ארכיון הבלוג

The Meat & Wine co הרצליה פיתוח – חוויית בשרים ויין | ארקדי פורטנוי

EYG_6202

אם אתם מחפשים מסעדת בשרים כשרה במרכז, כנראה שאתם קהל היעד העיקרי של מסעדת The Meat & Wine co.

אינני שומר כשרות, אבל ביום ראשון אחד עמוס במיוחד קיבלתי טלפון מיעקב פרחי, הלוחש לסירים, שהזמין אותי למפגש בלוגרים במסעדת The Meat & Wine co והודיע שאין לי ברירה אלא להגיע. לאור היכרותי הקודמת עם המקום, לא הרגשתי צורך להתווכח. ליתר דיוק, עניתי "ברור שאני שם".
ב-20:30 בדיוק, עליתי לחדר ה-VIP  בקומה העליונה. את חבריי הפודי'ז תמיד כיף לפגוש: באתר של  דני רובין, איש היין במסעדה, תמצאו חוות דעת מושכלת על כל היינות במסעדת The Meat & Wine co. שמחתי לראות גם את שאר חבריי פודיז המדהימים: לבנה רייזר, נורית פלד, הצלם הקולינרי אייל גוטמן והאחרים.

 EYG_6187

 אני פריק של קרפאצ'ו וזו אחת המנות החביבות עליי ביותר. המסעדה הזו כשרה, כך שמראש ויתרתי על פרמז'ן. אולם, The Meat & Wine co דווקא מצאו דרך אלגנטית לחדש את המנה – קוויאר בלסמי מצומצם, צלפים, בצל סגול ונבטי חמנייה. לטעמי זהו נתח פילה יפה למדי, טעים ורווי בשמן זית שאחז בקרפאצ'ו זמן ממושך מדי לטעמי. אבל בסך הכל מדובר בקרפאצ'ו לא רע בכלל.

 EYG_6192

במקביל לקרפאצ'ו, הוגש פטה כבד עוף בעל מרקם מלטף. מסתבר שהחיבור עם שומן האווז מאפשר את המרקם הקטיפתי והחמאתי גם תוך הקפדה על כשרות. הפטה היה ללא טעם גרגירי, אלא קרמי, יציב וטעים. כאן, The Meat & Wine co  מציבה תחרות רצינית אפילו מול מסעדת צ'מפיונס (מסעדת הבשרים הכשרה שמככבת בראש הרשימה הכשרה שלי). דווקא הריבה היתה עקב האכילס של המנה מבחינתי. היא היתה רכה בצורה שפחות כיף למרוח.

 EYG_6195

בעודי מתפנק מהכבד המלטף, החברים האחרים כבר עטו על קערת הפטריות החמות. עלה מהן ניחוח עדין ומתקתק של טריאקי, בליווי ריח השום שלקח את המנה הזו לכיוון חדש ומעניין. כך, נוצרה מנה – סטנדרטית בדרך כלל – שהקסם שלה הוא הדומיננטיות של טעם הפטריות. אף שהפטריות טבלו ברטבים חזקים מאוד, טעמם עדיין עמד בשיאו. שאפו רציני!

 EYG_6211

משם, המשכתי לקבבוני סלמון קטנים ויפים שעוטרו בקוויאר סלק. מאז שעברתי סדנה במרכז פיינקוק, אני אוהב מאוד את המייצבים, אבל כאן הם רק ייצרו צבע משגע – מבלי להוסיף ממש לטעם.

קבבוני הסלמון היו טובים ועסיסיים. הטעם של הקארי היה משגע, וקצת הזכיר את טעמי העמבה העוצמתיים מהמטבח המקומי.

EYG_6235

כמובן שטעמתי גם את ההמבורגר של The Meat & Wine co , אבל בשביל לקרוא על זה תצטרכו לדלג לכתבה באתר "קהילת המבורגר ישראל" 🙂

 EYG_6225

הבשרים של The Meat & Wine co

כבר לפני שנה וחצי טעמתי את הבשרים של  The Meat & Wine co לראשונה. אז, היתה זו צלע בגודל חצי מטר ועפנו על המנה הזאת. הפעם, הגישו לנו בתור מנות עיקריות אנטריקוטים עצומים ו-700 גרם של ספייר ריבס עגל חלב שלדעתי הם יותר "שפונדרה על עצם", (המוכר גם גם כאסאדו).

סטייק האנטריקוט היה טוב למדי. טעים, במידת עשייה נאה ובצבע ורוד יפהפה. בישול הבשר בוואקום הצליח להביא אותו למצב האופטימלי הזה, אף על פי שעבר הכשרה נוקשה. העובי הנכון שמר על העסיסיות בסטייק – שהיה רחוק מלהתייבש.

כמובן, שהתעסקתי בעיקר בצלעות. אחרי 12 כאלו הצלחתי לעצור את עצמי ולסכם:

הבשר טוב, שמנוני, עסיסי, נחתך כמו חמאה ופשוט נהדר. אולם, המשחה שמעליו מעפילה על הטעמים העוצמתיים שלו ופחות מתאימה לדעתי. היא לא רעה כשלעצמה ואפילו עדינה ביחס לרטביי הברביקיו התעשייתיים שאנחנו מכירים, אבל אני אוהב את הבשר שלי בשיא טעמיו. לפי השף של המסעדה, ניר רונן, המשחה היא חלק מהתכתיב הרשתי ומסמלת את המטבח הדרום אפריקאי.

איך הייתי מסכם את המנה? חגגתי עליה כל כך שנשברה לי חתיכת שן מההתעסקות בעצמות המופלאות (טרו סטורי).

EYG_6280

על היין של מסעדת The Meat & Wine co תקראו אצל דני רובין – המומחה שלי לתחום היין. בסך הכל לא התרגשתי, אבל אז הגיע יין הקינוח של גת שומרון. התאהבתי בו לראשונה באירוע סומלייה 2014. יין גדוש בטעמים המרגשים את החך בצורה שלא תיאמן. מדהים ש-The Meat & Wine co קלעו במדויק לטעמי והעניקו לי את הגראנד פינלה הזה.

הפעם, בשונה מבדרך כלל, טעמתי את הקינוח שהוגש. על מסעדות כשרות אומרים: החלק הקשה ביותר זה להצליח בפטה ובקינוח. בפטה הם הצליחו בגדול – אז פניתי לקינוח.  הפרפה חלווה עם שערות הקדעיף היה מ-ע-ו-ל-ה, לא מתוק מדי אך בעל טעם עמוק, נעים ומרגש.

האם אחזור למסעדת The Meat & Wine co בקרוב? – ללא ספק, אבל אבחר בנתחי בשר ללא המשחה.

EYG_6263

גילוי נאות: הוזמנתי מטעם המסעדה.

 צילום – אייל גוטמן

The Meat & Wine co, שנקר 16 הרצליה פיתוח.

לעשות אהבה על השולחן

יש משהו מאוד מרגש כששולחן הברזל הקר והתעשייתי פוגש את חום הבשרים הרוכנים עליו, מזיעים ומשוכים בשמנים ארומטיים ומעלים ריחות מטמטמים.

אצל גיל הרפתקה חדשה מתחילה בכלל כמה שעות קודם במשחק המקדים (בהנחה שהוא לא התחיל עוד בליל אמש). שעות של עבודה מתוכננת ומדויקת, כמו גנרל צבאי משופשף שסוקר תצלומי אוויר, בוחן ידיעות מודיעניות ומכין את החיילים לקרב, קח גם אצל גיל, כי אצלו הכול מדויק. גם מהסלון הוא יודע בדיוק מהי הטמפרטורה של תאוות הבשרים שמתענגת לה בתנור הלוהט, ומתי גם הוא יוכל לטעום להתענג, ואז להפנות לשאר חבריו.

זו הסיבה שבגללה אני אוהב את המפגשים עם גיל, גיל יודע להפוך כל מפגש קטן כגדול לסוער וייחודי עם החותמת האישית שלו. הוא אף פעם לא מכין רק אסאדו, הוא פותח שולחן, מפיק ארוחה שמורכבת ממנות על גבי מנות שעומדות לצאת לאוויר העולם ולהיעלם בן רגע לתוכנו בצלילי גרגרנות קולניים במיוחד.כך היה גם אמש כשהגעתי "רק לטעום" המבורגר ביתי של גיל בר, שף קהילת המבורגר ישראל (תואר כבוד שהוענק לו על ידי צוות הניהול של קהילת המבורגר ישראל). ההמבורגר נטחן על ידי שלומי, חבר הילדות של גיל, ושילב בתוכו אנטריקוט טרי, פילה טרי ותוספת שומן אווז שנועדה להזין את היצירה הזו בנוזלים ארומטיים שסוגרים כל ביס וביס ( קחו לעצמכם רגע ותנגבו את הזווית של הפה. כל הכבוד עכשיו תמשיכו לקרוא).

אבל גיל לא מכין רק המבורגר, מלבד הרוסטביף שנארז בבאגט ונחתך באופן שרק בעלי הסוד מכירים, היו גם סלמון ודניס מתובלים קלות ועשירים בטעמים הטריים של עצמם. לצידם גם מנת הדגל של הערב:אסאדו שפונדרה (קשתית) שהוכן בתנור 4 שעות. הבשר מאבד את זהותו המקורית והופך לפיסות אושר קטנות ומתפרקות הספוגות בנוזל הצמיגי של עצמם: טעמי מח העצם והשומן שנמס לתוך הנתח העשיר הזה שרק לאחרונה עוד עטף צלעות של חיה עצומה ונינוחה שדאגות לא הטרידוה. כשהנתח המהביל פגש את עמדת הקצב הממוקמת במרכז מטבחו של גיל, השף המיומן המשיך במשחק שבו הוא כל כך טוב. רוטב הברביקיו האסיאתי המקורי פותח במיוחד עבור המנה הזו ונשפך לסיר גדול שבמהרה שחרר ממנו ענני ריח שהגיעו עד לשכנים בקומות העליונות. נתחוני האסאדו זינקו פנימה והחלו טובלים בעליזות וסופגים את המרקם הצמיגי לתוכם. לבסוף גיל שפך אותם לצלחת כמו בפרסומות, צילחת את קצותיה ופיזר בצל רענן מעל יצירת אומנותו.

גיל בר הוא שף הבית בקהילת המבורגר ישראל ומתכון לרוטב הברביקיו האסיאתי המעולה שלו ומתכוניו האחרים עולים בקביעות באתר הבית. רוצים גם לפגוש אותו?