אדון שיפון – המסע של ארקדי פורטנוי אחר הכריך המושלם

מהו הכריך המושלם?

זה תמיד מתחיל בלחם. אבל, אבל במקרה של הלחם של אדון שיפון (אורן חג'ג'), יש בעיה אחת: כל המוסיף גורע! ביום חמישי רכבתי למתחם שוק האיכרים בהרצליה פיתוח על האופניים החשמליות (בשביל הספורט). אף על פי שזהו מתחם קטן יחסית מצאתי שפע רב, טרי ומעניין. הניצבים לצד הדוכנים מחלטרים גם כאנשי שיחה מעניינים ולכל אחד יש טיפ קטן שאספתי ומגוון טעמים טריים ומגוונים.

כמובן שהתחלתי בדוכן של אדון שיפון. רציתי לחם לשבת, עבורי ועבור חבריי שביקשו משלוחה. את עיני צד לחם תרד שצבעו ירוק משגע, שאדון שיפון פרס לנגד עיני בהתגרות. טעם השיפון החמצמץ האופייני נחשף מידית. רק אחרי 5-6 ביסים פתאום הבחנתי בטעם העדין הנוסף. ארומה שמזכירה מאוד תרד חלוט וארומתי.

לפני טעימה הבאה קפצתי לג'ורג' מ'חינאווי בוצר שופ'. בקצבייה ניצב מסדר מרשים של משקאות ומקרר בירות צבעוני ומפתיע. אחרי כמה לגימות של בירה כהה ולא מסוננת רעננתי את החך והייתי מוכן לטעימה הבאה. הפעם נגסתי בלחם משובץ שבבי סלק מעושנים בצבע בורדו עז. טעם הסלק נכח בשיפון ויצר עניין חדש בעלילה. כיף, אין ספק,  אבל לי בלב יש רק אחד: לחם תאנים ולוז.

ההכירות שלי עימו התרחשה לפני כמה חודשים, ומיד התאהבתי. זה היה במשתה קטן אצל שף גיל בר עם יוסי פוזניאק, עידו מדר ובנות הזוג. מדר אסף כיכר לחם מדוכנו של אדון שיפון ואנחנו הכנו את המטבלים לצד הארוחה. האבסורד היה שאף אחד לא נגע במטבלים. ביס אחר ביס בצענו את הלחם בידינו החשופות וטרפנו את כל הכיכר במהירות הבזק. נגיעות התאנה שבין הביסים מוסיפות מתיקות ישראלית נועזת לטעם החמצמץ של השיפון, וזרעוני התאנה המתפצפצים יוצרים שילוב ממכר שלא ניתן לעצור. אדון שיפון טוען שמותר להעמיס על הלחם שלו תוספות, אז אם כבר תוספת איכותית ומרשימה, אז מומלץ לסגור את הכריך הזה עם גבינת גורגונזולה עשירה. בתאבון.

אני עדיין נשארתי בדעתי – הלחם של אדון שיפון בעייתי – הוא גונב לכולם את ההצגה אז פשוט אוכלים אותו ככה! (ואל תתנו לאחרים לטעום – זה לא יגמר טוב. בעבורכם)

תצלומים:
אדון שיפון
יפה שנברון

הוגו ביסטרו בר – מסעדה במתחם התחנה אבל קצת מעל כולם

ביום קיצי הגעתי רכוב על אופניים חשמליות מביתי בהרצליה למתחם התחנה (נו מה, שיגידו שאני לא עושה ספורט?).

אם טרם הגעתם למתחם נספר כי מדובר במרכז תיירותי משוחזר ויפייפה אשר מעניק למבקר תחושת ביקור היסטורי וקצת מושג על איך התפתחה העיר הלבנה. בין כתליה העתיקים, במבנים טמפלריים הציוריים יושבות חנויות בוטיק ומסעדות עדכניות אשר יחדיו מייצגות את שיא היצירתיות בת ימינו. עתה בדילוג קטן אקפוץ לאשדוד – עיר נעורי שמאופיינת גם כן בהיסטוריה עתיקת שנים וחורבות היסטוריות. בבית הורי אמא נהגה להקפיד ולהטריד: דג אוכלים קודם כל! (משהו שקשור לשורשינו הליטאים\פולניים), אז סלחו לי שאתחיל דווקא מהסביצ'ה סלמון שהסתבר לשילוב מעולה עם מי טוניק מרעננים שעזרו לי לשכוח את הקילומטרים הארוכים שעשיתי מביתי למתחם התחנה בתל אביב.

סביצ'ה סלמון (29 ש"ח)

כמי שאוהב סביצ'ה בעל טעם טבעי הכבישה של הסלמון הייתה פרפקטו!

הסלמון הטרי אחז בטעמי הים שלו גם לאורך הקילומטרים הארוכים שעבר בדרכו בטיסה לישראל. רק בזכות ההקפדה על אכסונו ובבחירת חומרי גלם מצוינים אפשרו למסעדת הוגו להוציא נכס כזה לשולחן הסועדים. על אף הצלחות הנהדר מלבד המלפפון במרכז המנה מאוד הלהיב אותנו דווקא הבצל אשר נכבש עם הצנוניות ומשחק הצבעים כאן היה יצירתי מאוד ומעורר תאבון במיוחד. משחק הטעמים של הסלמון הכבוש ורצועות המלפפון יצר איזון נפלא רבות בזכות אופי הפריסה המבריק של פילה המלפפון לצד דג סלמון סמוק ונפלא.

סלט עגבניות קיצי (42 ש"ח)

בישראל כבר יודעים מזמן – ארוחה בלי עגבנייה זו חצי עבודה. אנחנו רגילים מאוד למרענן הזה, רווי הנוזלים, בעל הטעם הבשרני והמיצים המופלאים. אז לא פלא כי אייל שני כבר שכב מילולית עם הירק הנפלא הזה. בעיני סלט שכזה חיוני במיוחד לנטרול הטעמים הקודמים בחך בעיקר כאשר מדובר בדג. בעיקר כשאלו חתיכות שמנמנות של עגבניה בתיבול שמן זית ובלסמי איכותי, הקרוטונים מן הסתם עשויים במקום בכל זאת זוהי מסעדת גורמה בה כל מרכיב ומרכיב מוקפדים בניצוחו של שף ויינברג יגאל.

קרפאצ'ו חציל חרוך על צזיקי (23 ש"ח)

את הארוחה המשכנו עם קרפאצ'ו פילה חציל על צזיקי. אם חשבתם שטחינה ויוגורט זה המרענן הרשמי לקיץ 2013 חכו שתטעמו את השילוב הזה. עדין, צונן ועשיר. כזה הוא טעמו של הפילה  שנמשה מליבו של החציל והמפגש עם הצזיקי עשה פלאים בפה.

עגבניות צלויות וגבינת פטה (22 ש"ח)

במזרח התיכון כמו במזרח התיכון, אין סוף לווריאציות של המנות שבמרכזן נוכחת העגבנייה במלואה הדרה. צלוחית העגבניות הזו תמימה למראה, אלא שצריבה מדויקת עד מאוד והן מוגשות בליווי שמן זית, לימון, עשבי תיבול יבשים וטריים ושיא הטעם – פרוסות שום חרוכות, על העגבניות, היוצרות מנה שמרחיבה את האישונים ואת צידי החיוך, פשוט כיף.

צלחת אנטיפסטי ופירות ים (כבושים – 29 ש"ח)

בתמונה צלוחית פרות ים ואנטיפסטי כבושים – מנה לא שגרתית ומוגשת קרה ועשירה. המנה מאוד פירנסאית בתוכנה, וקשת טעמיה מושכת עד לגבולות הבלקן. טעמי השמיר, הקישוא והחציל העדינים הנחים עם עלי הדפנה אחחח איזה עושר. הטעמים הם של חומר גלם טרי להפליא, בשל הכבישה הקצרצרה וההגשה הקרה אוסף החיות הקטנטנות שומרות על טעמם העדין ואינן לוקות במרינדה מיותרת. ניחוח השמיר מדהים בעיני ושונה מהתיבול הפופולארי במחוזנו.

אגס, גורגונזלה ועלי סלק (28 ש"ח)

בקהילת המבורגר ישראל, תמיד מאשימים אותנו בהתעלמות מצמחוניים אז הפעם בדקנו גם מנה ירוקה של הוגו ביסטרו בר. גבינת גורגונזולה היא עשירה ושמנה מאוד עם סיומת עבשה מרירה ומעולה. טעם עלי הסלק המרירים ביחד עם האגסים שבושלו ביין יוצר אגד טעימים ארומטי שמרגש את כל החך. אם לא די בכך פיסות השזיפים המיובשים ואגוזי הפקאן נעשים במקום עם ארומה אגוזית בליווי וניל. זהו סלט נהדר עם תיבול עדין וכיף.

בין המנות הראשונות לעיקריות תהינו על קנקנו של הוגו -ביסטרו בר.

המרפסת הגדולה של הוגו ביסטרו בר נראית כאילו נבנתה במקור לאירוח סעודות בבריזה הקלילה של ערבי יפו. בזכות המחקר המעמיק (בתפריט) הסתבר לנו לאחר דקות ממושכות של תהיה כי זהו מבנה מגוריו של המהנדס הגרמני ,הוגו וילנט,  ממשפחת הטמלפרים אשר ניהל את הבנייה של תחנת הרכבת הישנה. לו ולבני משפחתו הייתה חיבה מיוחדת לאוכל ייחודי ויין טוב ולכן מבנה זה נבנה במכוון על מנת שיאפשר אירוח אידיאלי על המרפסת הציורית. בספטמבר 2012 נפתחה מסעדת הוגו ביסטרו-בר בניהולם של אריאל חביב (בלזק), סשה _ ואיגור ויינברג (ננה בר, תפוח הזהב – מעוזו של שף ישראל אהרוני). הבחירה במיקום המסעדה מצד אחד עונה על הפנטזיות הפרועות שהיו לצוות ומצד שני זהו מקום מתוייר מאוד. לכן האתגר האמיתי של המסעדה הוא לפנות הן לאוכלוסיה קולינארית המחפשת סודות חדשים, הן לקבוצות חברים שמחפשים את הביר-האוז (Beer-House), הן עבור זוגות טריים שלא מוכנים להפסיק להתרגש אבל גם לקבוצות קטנות אשר מעוניינים לחגוג אירוע בלתי נשכח במסעדה איכותית ויוקרתית. ממה שטעמנו עד כה הסכמנו כי השם הוגו – ביסטרו בר אינו מתאים לקטגוריות הביסטרו הישראליות אלא חוזר לשורשים האירופאיים עם אוכל ברמה גבוהה אבל גם מהיר. מאז הפתיחה המקום אירח סנטורים מארה"ב, אנשי תקשורת בכירים מ יורו-ניוז (EURO-NEWS), מוזיקאים מפורסמים מכאן, ואנשי קולינריה מובילים בארץ כמו רפי קראסו ורבים אחרים.

נקניקיות בוטיק (99 ש"ח)

מנת הנקניקיות – במשך שנים רבות חרשתי את הארץ אחר נקניקיות ביתיות כמו שפגשתי בטיולי באירופה. אומנם טעמתי את הנקניקיות של הברו-האוס, השטרן 1, דרור פילץ, פפיטו בר מסעדה עדיין התשוקה לנקניקיות באווריות לא מצאה מענה. איגור ויינברג, מנהל המטבח עסק בתחילת דרכו מנהל בייצור נקניקיות ופסטרמות. משם הדרך לנקניקיות הבוטיק הייתה קצרה. עבדתכם הנאמן והשף גיל בר הסכימו כי הנקניקייה הלבנה של הוגו ביסטרו בר נדירה בטעמיה. הבשר וטחינתו פשוט מושלמים וטעם השומן נמס בה. אין חתיכות או גידים מעיקים בזכותנה טיב הבשר והדיוק של העבודה. זו נקניקיה באוורית קלאסית ועשויה פשוט מצויין [מתכון?].

משם עברנו ל לנקניקיית הברוז'. הברוז' כעשויית בקר הייתה מעט יבשה יותר אך טעימה מאוד. זה לא היה קבב דחוס במעי אלא נקניקייה שכל ביס וביס בה גורם לחייך. לא היה כאן שום צורך ברטבים לעדן את הטעמים או בלחמניה שתחביא את הבושה. הנקניקיות כאן עמדו כנגד עצמן.

הנקניקייה אשר נותרה במחלוקת הייתה המרגז, מחד גיסא הסכמנו שזו הנקניקייה שמאוד מתחברת לטעמים הישראליים. מאידך גיסא הייתה מחלוקת בין אם התיבול המרוקאי העדין אינו בגדר כל המוסיף גורע לטעם הליה מהכבש שמייחדת מנה זו. אם חשבתם שכאן נגמרת המנה אז טעות בידכם. המנה מוגשת עם צ'ופרוט כהלכתו, עם טעם כבוש ופיסות בייקון ואפילו תיבול שמפיל רבות ממנות הצ'ופרוט בארץ. בצד המנה נח לו תפוח אדמה עצום עשוי מושלם. מצד אחד יש חריכה קשיחה וחמאתית, מנגד תיבול עדין ומחמיא. בתוך תפוח האדמה יש מרקם שיא שנוצר ממיצוי העמילן ועשייה כפולה. בחיי שנדיר לפגוש תפוח אדמה כל כך טעים.

לפני שאסיים את הכתבה הייתי רוצה להוסיף כמה מנות שטעמנו גם בפעם הקודמת:

קרפאצ'ו פילה מעולה ולא פלא שהוא מתומחר גבוה מן הסינטה. המפתיע: חמוציות ופרמז"ן עובדים נהדר זה לצד זה. הברוסקטה מעפנה, אבל מי בכלל נוגע בלחם כשיש מנה מדהימה שכזו בצלחת? (45 ש"ח)

מנת קלמארי מדהימה של הוגו ביסטרו בר במתחם התחנה. לצד הקלאמי (הטרי-מאוד!) הוגש איולי חמצמץ בסגנון אלף האיים, אני מאוד אהבתי את החיבור בין שני המרכיבים בעוד שגיל בר העדיף איולי קצת פחות דומיננטי (ארקדי פורטנוי)

פטה כבד עוף עם קונפיטורה ביתית (43 ש"ח) 

כתובת:

מתחם התחנה, תל אביב

טלפון: 053-8094239

תפריט הוגו ביסטרו בר 

שף מיקי קנט פונה לדרך חדשה אז התכנסנו לחגוג במסעדת חג' כחיל

לפני כמה ימים חגגנו את דרכו החדשה של שף מיקי קנט בקנדה. למען כולנו אני מייחל שהוא יחזור לארץ בקרוב ונוכל שוב פעם לטעם את הנדסת המנות שלו. (טוב, מספיק להתחנף למיקי. הנה כמה לינקים שיסבירו מה הכוונה דיוק-מוגזם [ארקדי פורטנוי][אור בלאן][יאיר פרייס]).

לשם כך התכנסו החברים מ"האחווה הקולרינרית": אבי ברקו, הצלם אייל גוטמן, אליחמן מלכיור ובת זוגתו, גיל בר, מקס בידה ואפילו יוסי פוזניאק מנהל הקבוצה "טעם ואוכל" (אני ממש מקווה שלא שכחתי אף אחד). וזה רבותיי היה התירוץ הרשמי לאכול שוב במעוזו של שף עומר עלווין בחג' כחיל (כן, ההוא מהכתבה של הכנאפה הנהדרת).
אין ספק שהמנות הראשונות של עומר זוכות לכבוד לפחות כמו המנות העיקריות בשאר המסעדות. כל סלט ייחודי ועשוי בצורה עוקצנית חדה ומשחררת חיוך. בכלל קשה מאוד לעצור את מלאכת האכילה ברגע שהמנות הוגשו כל עוד נותר משהו בקעריות הללו. הבעיה המרכזית כאן הייתה שאירחו אותנו מאוד מאוד יפה – הקעריות התמלאו והתמלאו והתמלאו.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

השילוב שהקסים אותי הפעם היה מנת הסאברס וגבינת לבנה. מצד אחד יש פרי רווי נוזלים מתוק וחמצמץ טעים אך מאופק ואין מה לעשות, לצד הקסם יש גם את הגרעינים של הפרי והוא פרי חזק מאוד שפציר בך – קח או תברח! אל הטעם הזה מתמזגים גם טעמי גבינת הלאבנה המופלאה שמכין שף עומר עלווין בידיו בכפרו שבצפון. כך נפרסת קשת הטעמים ספקטרום חדשים: חמוץ וקצת מלוח אך האופי השמן של הגבינה מרגיע את הטעמים הדומיננטיים וכמו קרם מלטף הוא מגרה את החך רק להמשיך וליהנות.  אך כמה טעמים כמה טעמים.
הסוד הקטן במנה זה האיזון של הטעם הכבד עם טעם עלי הנענע המרענן את כל החוויה הזו כמו חוף בהוואי או לפחות כמו הנמל הקסום של יפו.

כמנה העיקרית בחרתי במנסף – אוסובוקו כבש המוגש עם יוגורט מבושל ואורז. כי גיל בר לא היה רעב מספיק בשביל לרדת על המנה הפייבוריטית שלי: כתף טלה ממולאת באורז, בשר אנטריקוט טחון ושקדים. אז בניגוד לכתף בשר האוסובוקו הרבה פחות מתפרק מהעצם אך טעם הכבש עדין וריכוז השומן הגבוה מייצרים טעם נהדר. כמעט ששכחתי מהיוגורט הביישן שישב בפינתו וציפה לרגע התהילה מרוב שהבשר פשוט טוב. היוגורט החמצמץ העשיר את הבשר הסגור וריכך את טעמי המנה, עתה נהיה מעניין עוד יותר אך כבר לא נותר מנה לכנאפה.

במהלך הקינוח עומר כיבד אותנו בנוכחותו ואין הרבה אנשים שאני אוהב כמו האיש הזה – על אף שהוא בא כביכול מעולם אחר לגמרי משלי אני יכול לשבת עמו שעות על גבי שעות וכאילו שהזמן נעלם. החיסרון היחיד בכך שגנבנו את עומר היה בכך שהכנאפה היה כמעט "הכנאפה של עומר", כמעט.

***

תודה מיוחדת לצלם אייל גוטמן.

זוכרים את ההתרגשות של כיתה א'? | הביקור הראשון במפגש של האחווה הקולינרית

ההתרגשות  בעיני נובעת מכמה מישורים. ראשית כל השאלה – המרכזית היא: האם אצליח למצוא עם מי לתקשר ולא אשאר בצד? האם יחשבו שאני עוף מוזר שלא מוצא עניין בדברים שאמורים לתפוס את תשומת הלב?

המישור הבא מסכם את קודמיו: האם יהיה לי מספיק ביטחון עצמי להראות את עצמי? האם לא אכנס לפינות הביישנות שעוצרות אותנו מלהתקדם?

במשך כל יום ראשון מחשבות אלו לא עזבו אותי.  ב19:00 בדיוק  אפגוש את מיטב אנשי הקולינריה בישראל. יו"ר איגוד השפים הישראליים ינכח שם, ואני – מי אני? סתם עוד מישהו שאוהב טעמים, אוהב בשרים ואוהב לשחק בצעצועים במטבח. תארו לעצמכם להגיע לסרט מערבון ישן עם טובי האקדחנים כשאני… אני קצת כמו ההוא שאחראי למלא מים לסוסים. בקיצור כמו שהבנתם סעדתי מערבונים לאורך כל היום.

בשעה 19:00 נכנסתי לגינתו של השף אבי ברקו. בגינה רחבה עם ציוד מטבח מדהים פגשתי פרצופים מוכרים. כמו את החברים מגן החובה, הכרתי אותם. הכרתי אותם משיחות בפייסבוק שקיימנו והכרתי אותם מהטאצ' שלהם במנות שמילים לא מסוגלות להעביר. הכרתי אותם גם מתצלומיו הנהדרים של אייל גוטמן (***תזכורת לעצמי – במפגש הבא של קהילת המבורגר ישראל מוכרחים להזמין את אייל, אם תמונה שווה אלף מילים אז המסגור של אייל יהפוך את זה למיליוני מילים קטנות שמעוררות את בלוטות הטעם).

למעשה, עד לאחרונה העולם האיטלקי היה זר לי  והייתה זו בת זוגתי אלינה שפתחה את השער עבורי, ועתה – עתה הלכתי ל'כיתה' ללא יד בוטחת. הרגשתי כי נחתתי במטבח האיטלקי וטעמתיו לאורכו:

בופה ארוך עם מנות נהדרות נחשף בצידה השני של הגינה העליזה וחשף אותי לצבעים, טעמים ומגע מיומן: משחקי קמח, ירקות שורש, גבינות, עלים וציורים. כל מנה הייתה ייחודית וכאילו דרשה ערב רק לכבודה. הפסטה הטריה אשר הייתה העשויה למחצה הייתה כמעט בשרנית בטעמה והרוטב העדין ודוקרני שנח עליה משך אותה למקום מאוד ייחודי.

מאוד נהניתי בשיעור הראשון בכיתה א' של האחווה הקולינארית הישראלית. לא הרגשתי רע עם זה שעדיין לא למדתי חשבון כי שיעור הגלידה הביתית של השף מלכיור היפנט אותי, ולא היה אכפת לי שאני לא אוהב את שיעורי הקינוחים כי הנוסחה המורכבת של אורן בייקר הכתה בי גלי התרגשות.

כמובן שאין כמו שיעור עם חברים שכבר מכירים: גיל נתן לי לרדד בצק בעודו משחק בארגז החול שלו. הוא התערב איתי שיבנה מגדל בלתי אפשרי, בפקפנות האופיינית לי בהיתי בו. הפיצות ברוטב שקשוקה וברוטב רוזה שלו היו לא מהעולם הזה. על אף החריפות הנדיבה ספקטרום הטעמים בכל ביס סירבו לעזוב. על אף התוספות האקזוטיות של גיל, דוגמת גבינת הצ'דר-פרמזן, ההצלחה שלו אכן הייתה ברטבים, וגיל – גיל כמו תמיד ניצח בהתערבות.

בסיום הערב פטפטנו על כוחו של הפייסבוק. אני מאוד שמח שהפכתי את הממד הזה לתחום העיסוק שלי כי הוא לוקח אותי פעם אחר פעם לעולמות חדשים.

תודה לכל מי שהשתתף באירוע הנהדר הזה,

שמחתי מאוד להכיר אתכם וללמוד על קצה המזלג את הטעמים שפתחתם לפניי

שלכם, ארקדי מנהל קהילת המבורגר ישראל '

 ·

• Shamnik Oliberg, Talor Va'anounou, Oz Ramati and 4 others like this.
• 

  Gil Barr כל הכבוד ארקדי. ממחיש את החוויה וכתוב מצוין

  29 October 2012 at 13:52 · Unlike · 1
• 

  רחלי קדם השתלבת נפלא מותק

  29 October 2012 at 14:01 · Unlike · 2
• 

  Oz Ramati יפה ומושקע..

  29 October 2012 at 14:24 · Like · 1
• 

  Talor Va'anounou נשמע אדיר – המון הצלחה בהמשך חומד!

  29 October 2012 at 15:06 · Like · 1
• 

  Shira Asta כתבת יפה. אכן חוויה קולינרית בלתי נשכחת

  29 October 2012 at 18:46 · Like · 1
• 

  Alexander Portnoy super!

  29 October 2012 at 23:58 · Unlike · 2
• 

  Zachi Moyal הריני לבשר לך כי עלית בכבוד לכיתה ב׳ אלוף

  30 October 2012 at 00:36 via mobile · Unlike · 2
• 

  by Arkady Roy Portnoy on Monday, 29 October 2012 at 13:43

  צילום: אייל גוטמן – צילום מזון ומשקאות

לעשות אהבה על השולחן

יש משהו מאוד מרגש כששולחן הברזל הקר והתעשייתי פוגש את חום הבשרים הרוכנים עליו, מזיעים ומשוכים בשמנים ארומטיים ומעלים ריחות מטמטמים.

אצל גיל הרפתקה חדשה מתחילה בכלל כמה שעות קודם במשחק המקדים (בהנחה שהוא לא התחיל עוד בליל אמש). שעות של עבודה מתוכננת ומדויקת, כמו גנרל צבאי משופשף שסוקר תצלומי אוויר, בוחן ידיעות מודיעניות ומכין את החיילים לקרב, קח גם אצל גיל, כי אצלו הכול מדויק. גם מהסלון הוא יודע בדיוק מהי הטמפרטורה של תאוות הבשרים שמתענגת לה בתנור הלוהט, ומתי גם הוא יוכל לטעום להתענג, ואז להפנות לשאר חבריו.

זו הסיבה שבגללה אני אוהב את המפגשים עם גיל, גיל יודע להפוך כל מפגש קטן כגדול לסוער וייחודי עם החותמת האישית שלו. הוא אף פעם לא מכין רק אסאדו, הוא פותח שולחן, מפיק ארוחה שמורכבת ממנות על גבי מנות שעומדות לצאת לאוויר העולם ולהיעלם בן רגע לתוכנו בצלילי גרגרנות קולניים במיוחד.כך היה גם אמש כשהגעתי "רק לטעום" המבורגר ביתי של גיל בר, שף קהילת המבורגר ישראל (תואר כבוד שהוענק לו על ידי צוות הניהול של קהילת המבורגר ישראל). ההמבורגר נטחן על ידי שלומי, חבר הילדות של גיל, ושילב בתוכו אנטריקוט טרי, פילה טרי ותוספת שומן אווז שנועדה להזין את היצירה הזו בנוזלים ארומטיים שסוגרים כל ביס וביס ( קחו לעצמכם רגע ותנגבו את הזווית של הפה. כל הכבוד עכשיו תמשיכו לקרוא).

אבל גיל לא מכין רק המבורגר, מלבד הרוסטביף שנארז בבאגט ונחתך באופן שרק בעלי הסוד מכירים, היו גם סלמון ודניס מתובלים קלות ועשירים בטעמים הטריים של עצמם. לצידם גם מנת הדגל של הערב:אסאדו שפונדרה (קשתית) שהוכן בתנור 4 שעות. הבשר מאבד את זהותו המקורית והופך לפיסות אושר קטנות ומתפרקות הספוגות בנוזל הצמיגי של עצמם: טעמי מח העצם והשומן שנמס לתוך הנתח העשיר הזה שרק לאחרונה עוד עטף צלעות של חיה עצומה ונינוחה שדאגות לא הטרידוה. כשהנתח המהביל פגש את עמדת הקצב הממוקמת במרכז מטבחו של גיל, השף המיומן המשיך במשחק שבו הוא כל כך טוב. רוטב הברביקיו האסיאתי המקורי פותח במיוחד עבור המנה הזו ונשפך לסיר גדול שבמהרה שחרר ממנו ענני ריח שהגיעו עד לשכנים בקומות העליונות. נתחוני האסאדו זינקו פנימה והחלו טובלים בעליזות וסופגים את המרקם הצמיגי לתוכם. לבסוף גיל שפך אותם לצלחת כמו בפרסומות, צילחת את קצותיה ופיזר בצל רענן מעל יצירת אומנותו.

גיל בר הוא שף הבית בקהילת המבורגר ישראל ומתכון לרוטב הברביקיו האסיאתי המעולה שלו ומתכוניו האחרים עולים בקביעות באתר הבית. רוצים גם לפגוש אותו?