ארכיון הבלוג

חדש בחולון: הסושיה פארק פרס (לא כשר)

בביקורי בסניף החדש של הסושיה פארק פרס, בחולון (סניף לא כשר), נתקעתי על דיסוננס של ממש. מצד אחד מדובר בדוכן סטריט-פוד שפונה למשפחות ומציע "ארוחת קניונים" משודרגת. מצד שני אני רגיל לבחון מנות שפונות לבילוי מסוג אחר ולא לסגירת פינה. לכן התפשרתי בסוף עם עצמי ואנוכי והחלטתי להתייחס לטעמים בשתי הזוויות.

דוכן הסושיה חולון מנוהל על ידי נועה בראל המקסימה. בניגוד לשאר הסניפים המנוהלים על ידי משפ' ספיר, נועה עשתה את כל הדרך ממלצרות לניהול הסניף הכי מאתגר ברשת. למה מאתגר? משפחות. אני חושב שלעת ביקורנו, כל הילדים בארץ הגיעו למתחם פרס בחולון. לכן אם אתם בלי ילדים – עדיף להגיע בשעות הערב. או אחרי מכת בכורות.

כשפגשנו את החבר'ה, זכינו בפרצופים מחייכים. למרות שחבשנו את הכובע העיתונאי עדיין היה שם משהו אמיתי למדי. מין ביקור משפחתי. רק באמצע קניון. קיבלנו כוס גזוז מצוין ועד סוף הארוחה סיימתי 6-7 כאלו. טעים. באמת.

2015-08-10 23.29.17

טטאקי טונה

כשרשת פאסט-פוד אסייאתית רוצה להעניק ללקוחותיה יותר מגוון, יש ניסיון לקחת מנות גבוהות ולהתאימן ליכולת הרשתית. כמו הטטאקי טונה שטעמנו. המנה הגיעה עם טריאקי ביתי (מצוין!) וסלט ירוק מרענן וחביב. אומנם חומרי הגלם לא בשיאם אך כל המרכיבים יוצרים יחדיו מנה חביבה שתספק כל אמא נועזת עם חוש טעם מפותח. עבור הילדים – יש כאן צ'יפס ומוקפצים בבאגט.
גברתי עפה. אני קצת פחות.

טעמו של הטטאקי בא לידי ביטוי בטעם הדג הטרי שנצרב קלות. הקראסט העדין נועד להעניק לדג מימד טעם חדש. רצועות הטונה שלנו עברו התאמה רשתית והותירו את הדג ללא הטריות שאותה ייחלתי למצוא. הטריאקי הביתי היה ברמה מצוינת, השלים את טעמו של הדג ויצר מנה חדשה ומתובלת שרבים מכם יאהבו. מלבד ההתנשאות שבקולי, אני מדבר על אדפטציה. בינינו, ישראלים לא חסידים גדולים של דג או בשר נא, לכן המנה הזו זה קצת ללכת עם ולהרגיש בלי.

2015-08-10 22.53.53

רול אספרגוס עטוף בסלמון צלוי

מאז שהאספרגוס הפך למרכיב קבוע במטבח הישראלי, גם עולם הסטריט-פוד מנסה לאמץ אותו. המחשבה מאחורי המנה הזו פשוטה וחביבה. שוב פעם רוטב הטריאקי הוא שחקן חיזוק מדהים.
אנחנו עם שאוהב סלמון, אוהב קראנצ' ועסיסיות ואוהב תיבול מזרחי. המנה שטעמתי סבלה מאי-דיוקים קלים שגרמו למנה לפספס את נקודת השיא שלה: הסלמון והאספרגוס עשויים יתר על המידה. יחד עם זאת, לתחושתי, למנה הזו יהיה ביקוש גבוה במסעדה: שילוב שנראה יוקרתי ועשוי עממי. שמחתי לעבור למנה הבאה.

2015-08-10 22.54.25

מרק מיסו

לעולם איני יוצא ממסעדות ומזנונים אסייאתיים ללא מרק מיסו, זוהי מנת העוגן שלי. בלי קשר למזג האוויר בחוץ. אבקת המיסו מתעוררת לחיים בשהות הקצרה במי המרק. וסה-טו. סיונרה. מוכן.

הפעם, פגשתי מרק המיסו לא מוצלח במיוחד. אני מודה ומתוודה שהגעתי לעת סגירה וכנראה שזה חמק מהצ'קרית המקסימה. אבל זה פגם בטעמו של המרק ורחוק מאוד ממה שרשת הסושיה יכולה ויודעת לעשות. נבחן אותם שוב בביקור הבא.

2015-08-10 23.11.15

סושי טיים

רול הסושי הטעים ביותר שטעמתי הוא "ספייסי טונה". התיבול המסורתי הזה שעקצץ בכל ביס לא היה זמן רב במסעדות ארצנו וכעת עושה במנה חסד רב. 7 הטעמים אם אינני טועה, הראס-אל-חנות האסייאתי. אני לא יכול שלא להדגיש שוב את הטריאקי הנעים והספייסי מיונז.

למרות שמדובר ברשת סושיות וחומרי גלם ברמה פחותה מזו של מסעדות גורמה, המכלול עם הרטבים עשה חסד לסושי. מנה עם אדפטציה מקומית חביבה שבהחלט מעניקה מענה משודרג למשפחות ואפילו לאנשים שמחפשים טיפה יותר מכך.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

יצאנו לבדוק איך עובד החיבור הקיצי בין צורי סושי למסעדת רג'ינה במתחם התחנה (כשר)

את מסעדת רג'ינה הכרתי לפני כשנה. מסעדה ישראלית אשר מאופיינת בקו ביתי "קרוס-ישראלי", כי למה להתעקש? ברג'ינה תמצאו רוחב פס שיזכיר לכל אחד את בית הוריו, בין אם אכלו שם איקרה, קבבונים או כבד עוף קצוץ ומתקתק. מאז ביקרתי ברג'ינה באי אלו הזדמנויות ונהניתי תמיד, הן מהמטבח והן מהאירוח של ניר וציפי המדהימים.

מהפך בתחנה

אחד הדברים שהפתיעו אותי יותר מכל זו הפקת קבלת השבת ברג'ינה. מתחם התחנה ידוע כמתחם בילוי בתרדמת מקוללת והפלא ששינה זאת בא בתחפושת של מסעדה ישראלית כשרה. בין הרמקולים הצוהלים ישנם חבר'ה לא צעירים, המפזזים בכל הכוח לקצב להיטים שסירבו להישאר במאגרי ההיסטוריה. מלצרים היפסטרים מפזרים מנות או כוסות זהובות של בירה צוננת וחיוך מרוח מצד לצד.
רבים מחברי היו בהלם תרבות נוכח אותן "קרחנות אסקפיסטיות" מהולות באלכוהול וכל טוב.

חום יולי אוגוסט

כשחם חובה מזגן.
ציפי לא מאוכזבת מהקפאת ההפקה ולהפך, היא כבר מקדמת את הקיץ בברכה ומרוצה לנוכח הצ'לנג' הבא: ערבי מוצ"ש עם סושיפיוז'ן של צוריסושי – כי פחות חם, וכי ניר השתלט על התקליטייה ומחזיק במיטב הלהיטים העל זמניים, החבר'ה הנאמנים ממשיכים להגיע ללא סייג.

אז מה ארקדי חשב על השילוב בין סושי עדכני לאוכל ביתי?

"הפוסט-פוסט-פוסט מודרניזם-קולינריזם-ישראליזם-בינלאומיזם".

את הערב פתחנו עם רג'ינה ב"יער" – קוקטייל עדכני המחבר בין פירות יער לוודקה איכותית. בשנים האחרונות נושאי המיקסולוגיה וקדושת הכוסית חזרו אלינו ובגדול, וכעת יותר ויותר מסעדות נותנות את אלומת האור הראויה למשקה האלכוהולי.

המשקה היה צונן ומרענן, פירותי ומחוספס. אני פחות טיפוס של וודקה, התחברתי הרבה יותר לוויסקי שלגמנו בסוף הערב.

רג'ינה ביער - אייל גוטמן

צילום: אייל גוטמן

רג'ינה קיץ 2015

איקרה זה בית.

אני מוכן ללכת למסעדה כשרה כשהיא נוגעת בנקודות הרגישות, מעלה זיכרונות ומעוררת מחשבות. כך בדיוק עשתה צלוחית האיקרה הלבנה – קטיפתית ורכה, קראנצ'ית וסמיכה. אני נורא אוהב איקרה, במיוחד עם בצל ירוק. כילד הייתי לוקח איקרה לבית הספר ולעולם לא אשכח את המקרה בו יאחד התלמידים צעק באמצע השיעור: "איכככ, ארקדי אוכל גלידה בפיתה!!!!" ושאר הכיתה התגלגלה על הרצפה.
כשהתבגרתי לא עזבתי את האיקרה. זכורים לי לילות רבים, בהם חזרתי אחרי בילוי משכר כשניסיתי לשמור על הגזרה. בלי לחם הייתי שוטף גבעול או עשר של בצל ירוק, וטובל באיקרה עד שהקופסה הייתה מפולשת כהלכה.
באיקרה של רג'ינה לא היה קסם אלא ערימה עמוסה של זיכרונות.

איקרה רג'ינה אייל גוטמן

צילום: אייל גוטמן

סלמון כבוש עם אבוקדו וצלפים כבושים

נראה כי זו מנה פשוטה כל כך שלא ברור מי מגיש אותה במסעדה. כאן בדיוק מופיע הקסם של רג'ינה. למרות ההדר שבהיכליה הפנימיים, המסעדה מגישה אוכל פשוט בהגדרתו. יחד עם זאת, מדובר בדג כבוש קלות בטעם נהדר אשר איננו נאבק בטעמו של הסלמון, אלא מלווה אותו באלגנטיות. פיסות האבוקדו והצלפים משחקים זה בזה ומאתגרים את טעמי שנות ה-90' של אבוקדו בלימון.

סלמון רג'ינה

פלטת דגים כבושים ומעושנים

מתיאס, סלמון, פלמידה, צלפים – בית.
ענית צחקה: "דווקא הבוקר לא הספקנו לאכול את הארוחה המסורתית, אז במקום לאכול סושי, קיבלנו את ארוחת הבוקר האהובה".

2015-06-13 21.56.20

לאחר המנות הללו הוגשו מספר מנות חמות של דגים. מהמנות החמות פחות התרגשתי, אולי כי הדגים החיים כבשו אותי ואולי כי זה טעם שפחות התחברתי אליו. מנת הפיש אנד צ'יפס הייתה עשויה טוב למדי, וגם מנת הדג על קוסקוס בהחלט הייתה עושה לי את זה באמצע השבוע, כארוחה משביעה.
אבל אני באתי לטובת הדגים החיים, אז ברשותכם נעבור לשלב השני:

הדוכן של צורי-סושי:

כשהדג טוב, הכל מתחיל משם. הסשימי סלמון סיפקו התחלה נהדרת. הדג הטרי התחבר על איולי עוקצני במידה ובמרכז המנה נחה ערימה של נבטים ואטריות זכוכית עם מעט בצל מטוגן שהמתיק את האווירה. חביב. לא נפלתי אך לא הייתה ולו חצי תלונה.

רג'ינה קיץ 2015

טרטר ים

המנה הבאה הייתה טרטר סלמון עם אבוקדו והרבה צבע. מלבד הטרטר ששילב סלמון באבוקדו באיזון נעים עם נוכחות אסייתית טיפוסית של שומשום ונבטים, המנה הייתה פשוטה למדי. מצד אחד, נראה חיבור מסוים לקו הקליל של רג'ינה, חיבור זה ישלח אתכם לויקי כריסטינה במידה ותרצו אוכל מתקדם. מצד שני הרגשתי שבמנה הזו צורי סושי יוצא מידי חובה יותר מאשר להראות את יכולותיו.

טעים, פשוט. אבל אל תשפטו את צורי רק על פי המנה הזו.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

סשימי טונה אדומה

גם כאן המשחק נותר בגבולות המגרש, אך השילוב של התנועות הנכונות יצרו מערך טעמים שהבקיע ביס מושלם. שילוב טעם של דג טונה איכותי, עם קרם מלטף בעל עוקצנות סמויה, מתיקות של בצל מקורמל וקראנץ של נבטים על אטריות הזכוכית. תחילה לא הבנתי את העירית הקצוצה אך רק כשהחך נהיה כבד ממגוון הטעמים, פתאום נוכחותה באה אליי והחייתה את הסיפור.

זו בהחלט הייתה מנת הדגל של צורי סושי.

2015-06-13 23.08.53

לסיכום,

את הקינוחים שהגיעו בסוף הארוחה הותרתי לחברי לשולחן. הייתי שבע ומחוייך מערב מהנה בין חברים ועם מארחים מדהימים. הורדנו עם ציפי המקסימה עוד צ'ייסר לפני השבוע שבפתח, ובדרך לאוטו הסכמנו ענית ואני שזה בהחלט מקום לא שגרתי שפשוט כיף לבקר בו, וצריך לעשות את זה הרבה יותר.

כתב: ארקדי פורטנוי | עורכת: קריס טיילר

גילוי נאות: הכתב הוזמן להשקה במסגרת אירוע עיתונאים.

ארקדי הוזמן לניני האצ'י – מסעדה אסיאתית חדשה | Nini Hachi

יותר ויותר מסעדות ורשתות אסיאתיות צצות בארץ בשנים האחרונות. בין אם מדובר בדוכני מזון מהיר או מסעדות גורמה, מסעדות חסילונים או סושי כשר שעשה עלייה – דבר אחד ברור: זוהי תופעה קולינרית בולטת ונראה כי הקהל הישראלי מקבל אותה באהבה גדולה.
משרד היח"צ דורית שמואלי הפיק אירוע בלוגרים במסעדת Nini Hachi החדשה ואני כמובן שלא חשבתי לרגע לסרב.
בעלי המקום בוגרי קיוטו, סקאי ומסעדת רפאל החליטו הפעם לחשוב מחוץ לקופסא ולפתוח מסעדה אסיאתית בלב תל אביב שפונה לצעירים אבל (והאבל הגדול הוא) שהיא תהיה כשרה ו… לצערם של רבים מכם –תהיה גם סגורה בשבת.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

Food לאחר מספר כוסיות של סאקה ניגירי לא מסונן הייתי לגמרי מרוצה. המשקה קליל עם טעם חלקלק ובעל ארומה נהדרת של קוקוס. נהדר כאפיריטיף בבראנצ' קיצי. לכן שתיתי עשר כוסיות שלו. אני די בטוח שבשלב מסוים אפילו אמרתי "מלצרית, המעולה הזה פשוט סאקה". #מקווה שהיא הבינה שמדובר בכיתה טיפולית שהתיישבה מוקדם מידי על בטן ריקה מידי לצד סאקי צונן.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

פתיחים כבר מזמן ש"סלמון סקין קריספי" הפך להיות מתאבן מוכר בארצנו הפסאודו-אסיאתית. מבחינתי אין כאן הרבה לאן ליפול. אחלה חטיף שניתן לטבול בטריאקי, בהחלט הצ'יפס החדש. הקימצ'י היה כיף בהתחלה וקצת מתוק לי בסוף. מנגד, מנת החמוצים היפניים הייתה לטעמי במיוחד – הזיפט של החריפות החמיא כמו עניבה חדשה על גבי ירקות טריים למחצה שכיף לנגוס בהם במיוחד.
ראשונות גם "גיוזה" הופכת להיות שגורה בשיח הקולינרי של ארצנו המתלכסנת לאיטה. למעשה, קצת דאגתי כששמעתי כי מסעדת ניני האצ'י כשרה. עוד יותר חשדתי כשראיתי את הכיסונים המאודים עם צבע זהוב של צריבה עדינה. האמת היא שכאן בהחלט חידשו לי – עד כה לא טעמתי גיוזה שעברה טיגון. טעמי העוף היו טובים ותהליך האידוי בהחלט הדגיש אותם. הטעם המטוגן לקח את זה עוד צעד לעולם התוכן של האוכל הישראלי. לטעמי זה היה קצת בגדר כל המוסיף גורע, אבל הכיסונים שעל שולחננו נגמרו באלפית השנייה. המשכתי לסלט האטריות הזכוכית שהוגש עם קוביות טומאגו, קרפאצ'ו מלפפונים, שיטאקי וג'ינג'ר. זו רבותי היא מנה מפליאה. השילוב התגלה כאפיטייטר מצוין בעל טעמים רעננים ועוקצניים שאוזנו עם האטריות העדינות. מנת האספרגוס עם הפטריות שהוגשה לנו הייתה קצת אובר קוקד, לתחושתי השהייה המתמשכת ברוטב בישלה את האספרגוסים יתר על המידה ושילוב הסומסום לקח את ירק הגורמה למטה, לרחוב האסיאתי, הפשוט. מנת הסשימי ניני נראתה מופלאה, לצערי לא הספקתי לתפוס לי חתיכה ושני המגשים נבלעו גם הם תוך אלפית השנייה אל תוך הבלוגרים שהגיעו עם הרבה תאבון.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

סושי סלמון אקזוטי – רול חתיך במיוחד עם טוויסט מרענן – קרפצ'יו תות שדה. התות לא הוסיף מתיקות אך העניק לחות מרעננת שהשתלבה נפלא. זהו רול עונתי כך שבכל עונה הפרי משתנה ופעם זה תות, פעם זה מנגו ופעם זה אפילו קיווי. מנגד, קצת פחות התחברתי למנת הספיישל – "במבה רול". איכשהו טעם חמאת הבוטנים לא התחבר לי לרול קליפוריה שטוגן בטמפורה. אני בחור פשוט אני. מסתפק בניגירי עם טונה אדומה או דג ים כלשהו, מאקי לכל היותר ו… אני מסודר. טוב זה שקר. לאורך הארוחה המשכתי עם שרדונה בראבו של טוליפ וכמובן גם צ'ויה – יין שזיפים טעים במיוחד שמוגש במסעדה. ומותיר מרבד של טעמים צימוקיים. במסעדת ניני האצ'י מוגשים גם קינוחים והם קינוחי בוטיק פרווה כשרים. מנקודת מבטי הבלוגרים העלימו אותם די מהר וכנראה שהם לא רעים. אליי קינוחים פחות מדברים ואני כבר פינטזתי על איזה שנ"צ רציני במיוחד.
לסיכום, המסעדה Nini Hachi זו מסעדה אסיאתית כשרה עם אוכל טוב, שירות אדיב ומנות שנהניתי מהן.
תודה לאירנה זברסקי על העריכה.

מצגת זאת דורשת JavaScript.