ארכיון הבלוג

שלוימל'ה – פחד ותיעוב בבני-ברק

בס"ד

בערב של הפגנות חרדים בכל הארץ, הבנו שהסופרמרקט הקבוע בחולון נסגר ב 22:00 ואני ויאיר צריכים למלא מקררים. הוא נזכר בסופרמרקט "יש חסד" בבני-ברק ואני נזכרתי שמזה זמן מה אני מת לבדוק את חי הלילה הקולינריים של העיר. לפני זמן מה קראתי על הסצנה בעיתון החצר שלהם – "הארץ" וקבעתי לי יעד חדש.

1

כשנכנסנו לגבולותיה, האווירה השתנתה במהרה. ההפגנות היו מאחורינו, בשעת ערב מאוחרת זו והסופרמרקט אכן פתוח עד חצות. יתרה מכך, רבבות יהודים צדיקים מילאו את העיר כאילו הייתה זה שעת ערב מוקדמת, ולא 22:30.

למרות המבחר המצומצם בסופר והירקות "חצי כוח" סימנו וי על כל הרשימה המאוחדת ולאחר שהות ממושכת בטור יצאנו לאוויר החורף הקר של לילה שלפני טו' בשבט. ענית זוגתי שתחיה תמיד אומרת שזה חג של ילדים ושל דוסים, במקרה זה היא לגמרי צדקה.

#שלוימל'ה – הרבה יותר מקיוסק

אווירה חגיגית מילאה את העיר האחרת ומעדניית שלוימל'ה הייתה עמוסה עד 0 מקום. לאחר שעיני התרגלו לכל הדוחק הזה עם הגברים בגרביונים ופאות מסתלסלות, חייכנו, כמו שחייכנו באזור התחנה המרכזית החדשה, כשנכנסנו לחנויות העובדים הזרים – ממש כמו ביקור בארץ אחרת אך עם כשרות הרבה יותר גבוהה מכל מקום אחר.

תחילה זיהיתי את הקיגל. מערום של קיגלים גדולים כקטנים, מתפו"א וכמובן קלאסי איטריות. עמדו בגאון כאילו זו לא איזה מנה נכחדת אלא כמו קינוח הכי פופולרי בישראל.

2

לצד הקוגל ראינו גם קובנה זהובה אחרונה, ולחוח ומתקן חימום ריק שהיה מקודם מלא במאפים וממולאים. בצידו השני עמד איש צעיר ליד סיר מהביל של תבשיל כתמתם וסימבולי. הריח העיד על טשולנט אשכנזי וממכר.

3

ממול מקרר מעדניות קלאסי ב"קיוסק שלוימל'ה" ושם עשרות סלטים ביתיים עם המותג שלהם.

שם מצאנו גם קישקה מלאה בכל טוב כזו העומדת ומחכה לסיר שיבוא. לצידה מגשים על מגשים של גפילטע-פיש ביתי עם גזר כתמתם וסמלי.

לקחנו מעט דוגמיות מפה ומפה וחתכנו הביתה, בכל זאת השעה 01:30 לפנות בוקר ומחר יום שישי של חג טו' בשבט.

בדיעבד, איכשהו הפחד השתחרר, גיליתי שהתיעוב בעיקר משתמר בקרבנו בשל חוסר מגע עם האחר. אז אם כבר עם שכנינו הערבים אנחנו יושבים על קולינריה, אז שווה להכיר גם את הזר בתוכנו, אולי גם לו יש קולינריה מפתיעה.    

4