ארכיון הבלוג

משפחת פורטנוי נחתה על יקב נעמן | מסע היין של ארקדי חלק ד'

מצגת זאת דורשת JavaScript.

ביום שישי חם במיוחד עשינו גיחת פתע ברכב המשפחתי הצפוף ליקב נעמן. היינן רמי נעמן התגבר בקלות על המכשול וריתק אותנו בסיפורים. רמי גם חיבר אותנו לקשר המיוחד שיש ליין שלו עם מוסיקה וטעמנו קצת (הרבה) יין.

סיפורו של יקב נעמן מתחיל לפני 13 שנה, כשרמי עזב את השרון המשעמם לטובת הישוב רמות נפתלי אי שם בגליל העליון. בשנת 2004 היקב החל בייצור יין בכמויות קטנות וכיום היקב מייצר 10,000 בקבוקים מכרמים המשתרעים בסגנון לה טראו ובורדו. יש יינות זנים ויש גם בלנדים.

יקב נעמן רמי נעמן (1)

אחד הרעיונות שריתקו אותנו היו שמות היינות שמבוססים על שמות של להקות –

קודם כל נמזג לכוס שלנו יין רוזה פינק פלויד. בתחילתו הוא שהה שעתיים עד 4 עם קליפות, לא עבר תסיסה שנייה והתיישן בבקבוקי זכוכית. הטעם תוסס, המתיקות עדינה ובניחוח שזיפים.

לאחר מכן טעמנו בייבי מרלו ע"ש בוב מרלי. יין מתקתק מעט ואפילו קצת שוקולדי ומאוד ארומטי.

לא מצאתי סיבה מיוחדת להתעכב עליו כי המשכנו לקברנה פרנק. לפני 2000 שנה הצרפתים לקחו זנים מקומיים בחזרה לצרפת וכינו אותם פרנק. היום הענבים חזרו אלינו. לפני 300 שנים שיחקו בזנים שונים על מנת ליצור תערובות איכותיות וכך גם ויצרו קברנה (פרנק) וסוביניון.

יין דיפ פרפל נחשב ליין הדגל ביקב נעמן, אך בעבור מי שחדש בעולם היין הטעם היה קצת "שטוח" לטעמי.

ענבי פטיט בורדו-  בצרפת זהו זן שמשתמשים בו בעיקר לתיבול, כי הא מבשיל מאוחר ונכנס לעונת הקור ולכן הוא קשה ליין זני. רמי מספר כי הוא נהנה כבר פרק זמן ממושך מניסיונותיו לאלף את הזן הזה.




מצגת זאת דורשת JavaScript.

 

מכיוון שאזור הגליל העליון נחשב לאזור מדהים לגידולי יין, אפשר בהחלט להבין את הטעמים המעולים של הקברנה סוביניון. כאשר ביקב רמת הגולן חיפשו להקים כרם דגל ב"רמת הגולן" כאן הקימו את הכרם. וכיום רק 13 דונם מהשטח שייך ליקב וכל השאר מועבר ליקב רמת הגולן.
"האקלים באזור משוגע ולעיתים הטמפ' מגיעה עד 40 מעלות בחוץ. זה מסביר את הטעמים המודגשים ב-אדום 2011. היין הזה בעל טעמי עץ חזקים במיוחד", הסביר רמי, "הרי יש שתי שיטות לניצול חבית. השיטה האירופאית – כאשר כל החבית נוגעת ביין או השיטה האמריקאית, בה נוצרים טעמים ללא מגע. האמריקאים מנסרים את האלון (וגם תאיו גדולים משל הצרפתיים). כאן ביקב נעמן שומרים על הסגנון הישן יותר".

בשלב מסוים היין החל להשפיע, והרישומים שלי כרגיל הפכו לרשימת מכולת ארוכה של שמות וטעמים אז ככה:

יין מרלו 2010 – ארומה נעימה מאוד, טעמו קצת שטוח, אבל הוא בעל סיומת חביבה, קצת טרופי, בננה.

הפטי וורדו בעל טעם ירוק, הפרנק רך.

ואז הגענו לגרנד ריזרב קברנה ופראנק אשר שהה שנתיים בחבית. לקחנו בקבוק הביתה – זה אומר הכל.

הפורט בן שנה וחצי-שנתיים. במהלך התסיסיה נוסף לו אלכוהול נוסף, והיין עולה ל- 20% אלכוהול. בעל משך החיים הקצר , 2.5, מכונה רובי והארוך בן ה-8 שנים ובעל הצבע הענברי מכונה טוני. בעוד שרובי עדין ולא מתוק מדי, הארוך פונה לטעמים של וישניאק ומאוד שוקולדי. סתם שתדעו הפורט הומצא ע"י הפורטוגזים עבור האנגלים, לשתיה בספינות שלהם. כאשר המלכה הבריטית סיפרה שהיא אוהבת את המשקה הוא קיבל חשיפה עצומה ומאז זכה למעמדו האצילי.

אם אתם גם בקטע של בישול אתם מוכרים לטעום קולי העשוי מקליפות הענבים. הטעם מופלא.

הכי אהבתי מרלו גרנד ריזרב 2010. ארומה מדהימה, טעם עשיר וגוף מלא ונהדר.

מומלץ לבקר.

התגלית הצ'רקסית שלי  | ארקדי ממליץ על ביקור בכפר קמא

במשך תקופה ארוכה התכתבתי עם הארון נאפסו המתגורר בכפר קמא שהוא אחד השגרירים הנלהבים ביותר של התרבות הצ'רקסית בישראל. לכן, כאשר רציתי לרגש את פפ.ריקה יקירתי, החלטתי שהדרך המפתיעה ביותר תהיה מסע אל הלא נודע – אל תוך התרבות הצ'רקסית.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

בבוקר שבת אביבית ונעימה לקחתי את פפ.ריקה יקירתי צפונה לכיוון כפר קמא עד שעצרנו בפתח ביתו של מכרי הוירטואלי הארון נאפסו המוכר גם בשם "סופל'ה". נאפסו ואשתו שרה הכניסו אותנו למסעדתם הביתית "סופל'ה", שהם בנו במו ידיהם לצד ביתם והגישו לנו חלוז׳ וגם חלוז׳ע'אן.

החלוז׳ הינו מאפה ממולא בגבינה צ׳רקסית ומוגש לצד דבש וריבה, הזכיר מאוד לפפ.ריקה את המופלטה המרוקאית והיה ספתח מצוין. בהמשך טעמתי את חלוז׳ע'אן. חלקם ממולאים בממרח תמרים ומחולק על ידי ההורים לכל תושבי הכפר, כאשר ילדם הזאטוט עושה את צעדו הראשון. המאפה השני, ממולא בלוקום רחה ומוגש לרוב בימי אבל על מנת להזכיר שגם המרירות מעורבבת במתיקות.

במשך שעה ארוכה ישבנו עם הזוג נאפסו והתרגשנו מסיפורים על תרבות שבקושי פגשנו המאופיינת באורח חיים סובלני, אדיב ונעים בצורה בלתי נתפסת. זה כלל לא טיפוסי למקום שמרבית אוכלסייתו עשו את הקריירה שלהם במערכת הביטחון המנומסת שלנו.

לדוגמה, לך תבין איך במועצה המקומית הצ'רקסית אין תקנים עבור מנקי רחובות, ועדיין הרחובות מצוחצחים. זה מנוגד מאוד לתרבות המזרחית שלנו, המאופיינת בבית מצוחצח ואילו הרחוב מכיל את הביב והזוהמה שנשטפת החוצה.

מצאנו את השפה הצ'רקסית מקסימה. יש בה משהו מאוד ראשוני. למדנו כי שמיים זה "וא" – כמו ואו המעיד על פליאה של האדם לנזר הבריאה ואילו מים זה "פסה"  ונשמה זה "פסא". כאילו שזרם המים משתקף דרך השפה ואילו הנשמה זורמת אף היא. בעוד שהשפה הצ'רקסית היא קירילית ביסודה, בשפה הרוסית ישנן 33 אותיות, ואילו בשפה הצ'רקסית ישנן 55 אותיות. תסמכו עליי שאת רוב העיצורים לא יהיה לנו קל להפיק.

לאחר תה עשבי גינה רעננים, קפה עם הל (בעל טעם מאוזן להפליא), פנינו לסיור רכוב בכפר הישן והחדש, בין בתי הבזלת העתיקים, הבתים שעברו ללבנים מבזלת ועד לבתים המודרניים. במרכז הכפר מתנוסס מסגד גבוהה ושונה מאוד מן המסגדים בישראל. נראה שמטרת העיצוב היא גם להזכיר את השונות של הצ'רקסים מהזרמים המוסלמים האחרים. ברחוב תפגשו מעט מאוד אנשים שמסתובבים כי זה לא כל כך מקובל כאן, ואלו שנעים ממקום למקום עושים זאת בעיקר בגולף-קארס קטנים על מנת לשמר את הכפר ירוק ככל הניתן.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מרכז המורשת הצ'רקסית

בסוף עצרנו במרכז המורשת הצ'רקסית היושב על מבנה טחנת הקמח של אחד מעשירי הכפר. במוזיאון עברנו בין מיצגים ועתיקות מעניינות ושמענו הדרכה לא טיפוסית, עם הרבה הומור ופלפל. אני במיוחד נשארתי עם ריח הגבינה המעושנת הריחנית בצורת הסכין הצ'רקסית והסיפור על "הכריך לעבודה" של הפרשים הצ'רקסיים: מכיוון שלא היה ניתן לעצור את הסוס במהלך רכיבה ממושכת ואז להמשיך לרכב, נאלצו הפרשים לאכול ברכיבתם. לכן, הפרשים היו מניחים גבינה על גבי הסוס הרוכב. תנועות הסוס האינטנסיביות היו "דופקות" אותה. כמובן שהסוס הדוהר מפריש זיעה במידה לא מבוטלת, וגם לזיעה היה תפקיד חיוני – הזיעה המליחה את הגבינה ושימרה אותה.

בהמשך התכנסנו בטרקלין גדול יותר וחזינו בריקודים צ'רקסיים אותנטיים. אם הייתם שואלים אותי לפני איך זה זה נשמע, הייתי עונה " נשמע לי כמו פעילות לגריאטריה", אבל בחיי שנהניתי לאללה. הריקוד מרשים ומעורר רגשות חיוביים והמון כיף. בסוף קצת קינאתי שלא התחנכת על ברכי המורשת הזו, איפשהו בהרי הקווקז, בכפר קמא או לפחות אצל הגרוזינים באשדוד.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מחלבת אלברוס – גבינות צ'רקסיות

בהמשך פנינו למחלבת אלברוס, מפעל הבוטיק המייצר גבינות ביתיות (16%) ומעושנות. הגבינה עוברת עישון ממושך של 24 שעות, והתהליך מחדיר פנימה את טעמי העשן של ענפי הזית, עמוק עמוק, עד שטעמה בלתי נתפס. אזהרה חשובה: אין סיכוי שתצליחו לשלוט בעצמכם ולא לרכוש את כל הגבינות במדף, כולל גבינת לאבנה ותבלינים שיש שם. זה יותר מאתגר מהדיוטי פרי.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

לאוז – מסעדה צ'רקסית מזרחית

משם קפצנו לאכול ארוחה במסעדה מזרחית צ'רקסית "לאוז" הממוקמת בכניסה לכפר. אוסף הסלטים היה טיפוסי למדי עם כמה יציאות מעניינות (שילוב של חציל בתערובת פלפלים חריפים ומתוקים וגם גרגרי החומוס בזיתים שחורים). בנוסף לאוסף הסלטים שכיסה את שולחננו הזמנתי גם כיסונים חלביים ששובצו בקצח שחור ונעים. לעיקרית הזמנתי מנה "מתחכמת" שהכילה 2 מנות מעורבות ששיחקו לי בפה ובראש. מנת השוש ברק שילבה בשר טחון ומתובל טעים טעים, שנח על פסטה לחה במילוי בשר טחון ואלו נראו כמו מיקרו פילמני (כיסונים מבושלים של העדה שלי, המכונים גם קרעפלאך ביידיש).

בסיומו של הטיול המטריף הזה לקחתי איתי כמה דברים- כמה קילו של גבינה צ'רקסית מעושנת, תרבות חדשה ומופלאה שהכרתי, חוויה לא שגרתית ובעיקר חיוך ענק. נאפסו שאל אותי בסוף היום אם אהיה שגריר של התרבות הצ'רקסית, ואני השבתי: אתה אפילו לא צריך לשאול.