ארקדי ממליץ על אמיליה | מסעדת שף בניצוחו של לירן בלו

היי כולם ובוא'נסרה,

אחד הדברים שאני הכי אוהב, זה לחוות מסעדות בעלות אישיות, ייחודיות או איך שלא תבחרו לקרוא להן. לכן, אני מאושר לנוכח העובדה שפפריקה מיקמה את מסעדת אמיליה בניצוחו של שף לירן בלו, במסגרת סבב המסעדות שלנו, בתור היעד הבא. ראוי לציין בפוסט זה גילוי נאות – נסענו לבקר במסעדה של חבר.

השף לירן בלו מאוהב בפינה הקטנה שלו, מסעדת אמיליה. המיקום מספיק רחוק מן ההמולה המטורפת של עולם המסעדנות התל אביבי, על כל האלמנטים המוכרים לנו: תחרות קשה, עלויות יקרות וכו' וכו', כך שהשף הצעיר, יכול להתמקד במה שהוא אוהב, באוכל.

יש לו את פינת המשחקים שלו: בה הוא מתנסה, לומד ויוצר. לכן גם כאשר הגענו אנו למסעדת Emelia. בדיוק נולדה שם מנה חדשה, שנוצרה יחד עם השף לירן גראודה. אחרי החיבוקים והפטפוטים עם השף, ניגשנו למלאכת הקודש – הטעימות.

כספתח גירינו את החך עם האמוז-בוש אשר בד"כ מוגש בסופ"שים: "מקרון" של קולורבי כבוש ביוזו עם מילוי סביצ'ה סלומון ונענע, קרם ג'ינג'ר וגזר וטופינג של קוויאר (העשוי מציר דגים, בלסמי וסויה) עם ברוקולי, צ'ילי ועירית. בתכל'ס, אחרי ביס כזה צריך לקום ולנסוע הביתה. אין סיכוי שיהיה עוד ביס מושלם שכזה שישתווה לחוויית הטעמים. הרעננות של הקולורבי התמזג לריקוד שקט עם הסביצ'ה העדין. לפתע אפילו הקוויאר הנדוש, שכבר הספיק לכבוש את מסעדות ארצנו, ואת תוכניות המאסטר-שף למינהן, זכה למשמעות מחודשת, וטעמו המסקרן ליווה נהדר את המנה הקסומה.

למנה ראשונה פצחנו במנת טורטליני גבינות וסלק על מצע של קרם סלק עם בלו צ'יז מעוטרת בפתיתי פרמז'ן וגרגר הנחלים. לטעמי הבצק היה טוב אך הוא קצת האפיל על טעם המילוי המרשים. יחד עם זאת, המשחק עם האגם (המצע קרם סלק) השתלבו נפלא עם טעמי המילוי ויצרו יצירה שלמה וחביבה למדי. פפריקה, שמגדירה את עצמה כמי "שלא אוכלת גבינות כחולות", טעמה, אכלה וחייכה לאללה: "טעם הבלו צ"יז היה מעודן דיו ונעים ולא השתלט על מכלול הטעמים".

עיקרית – סטייק פיקנייה (בלעדי פס השומן)

מנת הסטייק מפיקנייה (בעברית שפיץ צ'יך) הוא נתח חדש למדי במסעדות העדכניות והיה שמור על לאחרונה למסעדות "שיפוד רץ", כדוגמת קאזה דה ברזיל ודומיה. מנת הסטייק עברה עדכון מודרני עם זילופי כיפות צבעוניות של קרם גזר-ג'ינג'ר וקרם אפונת גינה. הסטייק עצמו נח על משיחה של קרם סלק עם תוספת של תירס מושחם וגבעות קונפי שרי עם ציר דמי גלאס. לטעמי, סטייק פיקניה מתקשה לרוץ ללא פס השומן והיה לי קשה בלעדיו. השף לירן בלום מספר שהסיבה הנעוצה בכך היא רצון הסועדים בנתח רזה, ואי אפשר להביא את השומן לשיאו במידת העשייה מידיום (מוגש א-לה-מינוט).

קינוחים

טעמנו שני קינוחים חדשים אך נעסוק, דווקא בהתלבטות השף, לגבי הקינוח החדש בין אם יכנס לתפריט או לא. במרכז הכוס נח כדור של גלידת וניל מצופה בברולה סוכר- לימון חמצמץ על מצע ברד פסיפלורה ופטל שחור. אם חיפשתם לכם קינוח בסגנון משחקי-השף או מאסטר-שף, זה בדיוק המקום עבורכם.

בתאבון,
ארקדי פורטנוי

צילום: פפריקה וארקדי

 

פסטיבל טעם כנרת 2013 | מסע צבעוני, טעים ומשכר

[סבב עיתונאים בכנרת]

את מסע הטעימות שלנו שכיניתי QA  לפסטיבל "טעם הכנרת" 2013
התחלנו בשעת בוקר מאוחרת עם בריזה צפונית מרעננת והרבה ירוק בקיבוץ "אשדות יעקוב איחוד". את האוויר הצפוני הצפוף אפשר היה כמעט לטעום אבל לא טעמתי, רעב בוקר ממשי אחז בי ברגעים אלו.

היה היה

אם אתם שייכים למועדון ארוחת הבוקר, מאמינים בלב שלם שזו הארוחה שלמענה האבולוציה נתנה לנו פה, אז אתם כנראה במקום הנכון. זה לא "ברייק-פאסט אין טיפאני" אבל דמיינו פינה נוסטלגית עמוסת ענטיקות נוסטלגיות (מצלמות עתיקות, פטיליות, כלי מטבח מראשית המאה הקודמת ועד לכפכפי עץ מעץ) ובופה עשיר המעניק ארוחה כפרית פיוז'ן מזרח ומערב. מהרינג וגבינות צרפתיות עד סירות החציל בימה של טחינה וגבעות של חומוס ועדשים מול גבינות רוקפור שעשו לי את הבוקר – אז זה זה. מקום מרשים יפה להתחיל בו חוויה בצפון עם משפחה רחבה או בת זוג ענוגה.

חשוב לדעת

–          לא לצאת בלי לטעום את העדשים הנפלאים!

–          שרי רעננות – גם טעים וגם עשיר בנוזלים ויסדר אתכם לקראת היום הארוך!

–          זהירות, לא לשכוח לטעום את הגבינות המעולות!

מטבח כשר חלבי 04-6756404

לטיול יצאנו

צפון זה אדמה, זה כנרת, זה נופים וטיולים. אם אתם אוהבי טבע, או אוהבים שחושבים שאתם משפחה של אוהבי טבע הנה לכם הזדמנות. יונתן הוא חולה נ.פ.ש (נופים, פירות ושירים) והוא ייקח אתכם למסע קצר המשלב טבע, גידולי שדה צבעוניים, טעימות ושירה עברית במטעי הקיבוץ. אני התרשמתי מאוד מאוסף העצים האקזוטיים הניצב במרחק פסיעה מ "היה היה", היה כיף לצלם (קיגליה אפריקנית, הידועה גם בשם עץ הכבד בגרמנית, קסיאטה אבוב ועוד).
המסע בין המטעים אולי יותר ידליק אותי כאשר יצוצו הילדים. בנושא השירים…כנראה שזה פונה לקהל בוגר יותר. גם הטיול הוא בקצב 1 ק"מ לשעה והדגש הוא יותר על החוויה והשירה יותר מאשר על הליכה של ממש.

050-8652355

פיצרייה פרסקו

באיטליה, הפיצה היא עולם ומלואו. לאט לאט גישה זו חודרת גם אלינו. לכן בפיצרייה פרסקה בחרו להתמקד רק בה. מכריי יודעים כי "ארקדי לא חסיד גדול של בצקים", עד שאני מזהה פיצה טובה. החבר'ה בפרסקה שייכים לדור היוטיוב. לא פלא שהם למדו להכין את הפיצה באינטרנט. על אף הריחוק הגיאוגרפי ותנאי העבודה השונים, פרסקה מקבלים אצלי דירוג בקו ישיר עם פיצריות הבוטיק המובילות במרכז.

הפיצה של פרסקה לא זקוקה ליותר מכמה דקות בחום של 450 עד שכל חלל העבודה מתמלא בניחוחות ממכרים. מבחר הפיצות רחב למדי: מלבד הפפרוני שקצת הרטיב את הפיצה בשומן מיותר לטעמי, נהניתי מאוד: מרגריטה, קלמנטה לצד אנשובי ופרמז'ן, מילנזה משובצת חציל ופרמז'ן ועוד. אני התמכרתי לפיצה בעלת הפלפלים החריפים. למעט הבזיליקום מגיע גם הטוויסט החריף לאחר הנגיסה בקראסט. נגיעות המו(א)צרלה הטרייה נמסות ומעדנות את הטעם העז.

המנה היחידה שהם כן מוכנים לעשות מלבד פיצה זה ג'לטו. ההבדל בין ג'לטו לגלידה בא לידי ביטוי בכמות השמנת הנמוכה ביחס לחלב מה שמעניק לקינוח טעם עז במיוחד. טעמתי נוטלה, שוקולד חלב, שוקולד מריר וג'ילטו וניל. נהניתי במיוחד מטעם הנוטלה העמוק.

חשוב לדעת

–          הבצק פריך, דק ובו בעת מתמודד יפה עם המסה מעליו ולא קורס. בעיני כך פיצה נפוליטנית צריכה לדעת להתנהג.

–          חומרי הגלם איכותיים מאוד והבצק נעשה עם מחמצת (שזה קצת נשגב מבינתי)

–          יש שילובים מדליקים ויגרמו לכם לנגוס במשולש אחרי משלוש.

 

עם בטן מלאה פנינו לחמת גדר

כולם מכירים את הרעיון: מקומיים ותיירים, בריאים וחולים – מגיעים לטבול במעיינות הגופרית הבריאות המלוות בניחוח מתמשך של "ביצים אולדסקול". מלבד האטרקציות עם החיות, יוצאים משם גם עם כמה תמונות של תנינים לפייסבוק. למזלי עקבתי אחר שובל הניחוח עד שבסוף הגעתי לבחור גדול עם מעשנת גדולה – שם התאהבתי!

המעשנת הכילה נתח שפונדרה (אסאדו) עם צלעות, שנעשה כבר כמה שעות טובות. טעימה אחת הספיקה לי בשביל להחליט: יש סיבה מספיק טובה לבקר בחמת גדר (אם אתם תרים אחר הנתח המושלם). זהו מקום איכותי לחובבי הבשר! כששאלתי מה שם המקום השתררה שתיקה מבוכה: המקום כל כך חדש עד שעדיין לא נמצא לו שם. מתוקף תפקידי כאיש שמן הוזמנתי למטבח שהומר לגריל האוס ארגנטינאי עם מוטות לנתחים ומתקן אסאדו עצום כמו שצריך. טעמתי עוד קצת ואישרתי את המקום. אני אומנם לא משגיח כשרות אבל אני מזהה בשר טוב כשהוא פאקין טעים!
המסעדה יותר ממומלצת בעיקר אם עדיין לא לגמרי הבנתם מה תעשו בחמת גדר!

סעודת אבירים – הגראנד פינאלה

לאורך כל היום בצפון ציפיתי להגיע ל"מרינדו – בשר מהגולן" ולדגום את סעודת האבירים שהם מתכננים ל 05.12. מאז היכרותי עימם אני קצת כמו נערה מאוהבת. הרמה שלהם גבוהה מאוד, מוקפדת מאוד והמסעדה איכותית מאוד.
סעודת האבירים של מרינדו תתקיים במהלך חג חנוכה 2013. הרעיון הוא ארוחה קרניבורית עם מעשנת, אסאדו, פויקה, שוקיים ענקיות בעלי בננה והשיא: טלה שלם על הגריל. בשביל להוריד את האוכל תזרום בירת בזלת ויין מרינדו.

אנחנו הוזמנו לטעום חלק מהמנות והמראה היה משגע.

התחלנו בשייטל – נתח בעל טעם בשרני מאוד שנמשח במרינדה שהזכירה לי טעמי BBQ עם הרבה פלפלים וחרדל. הטעם היה טעים אך המרינדה חדרה עמוק מידי, לטעמי וקצת תפסה מטעמו המקורי של הנתח.
משם המשכנו לנתח נוסף – פיקנייה – אלוהי הבשר בברזיל. הנתח היה עוצמתי מאוד עם טעמים מעולים שלאט לאט גם העם היושב בציון מגלה ומתמכר אליהם. שילוב הבשר עם פס השומן אף על פי שאיננו הכרחי יוצר חוויה משלימה מבריקה של טעם מדהים של הפיקנייה ועסיסיות אדיבה של השומן. עישון הנתח ועשייתו כרוסט-ביפ החמיאה לו ויצרה בו ניחוח עשן רכים וחודרניים.
על הצלעות שיצאו מהמעשנת אין בכלל על מה לדבר. מספיק לראות את תמונת ה'לפני' בשביל להבין שכל בן אדם שאוהב צלעות מזן מרינדו – ירגיש במהלך סעודת האבירים כמלך אמיתי. ירך הטלה שאכלנו הייתה טעימה עם זכר קל לניחוח הטלה אך לא ריח כבש כבד שמרתיע רבים. אריאל כהן (NG) פרס ירך עסיסית ולכה שלא התייבשה והייתה מה שנקרא "ללקק את האצבעות".

רק נקניקיית הבורווס הדרום אפריקאנית (טלה) לא שיחקה לטעמי. לצערי בארץ יש מעט מידי נקניקיות שמצליחות להרשים אותי כשהן לא משלבות בשר חזיר. אבל ביננו, למי אכפת מנקניקיות כשיש מגוון נתחים בלתי נתפס שכזה!

בירת בזלת נתפסת בעיניכאחת הטובות שיש בשוק הבוטיק הישראלי – מאוד ארומטית עם טעם תוסס וגוף לא מסונן שמשאיר חותם מבריק בגרון. את יין מרינדו ניסיתי גם כן (קברנה סוביניון מרלו סירה 2011). החלטתי להישאר עם בירת הבזלת לבינתיים.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

דעתי על סעודת האבירים במרינדו
אם אתם חולי בשרים כמו עבדכם הנאמן, אתם מוכרחים להציג לאירוע הזה. אגב המחיר לאדם מצחיק ביחס למחירים במרכז. אז זה גם משהו שכדאי לקחת בחשבון! (5.12 ב 19:30 או 21:15)

לסיום ביקרנו גם ב"על הנהר"

"על הנהר" ממוקמת על גדות הירדן שהופך לקסום במיוחד בשעת הערב. בעלי המסעדה התחלפו לאחרונה והחבר'ה הצעירים מרימים לקראת "פסטיבל טעם הכנרת" ערב גורמה צרפתי וג'אז (3.12). מבין המנות שטעמתי אהבתי במיוחד את מנת ה"טרטר טונה". אומנם לדעתי שמה איננו מחובר לה, אך היא הייתה נהדר: דג הטונה נכבש קלות בסויה וג'ינג'ר והוגש על בסיס אבוקדו רענן. מנה אחרת שטעמתי הייתה פאייה טבעות קלמארי צרפתית. (כן?!…). הרעיון היה שילוב של ברנדי באורז שלעניות דעתי יצר מנה קצת מפוזרת. בנוסף גם טעמנו סינטה בפלפלת ובלינצ'ס. היינות שטעמנו היו ברובם מרתקים ומענגים. הנוף במתחם ירדנית – משכר!

עישון יישון ומה שביניהם | ארקדי פורטנוי פגש את שף אבי ברקו וקיבל הצצה על תהליך העישון הייחודי של קצביית אלדייעה

שלום חברים.

הפעם ראוי לציין מההתחלה שזו איננה כתבה אובייקטיבית. הסיבה לכך היא שמדובר במקום שאני אוהב – קצביית אלדייעה , מקום של חברים טובים. לכן אני מגיע לכתבה הזו עם המון חיבור אישי. רוב הלקוחות המחויכים בפינת הטעימות בימי ההפנינג המעושנים של אבי ברקו לא יודעים שהעבודה בקצבייה החלה 3 ימים לפני כן. זה תמיד מתחיל בקפה טוב, חומר גלם מובחר והרבה ידע ומיומנות.

על מנת ללמוד על תהליך העישון הייחודי של קצביית אלדייעה, חציתי בשעות הבוקר את השרון עד "תחנת הדלק האדומה בכניסה לחורשים", זו הייתה ההכוונה שקיבלתי בפעם הראשונה אל הפנינג הבשרים בקצביית אלדייעה. כעבור דקות ספורות, לצד כוס של קפה מהביל שאלתי את שף אבי ברקו איך הוא מגדיר את עצמו, התשובה שקיבלתי הייתה: "אחד שאוהב אוכל ועוד יותר אוהב להכין אוכל".

רק בגיל 39 פנה אבי לתחום הגסטרונומי, כשעבר מהמטבח הביתי למקום המקצועי. במשך שנים רבות הוא עוד עסק בתחום התיאטרלי והסתובב בעולם.

"דווקא עמיתי האיטלקי, מתחום הבמה, היה הראשון שפתח לי דלת למטבח".

אמו פרנצ'סקה הייתה בעלת טרטוריה (מסעדה עממית בפירנצ'ה). לאחר לבטים לא מעטים אבי עזב את תחומו ונסע לעבוד במטבח המסעדה ההיא. שם גם התחילה היכרותו עם המטבח האיטלקי הביתי. במקביל לכך, אבי נרשם גם ללימודים באקדמיה הקולינרית בפירנצ'ה למשך החצי שנה הבאה. "שם התחיל אבי" מספר ברקו בחיוך.
בהמשך, ב'מכללת השף', אבי ברקו זנח את הנישה האיטלקית העמוסה אך נשאר ללמד שם. בנוסף אבי הצטרף לקיטרינג עם שף בכיר מרשת בשרים מובילה וספג את ידע הבשרים לעומקו. יחד עם זאת, תחום העישון מגיע בכלל מכיוון אחר:

"ממייק באוזר שהיה מומחה רציני בארה"ב, אלא שכמו כל דבר אמריקאי גם העישון האמריקאי מאוד מאוד אגרסיבי. רק בעוד שישים שנה הישראלים יתחברו לזה. לכן נדרש תהליך רציני של גיור העישון בשביל החך הישראלי".

עישון בשרים – מבחינת רובנו זהו תהליך של נתחים נחים בתוך מעשנת, מסתבר שזהו רק קצה הקיסם!

"לטעמים הראשונים אחראי מקרר היישון".

לא כל נתח זקוק ליישון, כמו למשל נתח הפיקנייה, היות וזהו נתח רך, אבל באטליז אלדייעה מיישנים גם אותו. רוב הנתחים מיושנים 14-21 ימים בוואקום. זהו תהליך אשר דורש המון בקרה. הבשר המתיישן רגיש מאוד לתקלות, החל מקרע מיקרוסקופי ועד לנוכחות של עצמות, היות והחיבור בין העצם לבשר רגיש במיוחד.

"אח"כ מגיע הטעם החדש – ההשרייה".

הדגש במרינדות הן ברמת הריכוז. הן צריכות ללוות את הנתח אך לא להשתלט על טעמי הבשרים. המרינדה יוצרת טעמים, מרככת וכמובן שומרת על העסיסיות. בו בעת עליה גם לקלוע לטעם המקומי. כך נוצרו המרקחות הייחודיות של השף אבי ברקו, על בסיס תערובות הבית של קצביית עלדייעה. יש חשיבות גבוהה מאוד לתהליך, במיוחד בנתחים רזים כדוגמת פיקאנייה, שייטל, סינטה ואחרים בהם יש מחסור בשומן אשר עסיסיותו מחפה על תהליך העישון. מעניין שגם בטעימת פסטרמת הודו, טעם העישון מקבל את פני הנוגסים, אך טעמי ההודו נשארים כל הזמן. לאחר רקיחת המרינדה, נותרים הנתחים והעופות מושרים בשלושת הימים הבאים.

ואז מגיע שעת השין. יום שישי,. 4 לפנות בבוקר. המעשנת כבר נדלקת ומתחילה לצבור חום לקראת קהל המריירים שצפוי לפקוד את המקום. במהלך שהותי לצורך הכנת הכתבה, הטעימות והקפה, פגשתי מבקרים מהרצליה, פתח תקווה ושאר אזור השרון. אבי סיפר על "המשוגעים לדבר" שמגיעים במיניבוס מאשקלון, קבוצות של רוכבי אופניים שעוצרים לקחת צידה לדרך או למנגל שמחכה להם. לא בדיוק הבנתי איך, אבל אפילו חותרי קייאקים מגיעים עם הקייאקים וסוחבים בשר. אפילו מנתח מוח ידוע מגיע במיוחד מירושלים לימי הפנינג הבשרים במקום.

אבל המעשנת כבר דלוקה וצריך להתייחס לפרמטרים האחרים, כדוגמת חומר הבערה.

"חומר בערה חזק מידי יכול ליצור תחושת צריבה בגרון או לא להתאים לחך המקומי".

החל מהשריות וכלה בתמציות הריח, על התהליך משליכים סוגי העצים המפוחמים ומאפייני ריח כמו עשבי התיבול אשר מצטרפים לבעירה. כמובן שיש גם את הנסורות המופקות מסוגי אלון שונים, צפצפה, חרוב, אקליפטוס, אלון אדום, דובדבן, תפוח. כל אלו יוצרים רובד מאוד מסוים של טעמים. בבסיס המעשנת עומדים מיכלים הממונים על שמירה על הלחות.

"רק אז הבשרים מתחילים להיכנס על פי הסדר המדויק"

הנתחים כאן מוכרחים לצאת בתזמון מדויק על מנת להוציא שני מחזורים של נתחים. משך העישון הוא ארוך מאוד (בין ארבע לשש שעות), היות וזהו תהליך של צלייה בטמפ' נמוכה (80 מעלות). כך שף אבי ברקו מייצר נתח שסופג את הארומות הרצויות, נותר עסיסי ומאריך את חיי המדף שלו.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

"הרעיון של עישון מגיע ממקום טבעי של הארכת חיי הנתח. גם אצלנו בקצביית אלדייעה מקפידים מאוד על תהליך טבעי ללא חומרים תעשייתיים ומתייחסים לבשר בכבוד על מנת שיביע את עצמו".

(בסוד אבי גם סיפר לי שיש אפילו נישה ייחודית לנתחים שהולכים לעבור עישון במקרר היישון שהוא בורר ברגע שהבשר מגיע למקום.

לסיכום, אבי: איך אתה יכול לתאר את התהליך הזה במשפט אחד?

"כל התהליך מתחיל ונגמר בחומר גלם איכותי, שימוש בתערובות בלעדיות שלנו בקצביית אלדייעה וחיבור חזק לחך הישראלי".