ארכיון הבלוג

יין למתחילים חלק ב' | סיור ביקב רמת הגולן

ארקדי יצא אל יקב רמת הגולן כחלק ממסע הלימוד שלי בעולם היין ומושגיו הייתי צמא לידע חדש, תגליות מעניינות, יין טוב והרבה ממנו. לכן לא יכולתי לסרב להזמנה לביקור ביקב רמת הגולן. לקראת 8:00 בבוקר נפגשנו בחניון רידינג בת"א. אני סברתי כי הסיור נועד להציג לנו את הפן ה"בוטיקי" של היקב הגדול, ששמו לרוב נקשר פעמים רבות ליינות בינוניים ומכירה כמותית.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

הבדיחה הראשונה על חשבונם, זאת אומרת על חשבוננו: במקום לראות "שמגיעים לצפון הארץ בצ'יק צ'ק", עמדנו בפקק ארוך ומייגע עקב פיתוח תשתית הכבישים בצפון. הפקק הזה בהחלט יכול היה להתחרות עם הפקקים התל-אביביים בקטגורית למי יש יותר גדול. בסוף גם הגענו ליעד, התמתחנו טוב טוב, והיינו מוכנים להתחיל להשתכר. אה סליחה, לטעום יינות.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

התחלנו עם ברוט גמלה–השמורה. זהו יין לבן מבעבע אשר מורכב  50% פינו נואר 50% שרדונה ומיושן כשנה בחביות. טעמו אביבי חמצמץ ועם נוכחות. לטעמי, כמו בושם הברוט זה פשוט לא כוס התה שלי. אז אחרי כמה כוסות יין מה-"לא כוס התה שלי" כבר עמדנו קצת פחות ישר, והקשבנו להסבר קצר אך מעניין על יין בכלל ועל יקב רמת הגולן בפרט. מה שהצלחתי לתפוס זה שסירה (שיראז) וקברנה סוביניון הם זנים מתאימים לתנאים הישראליים. יחד עם זאת, בזכות הבדלי הגבהים ברמת הגולן היקבים מצליחים לעשות יותר ויותר שימוש בזנים אירופאים באופיים. יתרה מכך, היקב זוכה לשבחים רבים בתחרויות היין בעולם בקטגוריות היינות המופקים באזורים וולקניים. ביקב רמת הגולן מאמינים קודם כל בחומר גלם איכותי. וכשאין – אז אין. גם אם זה אומר שלא מספקים סחורה למסעדות יוקרה. על מנת לשמור על טיב המוצרים ואופיים אין השאלה של ענבים מכרמים אחרים. כמו כן, לא ניתן להשאיר את היקב מרוחק מהכרם מכיוון שביום חם הענבים תוססים מהר ולכן השינוע קריטי להפקה. בשל כך, ברמת הגולן משקיעים רבות בבניית יקבים חדשים רבים אשר יהיו צמודים לכרמים. שאלנו גם לגבי יינות שמוסיפים להם פחמן. אלו מכונים 'קרבונייטיד', וזה קיים רק בלמבדות למיניהן. ביקב רמת הגולן אין יינות כאלו. לגבי החרם האירופי – מצד אחד, יש ביקוש הולך וגובר ליין ישראלי מטעמי כשרות ובנוסף הרי שהצרכן ההדיוט אינו מחובר לפוליטיקה, מה שמשאיר את החיבור ליין לפי הטעם. מצד שני, כמובן שהחרם מזיק ופוגע ביצוא היין הישראלי.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

בהמשך הסתובבנו בין החביות וגם במפעל הבקבוק העצום. בחדר החביות יש ריח משגע ב- 14 מעלות ו-90% לחות. מסתבר שמשחק החביות משפיע מאוד ומעניק טעמים רבים מאוד. לכן בכל חודש טועמים את החבית. אנשי החביות מטפסים ממש כמו בסנפלינג ודוגמים את חביות.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

היתרון בסבב כתבים זה שנכנסנו עד ללב המפעל, וחווינו את הליך הבקבוק בזום-אין, מה שלא מתאפשר לכל קבוצה שמגיעה לסיור שכזה. בסוף ירדו למרתף היינות המתיישנים ועברנו לפעילות האהובה מכל! טעימת יינות

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מטרת הפעילות היא להתחבר ליין וכמובן שאנשים שונים מתחברים ליינות שונים. בטעימת יין מתמקדים בניחוחות (כן. צריך להריח והרבה. נותנים סניף עמוק. מסובבים ואז סניף שוב. טעמים הם גם חשובים למדי. הדרך היא להחזיק בפה, להרגיש האם ישנו איזון: האם היין חמצמץ, האם הוא מתוק, האם האלכוהול מודגש ועוד). [עוד על טעימת יין ניתן לקרוא גם ב: צוהר לעולם היין] כמו כן, השנה המצוינת על גבי הבקבוק היא שנת הבציר. עד שהתירוש הופך ליין עוברת עוד שנה.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

ירדן בלאן דה בלאן 2007 – התיישן 5 שנים ואז בוקבק בשנת 2007. הוא נמצא כבר שנתיים בשוק. את השמפניה לגמנו בכוס רחבה. זה אומנם לא ישמור על הגזים, אבל יפזר בצורה דרסטית יותר את הניחוחות. הר חרמון לבן 2013– כאן רואים את השפעת ההתיישנות, היין עדיין צעיר בעל מתיקות מורגשת ואף טעמי בננה. גמלא שרדונה 2013– הטעם הצעיר נע בין תפוח בשל לכיוון של מנטה רעננה.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

גמלה השמורה רוזה סירה 2013 – במקרה שלנו לקליפה יש הרבה יותר משמעות מאשר צבע. ביקב רמת הגולן מפיקים את היין מהר מאוד (תוך 8 שעות וזה מה שיוצר את הצבע). יש מקרים בהם מייצרים יין רוזה מבעבע על ידי ערבוב של יין אדום עם יין לבן. זהו רוזה בסגנון צרפתי, וצבעו ורדרד – כתום. זוהי הקטגוריה הכי בועטת היום. טעמו מיוחד מאוד בעל סיומת פטל. משם עברנו לאחד הכוכבים של היקב:

מצגת זאת דורשת JavaScript.

ירדן פינו נואר 2009– הזן הזה שעשה עלייה, הוא בעל טעם מורכב למדי. הוא פירותי מאוד, דובדבני למדי וצבעו כחלודה. בגלל התלות במזג האוויר היין שונה מאוד בכל שנה  והרבה תלוי במה שהגפנים עברו בדרך. היין נח 16 חודשים בחביות והוא יין שנועד להתיישן. יידרשו לו עוד כמה שנים להגיע לשיא חיו. היין הזה הזכיר לי את הרעב שהתחלתי לפתח ועשה לי חשק לנתח של בשר עסיסי וגדול. ירדן מלבק 2011– זה עוד יין כוכב אבל לצערכם ולצערי  היין משווק רק למסעדות (6 בקבוקים למסעדה בשנה). טעמו מיוחד מאוד ועצמתי.

טועמים

טועמים

ירדן T 2T 2010  – היה מצוין. טעמו מלא וגם מי שכמוני לא מבין כלום ביין, היה עוצר לרגע עם עצמו ומתענג על היצירה הזו.   ירדן מרלו כרם אורגני אודם 2009 – אני מוכרח לציין שלא הבחנתי בטעם קסום ומיוחד אך מסתבר שיש בו שיפור באיכות הענבים. עוד עולה כי זה לא אתגר גדול מידי לכרמים ולכן יש מחשבה על הרחבה של מעגל הכרמים האורגניים ביקב רמת הגולן.

טועמים

טועמים

ירד קברנה סוביניון 2010– טעים מאוד בעל דגש עצמתי על טעמי הקברנה סוביניון ועם סיומת נעימה מאוד.   ירדן T2  2008 – היה קסום! זה יין בסגנון פורט. ליין מתווסף ברנדי בזמן התסיסה, מה שמשמר את המתיקות של הענבים. ה T2 התיישן למשך 26 חודשים בחביות וטעמו כבד מאוד. היין בעל ניחוח משובח מאוד שמזכיר פטל שחור ואילו טעמו מדלג בין רימונים ודובדבנים בשלים. אף על פי שניתן ליהנות כבר עכשיו מהיין, הוא ימשיך להשתבח בבקבוק ויישאר מצוין לשתייה לעוד שנים רבות.

2014-07-03 15.22.44

#סלפי ביקב: אני והיפה שלי

לסיכום, בדרך חזרה חשבתי על נושא אחד במיוחד. אמנם היקב הזה גדול ורווחי, אבל רוב האנשים שפגשנו מסתפקים במכוניות פשוטות ולא נראים כמו נובורישים זוהרים. כנראה שזה קשור לכך שהמון משאבים ביקב מושקעים בפיתוח התחום, וזה קצת שבר את הסטיגמה שהייתה לי לגבי המפעל הקפיטליסטי הגדול. היינות שטעמתי היו מגוונים ולחלקם מאוד התחברתי. אני מקווה שבמסעותי הבאים אלמד להתייחס ליין נכון יותר ותיהנו מעוד טיפים וסודות של סדרת הכתבות שלי "יין למתחילים".  

יקב רמת הגולן מתעדכן לקראת חג פסח 2014 | ארקדי פורטנוי

ארקדי פורטנוי יקב רמת הגולן 5

חגיגת יום הולדת יכולה רק להשתפר כשמשרד היח"צ של יקב רמת הגולן מזמין אותך לאירוע השקת יינות לקראת פסח. האירוע התקיים במסעדת השף של עומר מילר, "שולחן", בתל אביב. המקום מרשים מאוד, אבל אהיה כנה אתכם – יצאתי משם מטושטש לחלוטין.
ז'ה קיוז (אני מאשים) את גמלה סוביניון בלאן ואת הר חרמון מוסקטו. איכשהו לא הצלחתי להפסיק לשתות אותם. את הארוחה הובילו סדרת מנות פתיחה של מסעדת שולחן במטרה לשבור את המיתוס "יין לבן זה דגים ויין אדום זה בשר",שנפוצים מאוד לגבי שילוב יין בארוחה ובבישול.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

 

גמלא סוביניון בלאן 2013

יין גמלא לבן בניחוח אגסים בוסריים עם טעם חמצמץ וקליל. אני עדיין שופט יין לפי "טעים לי\ לא טעים לי"ואת היין הזה הגדרתי כמעניין מאוד. קליל וכיפי והרגשתי בנוח להסתובב איתו בין האנשים עד שהתיישבנו לסעוד. הסוביניון בלאן הוא זן מאוד אזורי ומושפע מאוד מטעמי האדמה והאקלים. לכן, אזור רמת הגולן בארץ התגלה כמתאים במיוחד לגידול זן הענבים המדובר.
ג'וניור, הפרזנטור של יקב רמת הגולן, הסביר כי האסטרטגיה החדשה של היקב היא ניתוק מתפיסת העבר שגורסת כי יין הינו משקה למבינים. בתוך כך, גם מחירי היינות נוחים יחסית.
לדוגמה : גמלא סוביניון בלאן 2013 עולה 50 ₪, הר חרמון מוסקטו עולה 45 ₪. כך אנשי היין מנסים להפוך את המשקה למשהו יומיומי יותר ולא רק מוכוון אירועים מיוחדים.

ארקדי פורטנוי יקב רמת הגולן 3

מצאתי חיבור נפלא בין יין גמלא סוביניון בלאן לבין סלט האייסברג הרענן של מסעדת שולחן. סלט האייסברג והאנדיב הוגש עם גבינת סנט מור (האהובה עליי במיוחד), אגסים ביין ויניגרט ריחני וטוויל פילו נוקשה. היין זרם חלק לצד העלים העסיסיים ועם טעם הגבינה הריחנית.

ארקדי פורטנוי יקב רמת הגולן 1

גמלא השמורה רוזה סירה 2013, יין חדש ביקב.

היין הזה פחות קלע לטעמי. אולי כיוון שזה אחד שלוקח זמן להתחבר אליו – יותר מאשר ליינות מובהקים אחרים.

יחד עם זאת, היה מעניין לזהות את ארומת הדובדבנים הבשלים שאחזה בכוס. היין האדום הזה שיחק מצוין עם מנת הקרפאצ'יו המשובחת. המנה מעולה – כי לכו תמצאו עוד קרפאצ'יו שמגיע עם מוצרלה ומדליונים של ארטישוק ירושלמי, בנוסף למרכיבים המסורתיים.

הר חרמון אינדיגו 2013
יין חביב. ברור. פשוט. בלי משחקים.
לעניות דעתי הוא מה שמכונה (VALUE FOR MONEY – 45₪ ). ייאמר לזכות חרמון אינדיגו, כי אחרי כמה דקות בכוס, טעמיו נפתחו וקיבלו רובד מחודש ונעים. צבעיו הסגלגלים נוטים לכיוון של כחול עמוק ומסקרן.
תחילה לגמתי אותו לצד טרטר טונה אדומה, והשילוב לא עבד במיוחד. ההתנגשות בין טעמי הטונה שנקצצה לפיסות גדולות, עם טעמי אגם הסויה, לא עמדו אצלי במבחן הטעם. עם זאת המנה נעימה מאוד בפני עצמה – אגב, הקוויאר טוביקו שפוזר עליה ייצר התנגדות מעניינת וכיפית בביסים של בשר הדג הבשרני, שבו בעת גם רך ועדין.

ארקדי פורטנוי יקב רמת הגולן 2

דווקא מנת הערב, רביולי ארטישוק ירושלמי בעל הטעם האגדי, לוותה ניחוח שעשה חשק ללכוד אותו בשקית ולנצור לנצח. המחית העדינה שמילאה את כריות הבצק המופלאות היתה נוקשה קלות והעצימה את טעם הארטישוק הירושלמי. הרוטב היה מדויק להפליא וליווה את הארטישוק הירושלמי באלגנטיות

ארקדי פורטנוי יקב רמת הגולן 6

ירדן מרלו 2009

זהו יין כבד עם גוף מלא וארומה של יער ערפילי. עלותו גבוהה מהאחרים אך הוא מותיר חותם סמכותי. אחרי שלגמתי מהיין הזה, הרגשתי צורך לחזור למנת הקרפאצ'יו שנחה לפניי. נראה כי היין פשוט מתחבר בטבעיות לבשר בקר. אבל אחרי עוד כמה ביסים הבנתי מה חסר – והושטתי את ידי למנת קובה העגל שטבלתי טוב טוב בקרם החצילים. כאן היין הזה הפך סוף סוף למשהו ישראלי – עממי עד הסוף.

 

הר חרמון מוסקטו 2013

עם יין הקינוח הזה של יקב רמתהגולן יש לי היכרות ממושכת. בכל פעם שאני רוצה להרשים את הגברת מבלי להוציא סכום גבוה, אני עוצר בדרך ומביא בקבוק של חרמון מוסקטו. הוא טעים ומחירו לא בשמיים (45 ₪). טעמו לימוני-מתקתק והוא פצצה לקינוח. החבר'ה מיקב רמת הגולן משכנעים גם שהוא אחלה אפילו לצד בראנץ' או בתור אפריטיף. אם תשאלו אותי איזה מבין היינות שטעמתי הערב אקח איתי לאי בודד, בוודאות אצביע על הר חרמון מוסקטו, ואבקש ארגז ממנו.

הר חרמון מוסקטו יקב רמת הגולן ארקדי פורטנוי
מסעדת שולחן –  שד' רוטשילד 73 תל אביב  | יקב רמת הגולן –  183 אזור תעשייה קצרין

* תודה ענקית לעורכות: אסנת נוח ואירנה זברסקי