ארכיון הבלוג
ארקדי הוזמן לניני האצ'י – מסעדה אסיאתית חדשה | Nini Hachi
יותר ויותר מסעדות ורשתות אסיאתיות צצות בארץ בשנים האחרונות. בין אם מדובר בדוכני מזון מהיר או מסעדות גורמה, מסעדות חסילונים או סושי כשר שעשה עלייה – דבר אחד ברור: זוהי תופעה קולינרית בולטת ונראה כי הקהל הישראלי מקבל אותה באהבה גדולה.
משרד היח"צ דורית שמואלי הפיק אירוע בלוגרים במסעדת Nini Hachi החדשה ואני כמובן שלא חשבתי לרגע לסרב.
בעלי המקום בוגרי קיוטו, סקאי ומסעדת רפאל החליטו הפעם לחשוב מחוץ לקופסא ולפתוח מסעדה אסיאתית בלב תל אביב שפונה לצעירים אבל (והאבל הגדול הוא) שהיא תהיה כשרה ו… לצערם של רבים מכם –תהיה גם סגורה בשבת.
Food לאחר מספר כוסיות של סאקה ניגירי לא מסונן הייתי לגמרי מרוצה. המשקה קליל עם טעם חלקלק ובעל ארומה נהדרת של קוקוס. נהדר כאפיריטיף בבראנצ' קיצי. לכן שתיתי עשר כוסיות שלו. אני די בטוח שבשלב מסוים אפילו אמרתי "מלצרית, המעולה הזה פשוט סאקה". #מקווה שהיא הבינה שמדובר בכיתה טיפולית שהתיישבה מוקדם מידי על בטן ריקה מידי לצד סאקי צונן.
פתיחים כבר מזמן ש"סלמון סקין קריספי" הפך להיות מתאבן מוכר בארצנו הפסאודו-אסיאתית. מבחינתי אין כאן הרבה לאן ליפול. אחלה חטיף שניתן לטבול בטריאקי, בהחלט הצ'יפס החדש. הקימצ'י היה כיף בהתחלה וקצת מתוק לי בסוף. מנגד, מנת החמוצים היפניים הייתה לטעמי במיוחד – הזיפט של החריפות החמיא כמו עניבה חדשה על גבי ירקות טריים למחצה שכיף לנגוס בהם במיוחד.
ראשונות גם "גיוזה" הופכת להיות שגורה בשיח הקולינרי של ארצנו המתלכסנת לאיטה. למעשה, קצת דאגתי כששמעתי כי מסעדת ניני האצ'י כשרה. עוד יותר חשדתי כשראיתי את הכיסונים המאודים עם צבע זהוב של צריבה עדינה. האמת היא שכאן בהחלט חידשו לי – עד כה לא טעמתי גיוזה שעברה טיגון. טעמי העוף היו טובים ותהליך האידוי בהחלט הדגיש אותם. הטעם המטוגן לקח את זה עוד צעד לעולם התוכן של האוכל הישראלי. לטעמי זה היה קצת בגדר כל המוסיף גורע, אבל הכיסונים שעל שולחננו נגמרו באלפית השנייה. המשכתי לסלט האטריות הזכוכית שהוגש עם קוביות טומאגו, קרפאצ'ו מלפפונים, שיטאקי וג'ינג'ר. זו רבותי היא מנה מפליאה. השילוב התגלה כאפיטייטר מצוין בעל טעמים רעננים ועוקצניים שאוזנו עם האטריות העדינות. מנת האספרגוס עם הפטריות שהוגשה לנו הייתה קצת אובר קוקד, לתחושתי השהייה המתמשכת ברוטב בישלה את האספרגוסים יתר על המידה ושילוב הסומסום לקח את ירק הגורמה למטה, לרחוב האסיאתי, הפשוט. מנת הסשימי ניני נראתה מופלאה, לצערי לא הספקתי לתפוס לי חתיכה ושני המגשים נבלעו גם הם תוך אלפית השנייה אל תוך הבלוגרים שהגיעו עם הרבה תאבון.
סושי סלמון אקזוטי – רול חתיך במיוחד עם טוויסט מרענן – קרפצ'יו תות שדה. התות לא הוסיף מתיקות אך העניק לחות מרעננת שהשתלבה נפלא. זהו רול עונתי כך שבכל עונה הפרי משתנה ופעם זה תות, פעם זה מנגו ופעם זה אפילו קיווי. מנגד, קצת פחות התחברתי למנת הספיישל – "במבה רול". איכשהו טעם חמאת הבוטנים לא התחבר לי לרול קליפוריה שטוגן בטמפורה. אני בחור פשוט אני. מסתפק בניגירי עם טונה אדומה או דג ים כלשהו, מאקי לכל היותר ו… אני מסודר. טוב זה שקר. לאורך הארוחה המשכתי עם שרדונה בראבו של טוליפ וכמובן גם צ'ויה – יין שזיפים טעים במיוחד שמוגש במסעדה. ומותיר מרבד של טעמים צימוקיים. במסעדת ניני האצ'י מוגשים גם קינוחים והם קינוחי בוטיק פרווה כשרים. מנקודת מבטי הבלוגרים העלימו אותם די מהר וכנראה שהם לא רעים. אליי קינוחים פחות מדברים ואני כבר פינטזתי על איזה שנ"צ רציני במיוחד.
לסיכום, המסעדה Nini Hachi זו מסעדה אסיאתית כשרה עם אוכל טוב, שירות אדיב ומנות שנהניתי מהן.
תודה לאירנה זברסקי על העריכה.
The Meat & Wine co הרצליה פיתוח – חוויית בשרים ויין | ארקדי פורטנוי
אם אתם מחפשים מסעדת בשרים כשרה במרכז, כנראה שאתם קהל היעד העיקרי של מסעדת The Meat & Wine co.
אינני שומר כשרות, אבל ביום ראשון אחד עמוס במיוחד קיבלתי טלפון מיעקב פרחי, הלוחש לסירים, שהזמין אותי למפגש בלוגרים במסעדת The Meat & Wine co והודיע שאין לי ברירה אלא להגיע. לאור היכרותי הקודמת עם המקום, לא הרגשתי צורך להתווכח. ליתר דיוק, עניתי "ברור שאני שם".
ב-20:30 בדיוק, עליתי לחדר ה-VIP בקומה העליונה. את חבריי הפודי'ז תמיד כיף לפגוש: באתר של דני רובין, איש היין במסעדה, תמצאו חוות דעת מושכלת על כל היינות במסעדת The Meat & Wine co. שמחתי לראות גם את שאר חבריי פודיז המדהימים: לבנה רייזר, נורית פלד, הצלם הקולינרי אייל גוטמן והאחרים.
אני פריק של קרפאצ'ו וזו אחת המנות החביבות עליי ביותר. המסעדה הזו כשרה, כך שמראש ויתרתי על פרמז'ן. אולם, The Meat & Wine co דווקא מצאו דרך אלגנטית לחדש את המנה – קוויאר בלסמי מצומצם, צלפים, בצל סגול ונבטי חמנייה. לטעמי זהו נתח פילה יפה למדי, טעים ורווי בשמן זית שאחז בקרפאצ'ו זמן ממושך מדי לטעמי. אבל בסך הכל מדובר בקרפאצ'ו לא רע בכלל.
במקביל לקרפאצ'ו, הוגש פטה כבד עוף בעל מרקם מלטף. מסתבר שהחיבור עם שומן האווז מאפשר את המרקם הקטיפתי והחמאתי גם תוך הקפדה על כשרות. הפטה היה ללא טעם גרגירי, אלא קרמי, יציב וטעים. כאן, The Meat & Wine co מציבה תחרות רצינית אפילו מול מסעדת צ'מפיונס (מסעדת הבשרים הכשרה שמככבת בראש הרשימה הכשרה שלי). דווקא הריבה היתה עקב האכילס של המנה מבחינתי. היא היתה רכה בצורה שפחות כיף למרוח.
בעודי מתפנק מהכבד המלטף, החברים האחרים כבר עטו על קערת הפטריות החמות. עלה מהן ניחוח עדין ומתקתק של טריאקי, בליווי ריח השום שלקח את המנה הזו לכיוון חדש ומעניין. כך, נוצרה מנה – סטנדרטית בדרך כלל – שהקסם שלה הוא הדומיננטיות של טעם הפטריות. אף שהפטריות טבלו ברטבים חזקים מאוד, טעמם עדיין עמד בשיאו. שאפו רציני!
משם, המשכתי לקבבוני סלמון קטנים ויפים שעוטרו בקוויאר סלק. מאז שעברתי סדנה במרכז פיינקוק, אני אוהב מאוד את המייצבים, אבל כאן הם רק ייצרו צבע משגע – מבלי להוסיף ממש לטעם.
קבבוני הסלמון היו טובים ועסיסיים. הטעם של הקארי היה משגע, וקצת הזכיר את טעמי העמבה העוצמתיים מהמטבח המקומי.
כמובן שטעמתי גם את ההמבורגר של The Meat & Wine co , אבל בשביל לקרוא על זה תצטרכו לדלג לכתבה באתר "קהילת המבורגר ישראל" 🙂
הבשרים של The Meat & Wine co
כבר לפני שנה וחצי טעמתי את הבשרים של The Meat & Wine co לראשונה. אז, היתה זו צלע בגודל חצי מטר ועפנו על המנה הזאת. הפעם, הגישו לנו בתור מנות עיקריות אנטריקוטים עצומים ו-700 גרם של ספייר ריבס עגל חלב שלדעתי הם יותר "שפונדרה על עצם", (המוכר גם גם כאסאדו).
סטייק האנטריקוט היה טוב למדי. טעים, במידת עשייה נאה ובצבע ורוד יפהפה. בישול הבשר בוואקום הצליח להביא אותו למצב האופטימלי הזה, אף על פי שעבר הכשרה נוקשה. העובי הנכון שמר על העסיסיות בסטייק – שהיה רחוק מלהתייבש.
כמובן, שהתעסקתי בעיקר בצלעות. אחרי 12 כאלו הצלחתי לעצור את עצמי ולסכם:
הבשר טוב, שמנוני, עסיסי, נחתך כמו חמאה ופשוט נהדר. אולם, המשחה שמעליו מעפילה על הטעמים העוצמתיים שלו ופחות מתאימה לדעתי. היא לא רעה כשלעצמה ואפילו עדינה ביחס לרטביי הברביקיו התעשייתיים שאנחנו מכירים, אבל אני אוהב את הבשר שלי בשיא טעמיו. לפי השף של המסעדה, ניר רונן, המשחה היא חלק מהתכתיב הרשתי ומסמלת את המטבח הדרום אפריקאי.
איך הייתי מסכם את המנה? חגגתי עליה כל כך שנשברה לי חתיכת שן מההתעסקות בעצמות המופלאות (טרו סטורי).
על היין של מסעדת The Meat & Wine co תקראו אצל דני רובין – המומחה שלי לתחום היין. בסך הכל לא התרגשתי, אבל אז הגיע יין הקינוח של גת שומרון. התאהבתי בו לראשונה באירוע סומלייה 2014. יין גדוש בטעמים המרגשים את החך בצורה שלא תיאמן. מדהים ש-The Meat & Wine co קלעו במדויק לטעמי והעניקו לי את הגראנד פינלה הזה.
הפעם, בשונה מבדרך כלל, טעמתי את הקינוח שהוגש. על מסעדות כשרות אומרים: החלק הקשה ביותר זה להצליח בפטה ובקינוח. בפטה הם הצליחו בגדול – אז פניתי לקינוח. הפרפה חלווה עם שערות הקדעיף היה מ-ע-ו-ל-ה, לא מתוק מדי אך בעל טעם עמוק, נעים ומרגש.
האם אחזור למסעדת The Meat & Wine co בקרוב? – ללא ספק, אבל אבחר בנתחי בשר ללא המשחה.
גילוי נאות: הוזמנתי מטעם המסעדה.
The Meat & Wine co, שנקר 16 הרצליה פיתוח.
ארקדי אוכל דברים 