרצופים הכי פופולריים ברשת החברתית פייסבוק כנראה שלא מתעסק בבישול – האיש, מנהל הבלוג הפופולרי "הנשמה היא הקסם" מחלק טיפים, מלמד כל יום שישי איך להכין ארוחה לכל המשפחה ומתישהו גם יש לו עוד זמן לעבוד. לצדו של השף צחי מויאל עמדה בת זוגתו על תקן הסו-שף שבעצמה מנהלת קייטרינג ודניאל המקסימה שהיא הניצבת הקבועה בשמנא. וכך, שלושתם הוציאו לקהל מנות שהובילו לגלים של "ואו".

סלט עדשים שחורות בגלימת טחינה ויוגורט לצד סלט ישראלי

המנה הראשונה התבססה על עדשים שחורות. עם השילוב העדכני של טחינה ויוגורט כבר אי אפשר לטעות כך שהסלט שכיסה אותן וטעם השום הטרי היו פשוט חוויה מרעננת ומתריסה במנות שהיו עתידות לבוא.

טעם הכמון שחדר לפנינים השחורות העניק אפטר טייסט קצת מזרחי ועוקצני. עם מידת העשייה הראשונית שלהם, אל-דנטה, בשפת הבשלנים והעדשים היו לבסיס יציב ועשיר במנה. משום מה צחי התחשב גם בצמחונים והדגיש כי מדובר במקור נפלא לחלבון מלא. משהו שלקחתי איתי מהמנה – שמן צ'ילי: טיפת עוקץ מרטיטה שמקפיצה חיוך אחר כך. מתכון

ארקדי פורטנוי קידום עסקים באינטרנט  29

סביצ'יה סלמון לצד סלט אננס טרי בטעמי המזרח

את המנה הזו פגשתם כבר בעבר במתכונת דומה והשף צחי מויאל אף פרסם שם מתכון [קישור]. כמו תמיד צחי מויאל שם לב לפרטים הקטנים ביותר וזה מתחיל מרמת ההגשה. עד כה לא הייתי בשום סדנת פינגר-פוד בה הגישו כל מנה בכלי אחר.

הרעיון במנה הזו שניתן בשלוק לתפוס את המנה על כל טעמיה. בנוסף צחי מויאל השתמש בטפטפות קטנטנות להגשה כך שכל אחד מאתנו למעשה יכול היה לבחור את מידת הכבישה של הסלמון הטרי.

הטיפ שלקחתי איתי היה הטעם המזרחי שנוצר משמן השומשום ונגיעות שוםשום ב-3 צבעים (רגיל, שחור וקצך). מתכון

סלט מלון ולואיזה בעיתור קרוטוני אווז מעושן וקוקוס קלוי

כן! זו מנה אמיתית. … כן ברור לי שמיד הבנתם שזו המנה שהכי אהבתי. … לא, אני לא אוהב רק דברים של קרניבורים, נהניתי מאוד גם מהמנות הקודמות.

משנפרס המלון החלל מיד התמלא בריחות טרופיים מטריפים. ואז לצידו נחתו כמה עלי לואיזה ומעט ג'ינג'ר עם מי סוכר שפנו יחדיו למקפיא. בינתיים שף מויאל קצץ נתח אווז יפה ועל מחבת לוהטת ללא שימון הוט נתן לקוביות להיסגר.

כל מה שנותר לי זה לכתוב בחדראית: "צחי, וואעלק אתה…". עכשיו רגע ברצינות, זו מנה כובשת וכמו המוטו של שף צחי מויאל: "הגאונות היא בפשטות" כך גם המנה הזו – קצרת הכנה, נראית טירוף וטעימה במיוחד. מתכון

סדנת בישול צחי מויאל - ארקדי פורטנוי 47

המנה האחרונה גרמה לפה שלי קצת לקפצץ הייתה
סלט ירוק (כן), בטוויסט מפתיע מעוטר בברס בוטנים

אין חדש תחת השמש וסלט חסות זה כבר לא עניין חדש, אבל במטבח "אתה צריך לנצח על האוכל, לתת לו את הטוויסטים ולהרים את אלמנט ההפתעה, בכלי ההגשה, בעיצוב או במרכיבים" לצחי לא אכפת איזה חמוציות תוסיפו, העיקר שתוסיפו – מתוקות או חמוצות. בסלט הזה טעם הבוטנים יוצר את ההתנגשות המיוחדת הזו שמוענקת על ידי הברס בוטנים יחד עם החמיצות הגואה של תפוחי העץ ואז מופיע גם הגראנד פינ'לה: הסוכריות הקופצות. מתכון

סדנת בישול צחי מויאל - ארקדי פורטנוי 99

השף צחי מויאל זכה לערמה של כפיים סוערות. לא כי הוא השביע עדר גדול בצלוחיות קטנות ומקסימות אלא בטיפים הקטנים שהוא שלף על כל נושא, על החום שהוא העניק לקהל בכל שאלה והסבר והכי חשוב על הקסם שמסתתר במעמקי הנשמה שלו.

אם תשאלו אותי על פינגר פוד אסביר שזו בעיני הכנסת אורחים מתקדמת ומעניינת, אני דוגל בלצאת מהצלחת שבעבר היינו תקועים בה וליהנות סביב האוכל, לדבר, להסתובב להכיר ולהתחבר! מנות קטנות וצבעוניות הן תשתית מצוינת לכך ומאפשרות אוכל קליל ונושא לשיחה. כמו כן אתה לא מחויב יותר לצלחת הגדולה ויכול להספיק ולהחליף חוויות עם כולם! בתאבון ותודה ענקית לצחי על סדנה מרתקת!