ארכיון הבלוג

משפחת פורטנוי נחתה על יקב נעמן | מסע היין של ארקדי חלק ד'

מצגת זאת דורשת JavaScript.

ביום שישי חם במיוחד עשינו גיחת פתע ברכב המשפחתי הצפוף ליקב נעמן. היינן רמי נעמן התגבר בקלות על המכשול וריתק אותנו בסיפורים. רמי גם חיבר אותנו לקשר המיוחד שיש ליין שלו עם מוסיקה וטעמנו קצת (הרבה) יין.

סיפורו של יקב נעמן מתחיל לפני 13 שנה, כשרמי עזב את השרון המשעמם לטובת הישוב רמות נפתלי אי שם בגליל העליון. בשנת 2004 היקב החל בייצור יין בכמויות קטנות וכיום היקב מייצר 10,000 בקבוקים מכרמים המשתרעים בסגנון לה טראו ובורדו. יש יינות זנים ויש גם בלנדים.

יקב נעמן רמי נעמן (1)

אחד הרעיונות שריתקו אותנו היו שמות היינות שמבוססים על שמות של להקות –

קודם כל נמזג לכוס שלנו יין רוזה פינק פלויד. בתחילתו הוא שהה שעתיים עד 4 עם קליפות, לא עבר תסיסה שנייה והתיישן בבקבוקי זכוכית. הטעם תוסס, המתיקות עדינה ובניחוח שזיפים.

לאחר מכן טעמנו בייבי מרלו ע"ש בוב מרלי. יין מתקתק מעט ואפילו קצת שוקולדי ומאוד ארומטי.

לא מצאתי סיבה מיוחדת להתעכב עליו כי המשכנו לקברנה פרנק. לפני 2000 שנה הצרפתים לקחו זנים מקומיים בחזרה לצרפת וכינו אותם פרנק. היום הענבים חזרו אלינו. לפני 300 שנים שיחקו בזנים שונים על מנת ליצור תערובות איכותיות וכך גם ויצרו קברנה (פרנק) וסוביניון.

יין דיפ פרפל נחשב ליין הדגל ביקב נעמן, אך בעבור מי שחדש בעולם היין הטעם היה קצת "שטוח" לטעמי.

ענבי פטיט בורדו-  בצרפת זהו זן שמשתמשים בו בעיקר לתיבול, כי הא מבשיל מאוחר ונכנס לעונת הקור ולכן הוא קשה ליין זני. רמי מספר כי הוא נהנה כבר פרק זמן ממושך מניסיונותיו לאלף את הזן הזה.




מצגת זאת דורשת JavaScript.

 

מכיוון שאזור הגליל העליון נחשב לאזור מדהים לגידולי יין, אפשר בהחלט להבין את הטעמים המעולים של הקברנה סוביניון. כאשר ביקב רמת הגולן חיפשו להקים כרם דגל ב"רמת הגולן" כאן הקימו את הכרם. וכיום רק 13 דונם מהשטח שייך ליקב וכל השאר מועבר ליקב רמת הגולן.
"האקלים באזור משוגע ולעיתים הטמפ' מגיעה עד 40 מעלות בחוץ. זה מסביר את הטעמים המודגשים ב-אדום 2011. היין הזה בעל טעמי עץ חזקים במיוחד", הסביר רמי, "הרי יש שתי שיטות לניצול חבית. השיטה האירופאית – כאשר כל החבית נוגעת ביין או השיטה האמריקאית, בה נוצרים טעמים ללא מגע. האמריקאים מנסרים את האלון (וגם תאיו גדולים משל הצרפתיים). כאן ביקב נעמן שומרים על הסגנון הישן יותר".

בשלב מסוים היין החל להשפיע, והרישומים שלי כרגיל הפכו לרשימת מכולת ארוכה של שמות וטעמים אז ככה:

יין מרלו 2010 – ארומה נעימה מאוד, טעמו קצת שטוח, אבל הוא בעל סיומת חביבה, קצת טרופי, בננה.

הפטי וורדו בעל טעם ירוק, הפרנק רך.

ואז הגענו לגרנד ריזרב קברנה ופראנק אשר שהה שנתיים בחבית. לקחנו בקבוק הביתה – זה אומר הכל.

הפורט בן שנה וחצי-שנתיים. במהלך התסיסיה נוסף לו אלכוהול נוסף, והיין עולה ל- 20% אלכוהול. בעל משך החיים הקצר , 2.5, מכונה רובי והארוך בן ה-8 שנים ובעל הצבע הענברי מכונה טוני. בעוד שרובי עדין ולא מתוק מדי, הארוך פונה לטעמים של וישניאק ומאוד שוקולדי. סתם שתדעו הפורט הומצא ע"י הפורטוגזים עבור האנגלים, לשתיה בספינות שלהם. כאשר המלכה הבריטית סיפרה שהיא אוהבת את המשקה הוא קיבל חשיפה עצומה ומאז זכה למעמדו האצילי.

אם אתם גם בקטע של בישול אתם מוכרים לטעום קולי העשוי מקליפות הענבים. הטעם מופלא.

הכי אהבתי מרלו גרנד ריזרב 2010. ארומה מדהימה, טעם עשיר וגוף מלא ונהדר.

מומלץ לבקר.

ארקדי לגם יין לבן… ואז עוד אחד ועוד אחד | פסטיבל WHITE – יין לבן על הים

היי אדון אלוהים, אני נשבע לך בשוטר שלא שתיתי.

פסטיבל יין לבן במרינה 2014 2 (1)

בחיי שאני מודה לבחור למעלה, על שלקח ממני את ההאנג-אובר האחרון. וגם לפפריקה, שלקחה על עצמה, בגבורה ובעוז את תפקיד הנהג התורן.
כפי שבוודאי כבר הבנתם, הפעם הוזמנתי לאירוע  פסטיבל White – יין לבן על הים 2014 אשר התקיים במרינה הרצליה בהפקת איש הענבים. ברור שחזרתי עם חיוך זחוח מרוח מצד לצד. הנה כמה סיבות:

  • כי הייתה בריזה קיצית נהדרת, ליד מעגן יאכטות עוצר נשימה.
  • כי המתחם היה נעים, ולא דחוס מידי באנשים. זה בהחלט לא הזכיר את טעם העיר.
  • כי דמיינו מבוגרים וצעירים, מחויכים ועליזים, מסתובבים בין עשרות דוכני יין, עם כוסות מזיעות בגוונים שבין זהוב עד שקוף.

אז זה למה!

2014-05-28 21.14.47-1

אתם לא מוכרחים כמוני, לטעום את כל הדוכנים ו- 30 סוגים שונים של יין, אבל אתם בהחלט יכולים. עלות הכניסה לאירוע עם כוס יין הינה  50-70 ש"ח. אין ספק שזה huge volue for money. בעלות של כוס יין בודדת במסעדה, תטעמו את יקבי היין הגדולים והקטנים של מדינתנו המתפ-תחת וגם כמה מותגים שמעבר לים.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

לעניות דעתי, החלק הכי כיף באירוע רוויי אלכוהול, נעוץ דווקא באלמנט ההפתעה: אני זוכר, איך ברגע אחד, קסום במיוחד, הסתכלתי עליו, לעברו של שף אופיר גנץ, ואמרתי לו: "אחי, איזה קטע, זה יין של בנימינה, וזה אשכרה ממש טעים" ('שרדונה הרי יהודה' של בנימינה 2012 – מפתיע עם ניחוח של בוקר סתווי, ריח אגסי ירקרק וסיומת של דבש).
גם 'דולצ'ימנטה', היין הלבן המיובא של שעל רובין (מקבוצת קוקה קולה), הצליח להרשים אותנו (איטלקי כשר). מלבד המוכרן העייף שהתנדנד לו בחוסר סובלנות, טעמנו יין מעולה – בלנד של מלבזיה ושרדונה.
בהמשך התרגשנו עם פיקוק 2012,  יין דרום אפריקאי מענבי בלאן שהיה פשוט נהדר. שנין בלאן עסיסי עם מתיקות מתפרץ שסחף אותי הערב. גם היין האיטלקי שלהם, פוקרינו משנת 2012 היה מעולה. ו..עוד המלצה קטנה שלי היא על פומה בלאן 2013 של יקב דלתון.
אם יוותר לי להמליץ על שמפנייה מוסקטו מוגז, אז אני מוכרח לציין את האיטלקי הכשר מהדרין – פיורי מוסקטו ספומנטי דולצ'ה 2013 מיקב דגלי אזונ. עלותו הנמוכה הפתיעה רבים מהאנשים שניגשו לדוכן (רק 45 ש"ח). היין עובר 2 התססות במשך 100 ימים (ומכונה בשל כך ספומנטי).

מצגת זאת דורשת JavaScript.

 

מלבד היינות, היו כמה דוכנים של וודקה שהגיעה לשוק שלנו לאחרונה – ברלין, ועוד כמה. כמו כן, דוכן בודד ייצג את תחום בירה בוטיק הישראלי תחת דגלה של מבשלת אלכסנדר. אגב, אלכסנדר גרין מדהימה, כבדה ועשירה. מנגד, בירה אלכסנדר בלייזר, 8% עם חיטה מהנגב. שלטעמי מתלהבת ולא מאוזנת. אז הראשונה מומלצת יותר.
ואיך אפשר יין ללא גבינות? אני מוכרח לפרגן ל"שירת רועים" שהיו מעולים בניגוד לדוכן השני, שהיה לו טעם של שקל וחצי. הפקרינו המיושנת במשך שנה של "שירת רועים" מעולה ולטעמי זו אחת היותר טובות שטעמתי במפעלים הישראליים.
בהמשך ניסינו את "גרין צ'יפס" שזה צ'יפס אבל בקטע ויאטנמי, ירקות שהם כנראה אפויים (כי לטענת המוכר אין שומן טראנס וחומרים משמרים). מבין הצ'יפס בצל, סלק, בטטה, גזר וטארו הכי אהבתי את צ'יפס הסלק שהיה מדליק במיוחד (את המוצר ניתן למצוא בארץ בחנויות תבלינים ושווקי איכרים), בסוף טעמנו אפילו בוטרגה – ביצי בורי מיובשים בשעווה ומדהימים בטעמם (700 ש"ח לקילו 🙂 )של בוטיק "זית רענן".
לפני שאני מסיים את רשימת הדוכנים אני חיים להזכיר לטובה גם את שמני הזית של "מסיק קיבוץ מגל" – אם אתם בקטע של טעם זיתי עמוק אך לא פרוע מידי, שיגנוב את ההצגה – פשוט לכו על אקסל.

לסיכום החוויה אני רוצה לנחש,
מה עובר בראשם של "איש הענבים" כשהם חשבו על האירוע. נדמה שיש רצון אמיתי להראות כי לא חייבים להיות מומחי יין גדולים בשביל ליהנות מאירוע שכזה והנאה מיין איננה נכס של מבינים בלבד.