ארכיון הבלוג
מלגו&מלבר: לגעת בגורמה בצהרי שישי הצעיר
יש שישי-ישראלי, שישי-תל-אביבי, שישי מגניב ושישי בסטייל. הפעם לקחתי את הגברת לגבוה, קפצנו למסעדת מלגו&מלבר לטעום את שישי החדש. קו המסעדה מתבטא בקולינריה גבוהה שרובנו רואים מזפזוף בחשבונות אינסטגרם. כעת נוצר בן כלאיים חדש בין מנות ראשונות מעולם התוכן של המסעדה לצד כריכים צעירים.
אביב
קוקטייל סאן זרמן לימון נענע הוגש לדלפקנו, זה שמשקיף בקומה השנייה על השדרה התל אביבית המתעוררת לאביב המוריק. המלצר המליץ על הדרינק הזה לספתח ובחרנו לפתוח איתו את החך. אחרי הסידוריישן המתישים של שישי, המוח צמא לrestart כדי שהגוף יעקל את ביאת השבת. בינתיים מאחר שבלגימה הראשונה עדיין לא הרגשתי, לקחתי עוד אחת ואז ההדריות התפרצה. משקה עדין מאוד, לחובבי הביטר עם 3 שכבות טעם רעננות במיוחד. אם אתם כמו הגברת שלי, כנראה תיהנו יותר מהמרטיני רוסו. אני עפתי מהאביב המשולם (25 ש"ח).
קיץ
ואז הקיץ דפק בחלוננו. בניגוד לבחירה הטבעית שלי (הבר סביב המטבח הפתוח), הבטנו כעת בחלון הרחב המשקיף על שדרת רוטשילד. היפסטרים על אופניים, נערות בשמלות קיציות מתעופפות וכלבלבים קטנטנים רודפים זה אחר זה, בתקווה לזיווג שיעשה להם את היום.
ואז האויסטרים הגיעו. מנה חושנית במיוחד שנכנסת לפה בצורה מענגת במיוחד, מאוד לא גרוטסקית-סקסית, מעוררת. אם לא די בכך, הצדפה אף הגיעה עם קציפה קטנה, שהסתברה כסורבה לימוני קיצי נהדר שנועדה להרפות מפלח הלימון המיושן לטובת המטבח המודרני שמסעדת מלגו&מלבר מייצגת באדיקות. הנגיסה הראשונה עם הסורבה הייתה לא פחות ממושלמת. טעם של ים עם מרקם של אישה צמרר את גופי כמו אורגזמה קלילה ואז בשביל הקלאסיקה, לנגיסה הבאה השפרצתי 2 טיפות של טבסקו. הישר על השריר העדין החשוף שנשלף לא מזמן מן הים. אין הרבה מילים לתאר את הטעם הזה. המעשנים שביניכם יבינו מיד כמה שנדרשת סיגריה של אחרי המנה (28 ש"ח).
סתיו
אחרי שרטטנו ביחד מן האויסטרים, הגיע הקוקטייל הכתמתם-ענברי של הגברת. מרטיני רוסו עם דבש וגזוז תפוחים, לו אני הייתי זה שאחראי להזין אותו לתפריט הייתי כותב אותו אחרת לגמרי. בתפוח בשל ועסיסי שצונח לתוך קערית דבש סמיך עם רעננות מסוימת שמביא המרטיני הרועם. הטעם מורכב מאוד ושוב הזכיר לנו באיזו מסעדה התיישבנו היום. הרגשנו אלטיסטים. לגמרי. ואף תכננתי להניח עליה עליונית לפני החורף הקרב (25 ש"ח).
חורף
פתיתים של ריקוטה מילאו את הארץ. שלוליות בוציות של שרי כתומות הפכו לקרם. לצידן ערמות קטנות של אבנים שחורות מעדשים. טעמו של הסשימי לא היה מעולה בגלל חומרי הגלם (כמו במנת האויסטרים הקודמת) אלא בזכות ההברקה שבשילוב הכל כך נכון. העדשים נקשרו לריקוטה והפכו מפחמימה חסרת תוכן למרקם מרתק לגבינה הפשוטה. יחד עם זאת, אלו לא הסיתו את תשומת הלב מן הסשימי, גם לא הקרם. מסעדות רבות וטובות בארץ נוטות לעשות לשכוח להבליט את מושא הסישום בצלחת. וכן המוסר ים נותר לעמוד במרכז (45 ש"ח).
פלימארקט: צומת יפו-יפן
ארצנו הקטנטונת עמוסה מסעדות בקטע משוגע. הבעיה מתחילה כשרוצים לאתר את המסעדות שבאמת עושות פוד-גזמה בשילוב מכלול המרכיבים ההכרחי לבילוי קולינרי מושלם.
למזלי הגברת הייתה רעבה לבילוי איכותי. כך הגענו לפלימרקט ביפו (Fleamarket): שילוב של תפריט מעניין ומדויק שרוקד בין ים ליבשה עם ווייב נכון ואווירה לא דוחקת. כך נוצר יציר כלאיים מוזר המאגד היפסטרים עתירי זקן, תיירים מעונבים בחולצות עם צווארון מחניק, נערות בכפכפי אצבע וקבוצת מכסיפים ושלייקס ממוצא אנגלוסקסי.
פעמים רבות בעבר חלפנו על פני הפלימרקט שסובל ממחסור במקומות ישיבה למרות 100 המקומות ישיבה ומגוון אזורי הישיבה במקום. לכן ניצלנו את השעה המוקדמת וכבשתי את היעד המושלם: פינת הבר לצד המטבח הפתוח. כי מה רע בקצת מופע בדייט עם הגברת? חומרי הגלם מוקפצים לצידי, טבחים מתהפכים על המלצרים הקוטרים וטבחי הפס הקר יוצאים במבט מחושל כי מישהו העז לגעת להם בעמדה.
כיף. זה בערך כמו לשבת בתוכנית משחקי-המאסטר-שף, בלייב.
תחילה, בסופה של הסיגריה, המארחת עוד ניסתה להחליט אם אנחנו זוג ששווה להשקיע בו או כזה שירד על כוס קפה וימשך בטיול. היא התעקשה שנפתח בדרינק הנכון וניחשתי למי צריך לכוון את השאלה. שי גורביץ' (הבעלים) ביצבץ לו. עם חצי חיוך\חצי סבור פנים של אחד שמתאמץ להיזכר "מה הוא עשה רע לעולם שהגורל דחף אותו לקריירה הזו". בלי להתבלבל הוא הצביע על קוקטייל הראשון בתפריט.
קוקו שאנל, יא מלקק!
בדיעבד, כל הצוות הסכים פה אחד עם הבחירה של שי גורביץ'. בצדק. לא עזבתי אותה כל הערב לטובת אחרות. למרות הדומיננטיות של הקרח, לאורך רובו של המשקה הטעם נותר מלא מאוד ומורכב משכבות טעם שנבנו זו על זו. הקרח של מיסטר אייס קצת הציק לי, מעין מאבק מתמיד בין ללגום מן הנוזל המשכר לסכנת בליעה וחנק מול סועדים מכסיפים. כמכלול הדרינק אש. מרענן, ללא מכת אלכוהול וגם לא של כוסיות. שימו את הקשית בצד ולקקו את השוליים כאילו אתם באייטיז, כך תיהנו מן המשחק המתוק עם המלח האטלנטי ופלפל השאטה המרוח בקצה.
כשהתחלנו להתלבט בין המנות הפתיחה, שי שוב הופיע. התעקש שהספיישל טונה איז דה ביזנס. אז הוספנו גם טרטר מוסר ים (עם חציל ושקדים) וסלט סטילטון ומשם הוחלט כבר שנזרום (44 ש"ח).
סשימי טונה – דילמות על גדות הנהר
למרות המרחק הגאוגרפי, כל ההבדל בין יפו ויפן מסתכם בחצי אות בלבד. כמעט. למרות שהיה זה מוצ"ש אחרי חג ארוך ולמרות שספיישלים תמיד גורמים לי לנקוט במשנה זהירות, הסשימי טונה שהוגש לנו היה במרקם מעולה וללא טיפת ריח קטנטנה של אכזבה. הביס היה נהדר. רק דילמה אחת סירבה לפנות את המחשבות לטובת עינוג החושים: חופן העלים נועד כמובן לאזן את טעמי הנהר הכתמתם, שהיה על בסיס סויה וטעמים אסייאתים שעבדתכם לא זיהה. ואז עולה השאלה המתבקשת – האם לאכול את החופן על הסשימי או לפצוע ממנו בין ביס לביס. הרי את הג'ינג'ר לא תניחו על המאקי, אותו דבר גם כאן. פלומת הירק הייתה נהדרת. מישמש של עלים רעננים שנקשרים בשמיר. איך ייחלנו שאסף גרניט או מאיר אדוני בדיוק יגיעו, רק כדי לשמוע איזשהי חרטה בנוגע לתפיסת השמיר שלהם, לאחר שיטעמו את המנה (62 ש"ח).
טרטר מוסר ים דו-לאומי
מנת טרטר פאקין ענקית נחתה מתחת לאפנו. דוגמא של רכס המורכב מדג מוסר ים שטורטר עם חצילים, קרמבל ושקדים. אני לא בטוח אם המוסר ים היה בלדי מצד האבא, אך השילוב הזה שלח אותי הרבה יותר לכיוון הקובנייה מאשר לטרטר המסורתי בשל אסופת המרכיבים שהכילו את המנה. טעם המוסר שמר על דומיננטיות, הדג לא היה שמן מידי והחציל העניק לו גוף נאה ועשיר. גם הקראמבל, שתכננתי לסקול בשורות אלו עבר יפה ותכננתי לחזור למנה הזו אח"כ כי בדיוק הגיע הסלט המעצבן (57 ש"ח).
סלט סטילטון
כשבא הברמן וסיפר מה כולל הסלט המומלץ, כל מה ששמעתי היה סטילטון. גבינה מטריפה, אז הזמנו. שי שאל אם יש משהו שאנחנו נמנעים ממנו אבל שיחקתי אותה פודיז ועניתי: כמובן שלא, בזמן שהגברת בדיוק יצאה לנשום עוד סיגריה. ואז הוא הגיע. ככל שהוא היה יפה ידעתי מה יעלה בגורלי כעת. ענית טעמה ביס וחצי ואמרה: "אני בכל זאת לא אתחיל לאהוב אנדיב. תהנה – כולו שלך".
הסלט טוב, איזון של גבינה משגעת, בוטנים מסוכרים, אפרסקים מבושלים נימוחים והרבה הרבה מתיקות שנועדה לשבור את מרירות האנדיב. זה לא שלא עפתי על הסלט הזה. אבל זה היה מתוק. מאוד מתוק. במיוחד כשסועד אחד ניסה לתפור אותו. בסוף, אחרי יומיים, פירקתי. הצרה הופיעה שניסיתי לטעום עוד ביס מהטרטר הנפלא רק כדי לגלות שאיבדתי את כל הטעמים בפה.
בשלב הזה אני רוצה לזרוק פירגון לבהא הברמן. נדיר לראות תודעת שירות כל כך גבוהה. עוד בהתחלה, לפני שהשתכרנו, הוא ראה שהמשקה GGS של הגברת נלגם לאט מידי וקרא לעברה: "אני רואה שאת לא נהנית ממנו, אז אם את רוצה אשפוך ואכין לך חדש". שם התלהבנו משימת הלב המופרזת. אבל כשביקשתי ממנו שיעצור לי את המשקה הוא שפך את הקרח מהכוס של ענית כדי לא למהול אותו בינתיים – וואלה בחור שעובד מהלב. כדי לפתוח את הפה ניסיתי כמה דברים: מים, סיגריה ובסוף ביקשתי מבהא חופן ירק כלשהו. כדי להחזיר את הטעם לפה. בלי להתבלבל או להסתלבט עליי (יש מצב שזה חומר לפוסטים של מתן אברהמס) הוא קפץ למטבח ושלח לי בוש ירוק ויפה. וואלה בתחילה כתבתי שהמקום הוא שילוב של כמה גורמים, אז תוסיפו את בהא הברמן שעשה את הצעד הנוסף הזה לחוויה יוצאת מגדר הרגיל (59 ש"ח).
מחבת רמשים מרתקת
מכירים את השלב הזה שעברו 20 דקות, והבטן כבר לא בקטע? אז לא הפריע הפעם. בעיקר כשראינו את המנה נוצרת לנגד עינינו במטבח הצמוד. תחילה ג'וליאנים של ירקות קשים הוקפצו עד שפירות הים החלו להגיע. ואז נוזלים שונים אשר שילבו טעמים אסייאתים בסגנון תום יאם. בשיאה של המנה קפץ פנימה גם החצי לובסטר. תקוע כמו עץ בודד של זית שנלחם ברוח החורפית.
כמובן שבתוך רגע הוא היה בידינו. עשיתי דאווינים על הגברת עם המזלג שנועד ללובסטרים של הגויים. הלובסטר הקטנצ'ק הזה התפצלח גם ככה. שריונו הדק חשף בשר מתקתק שמזכיר לכולנו למה אנחנו כל כך אוהבים סרטן. הרבה מחשבות רצו לי באותו הרגע. אך בעיקר אותה גברת סגולה מדהימה שנלחמת בסרטן בעוד שאנחנו אוכלים את האוצר הזה בצלחת, לצד שאר הרמשים המופלאים שנעשו באופן פיזדייצ (למרות שהקלמרי טיפ'לך חרגו מנקודת השלמות). הרוטב הנהדר ליווה אותנו ברכותו הנהדרת, משחנו בו כל מה שיכולנו עד שמצאנו את עצמנו ממזמים בו את צדפות המולים הריקות. באה הברמן ושאל באדיבות אם אנחנו רוצים איזה פת של לחם להשביע את הרעב שהמלחמה הותירה בנו, אך סירבנו באלגנטיות. הרי לחם זה משמין (97 ש"ח).
לסיום
אם סבלתם אותי עד סוף הפוסט המייגע הזה, אני רוצה לאחל לגברת הסגולה שלנו, שרק תהנה מסרטן כמו שהיה לי בצלחת, ותמשיך לזרוע אופטימיות בכל מי שנקלע בדרכה, ולגבי מסעדת פלימארקט – אל תפספסו, אחד הנדירים.
פלימרקט – רבי יוחנן 8 יפו | 03-6202262
חורף חם במסעדת שיין ושארפ | ארקדי הוזמן לטעום מה אוכלים אלו המוותרים על הנתחים
עם בואו של החורף הוזמנתי להשקת התפריט החדש של מסעדת שיין ושארפ – סטייק האוס יוקרתי ואהוב עליי במיוחד. גם במסגרת פורטל קהילת המבורגר ישראל, קיימנו בו אירועים רבים וזה אחד המוסדות המומלצים עבור מכרים או אורחים מחו"ל שרוצים לטעום חוויית בשר מקומית.
כאשר נכנסנו לטרקלין המרכזי חשתי באווירה חדשה. בשולחנות העיתונאים נחו מגוון מנות שונות ועדינות במקום נתחי הבשר האימתניים אשר השקיפו אלינו רק מתוך מבעד לויטרינה של מקרר היישון העצום, אחד מסמלי המקום.
גם בהווה הקרוב שלה מסעדת שיין ושארפ חוותה שינויים לא מעטים. מפתיחת היאם צ'ה ועד ערבי הבשר של מאסטר הבשרים, יענקל'ה שיין והרשימה עוד ארוכה.
לאחר ההקדמה הארוכה הגיע הזמן לסיקור:
סביצ'ה מוסר ים
מנת הסביצ'ה מוסר ים הוגשה בסגנון שאינו משתמע לשני פנים – מדובר במסעדת עילית אשר מדברת בשפה גבוהה ומעניקה חוויה יוקרתית לסועדים. במעמד המנגס (יענו ביס) פיסות הדג התחברו נהדר עם כרית קרמית מעולה ומכלול הטעמים האסיאתיים בעלי הטעם העמוק של שומשום וסיומת עדינה אך מודגשת של קראנצ' שנוצר עם הטוביקו. יכולתי לכתוב שמדובר פה בביס אחד של שלמות, אך למרות שהתכוננתי למגוון רחב של מנות לא הסתפקתי בביס והעלמתי ברגע את כל מרכיבי המנה. מושלם.
בהמשך הוגשו מנת קרפצ'יו והכנפיים המפורסמות בלי העצם:
סלט קייל
עלי הקייל (כרוב עלים למתקשים) התאקלמו במהירות בנוף המסעדות הארץ ישראלי. ראשית מכיוון שמדובר בחומר גלם בריא במיוחד (סופר פוד) ושנית בהיותו נוח מאוד ומתאים להכנה במגוון אופנים. בתור ארקדי (שלא אוכל אוכל של אוכל), טעמתי, נשנשתי ואז נשנשתי עוד קצת. מדובר בסלט עם טעם ירוק עז המחבר בטעמיו חמוציות ומצע של טחינה עדינה. הייתי כותב שזה מאוזן, עדין וטעים לאללה אך מעמדי כקרניבור עלול להיפגע מכך.
שרימפס וניוקי
גם מנת השרימפס ניוקי עשתה עלייה לארץ זה מכבר ולא מדובר במנה חדשנית. מדובר בשרימפסים שמנמנים ללא קליפה, ניוקי שהיו מעט מבושלים מדי לטעמי (מסיבת עיתונאים עם עשרות שולחנות, כבר ציינתי?) ורוטב חמאתי עדין שקשר אותם עם השום, העגבניות המיובשות, השרי והבזיליקום. נגיעות הפרמז'ן היו נדבך נוסף שתרם מאוד להגברת הטעמים. לכן כמכלול המנה הזו עבדה נהדר, על אחת כמה וכמה שמדובר על מנה חורפית ונעימה.
ספויילר: לאחר מספר ביסים בכריות הבצק הקטנטנות, אתם ככל הנראה תדמיינו את הכריות בבית.
טורטליני בקר
אף אל פי שאני משתדל להימנע מבצקים ביום-יום פתחתי את הראש בשנים האחרונות לפסטה טרייה. המנה הראשונה הזו אמנם אישית אך קשה לסיים אפילו את הביס הראש ללא החיוך מטופש שמתפשט על הפנים. הדומיננטיות של טעמי הבשר העמוקים התחברו עם הפסטה הטרייה. למרות שלא מדובר בנתח שמן מדי, מכלול הטעמים יוצר המון עסיסיות, רכות וטעם עדין. משך הבישול מוציא פלאים מנתח הבשר רגע לפני שהוא נקצץ ונדחף לטורטליני.
סטייק אנטריקוט
סטייק האנטריקוט היה סטייק אנטריקוט, לא אינטרפרטציה ישראלית לנתח אלא בשר עם ורד עסיסית מאוד של שומן וטעמי בשר שעברו צלייה נכונה בתנור.
לסיכום,
ימים יגידו אם התפריט הקל יזמן קהל חדש למסעדת שיין ושארפ. אמנם אהבתי את המנות שתיארתי להלן אך אני שומר אמונים לאותם נתחי הבשר המופלאים שממתינים לאמיצים שביניכם.
מסעדת שיין ושארפ Shine & Sharp
כתובת רחוב יגאל אלון 65, תל אביב.
טלפון 03-5364755
גילוי נאות – הוזמנו למסעדה לכבוד השקת תפריט החורף
כתב: ארקדי פורטנוי | עורכת: אסנת נאות
גם תל אביבים מתחתנים בסוף |סוקה תל אביב
כתב: ארקדי פורטנוי | עורכת: רינת גרשפלד
חתונה בגן אירועים או בטרקלין לבן ורחב כפיים הם מתכון בדוק להמיס נשים מאז שחר המונוגמיה. בגיל 31, אחרי עשרות חתונות, עברתי למצב שאני מכנה "החמקן". המצב הזה שאתה שומע על חתונה ומבקש מבורא עולם שידאג לכך שבטעות ישכחו לשלוח לך הזמנה, כי עוד ביקור אחד בתאטרון האבסורד הזה יגרום לך קצת להקיא.
אולי זה רק אני, אבל כשאני רואה כלה אני תוהה לעצמי: "את יודעת שאת לא נסיכה אמיתית, כן? את מודעת לכך שגם הקירות המוזהבים לא הופכים את הבחור לנסיך אמיתי מהאמירויות, כן?". כל הגינונים הללו אומרים דבר אחד בלבד – מחר כשתחזרו למציאות, אותו חור בבנק שניסית לא להסתכל עליו יצמח להיות שד עצום שיהיה קשה להתעלם מפניו. אגב, גם לסחוב את כל האורחים שלך לצד השני של המדינה רק כי מצאת פינה שכוחת אל, שבה אף חברה שלך לא התחתנה, לא יוצר קסם רענן – זה רק מוסיף לפרנסה של נהגי המוניות שיודעים שחבר'ה שתויים מהתחת זה קהל נורא משתלם.
כשחשבתי שכבר ראיתי את כל מה שיש עולם החתונות להציע, הוזמנתי לסקר את ההשקה של אולם האירועים סוקה תל אביב. מתחם אירועים אורבני השייך לקבוצת סוקה וממותג קצת אחרת. הקו הוא יוקרתי אבל בד ובד שכונתי, קרוב ונגיש "במכונית, באופניים ואפילו ברגל". אולם אירועים חכם שכולל שידור החתונה בלייב ליוטיוב ומערכות ההגברה, ההקרנה והתאורה נשלטות מכל אייפד.
משנכנסנו לאולם האירועים מתוך השכונה הארצית, לא עברנו לממד לבן וקסום אלא להיכל אירועים עם תאורה מעומעמת ורגועה, עיצוב בקו אורבני (כזה שחושף את הקירות המקוריים של המבנה ומחזק את הצביון התעשייתי של המקום). העיצוב התחבר עם אלמנטים דיגיטליים יפיפיים על גבי הקירות ובלי כל הלובן הצבוע שאנו רגילים לראות בתאטרון האירועים. במסדרון ציפו לנו כמה מארחות מחויכות, צלמת וזוג שחקנים שהיו חתן וכלה והודו לנו על כך שבאנו (פייר, אהבתי). מלבד הקאסט היה שם עוד משהו יפה, שעון פתוח אנלוגי לצד "שנדליר" אורבני עצום שמעוצב כמו מטרפות. בשלב הזה היה קצת ברור לי שמישהו לקח סיכון ממשי בעיצוב המקום הזה, ונתן לו שפה עיצובית אחרת מכל מה שאנחנו מכירים בנישה כיום. בהמשך הבנתי שאלו גופי תאורה מתכתיים שהוכנו בעבודת יד שנועדו להציף את החלל בגווני זהב רכים (על מנת לייצר חיבור לשימוש המקורי של החלל – מפעל זיקוק ועיבוד זהב). קצת פחות אולם נשפים בוהק, קצת יותר בר לילי אלגנטי בעל אלמנטים עיצוביים אורבניים ודיגיטליים שמשדרים "רייב" רגוע.
החלק הכי חשוב של הערב, האוכל כמובן
לא פסחתי על המתאבנים של קייטרינג נחלאות, הרי בסוף אנחנו תמיד זוכרים בעיקר את האוכל. שורת המתאבנים הייתה בחלקה טובה ובחלקה פחות. מצד אחד היו קבבונים נהדרים בעלי עסיסיות נכונה וטעם מזרחי שהוגשו עם תוספת קלאסית של גרגרי חומוס עשויים מעולה. עוד מנה מוצלחת הייתה הסביצ'ה סלמון ששילבה טעמים חריפים, טריים, רעננים וקראנצ' נעים.
מצד שני, הארנצ'יני – כדורי ריזוטו שהיווו מנה תפלה של אורז ללא מלח הרחוקה מאוד ממהותה המקורית. כך גם הקרפצ'ו עגל, שבמקום לתת קו אלגנטי עשיר, הבשר שליפף ג'וליאנים של ירקות, בעיקר נועד לעשות וי בתפריט, על המנה הפופלארית ופחות להעמיד את טעמי הבשר בפרונט של המנה. קייטרינג נחלאות הצטיין דווקא בשורת הקינוחים, למרות שאינני מתייחס לקינוחים בדרך כלל, כאן הרגשתי צורך עז לפרגן: קרם היוזו בעל עקיצות הג'ינג'יר היוו קינוח מפנק אך רענן וגלידות ה"מגנום" היו לא פחות ממעולות.
החלק האומנותי
שיאו של הערב היה אביהו פנחסוב המהולל. הבחור עשה את מה שהבאלקן ביט בוקס עשו לסגנון המוסיקה הבלקנית, למוסיקה המזרחית במקצבים מטריפים, שואו מטריף, וקול אדיר. אני חייב לציין שלא היה סבא פולני אחד בקהל שלא היה נשאר אדיש לתופעה הזו.
סיכום,
החלל האורבני המכונה סוקה תל אביב לא לובש טונה של מייק-אפ אלא מאפשר לקיים טקס חתונה מציאותי וארצי. אני מניח שקהל היעד זה הדור שלנו שנמאס לו מערמת הלוקשים שתעשיית החתונות משווקת לנו. אני חושב שהמקום דווקא יעיר את תושבי תל אביב המתוחכמים שלא אוהבים לצאת רחוק מהבית, וזה יגע בהם במקומות נכונים.
קייטרינג נחלאות היה קומסי קומסה ולצד מנות טובות היו מנות שהרסו בעבורי את הרושם הראשוני שלהם. המנצח הגדול של הערב היה אביהו פנחסוב שפשוט היה בלתי נשכח.
ארקדי הוזמן לניני האצ'י – מסעדה אסיאתית חדשה | Nini Hachi
יותר ויותר מסעדות ורשתות אסיאתיות צצות בארץ בשנים האחרונות. בין אם מדובר בדוכני מזון מהיר או מסעדות גורמה, מסעדות חסילונים או סושי כשר שעשה עלייה – דבר אחד ברור: זוהי תופעה קולינרית בולטת ונראה כי הקהל הישראלי מקבל אותה באהבה גדולה.
משרד היח"צ דורית שמואלי הפיק אירוע בלוגרים במסעדת Nini Hachi החדשה ואני כמובן שלא חשבתי לרגע לסרב.
בעלי המקום בוגרי קיוטו, סקאי ומסעדת רפאל החליטו הפעם לחשוב מחוץ לקופסא ולפתוח מסעדה אסיאתית בלב תל אביב שפונה לצעירים אבל (והאבל הגדול הוא) שהיא תהיה כשרה ו… לצערם של רבים מכם –תהיה גם סגורה בשבת.
Food לאחר מספר כוסיות של סאקה ניגירי לא מסונן הייתי לגמרי מרוצה. המשקה קליל עם טעם חלקלק ובעל ארומה נהדרת של קוקוס. נהדר כאפיריטיף בבראנצ' קיצי. לכן שתיתי עשר כוסיות שלו. אני די בטוח שבשלב מסוים אפילו אמרתי "מלצרית, המעולה הזה פשוט סאקה". #מקווה שהיא הבינה שמדובר בכיתה טיפולית שהתיישבה מוקדם מידי על בטן ריקה מידי לצד סאקי צונן.
פתיחים כבר מזמן ש"סלמון סקין קריספי" הפך להיות מתאבן מוכר בארצנו הפסאודו-אסיאתית. מבחינתי אין כאן הרבה לאן ליפול. אחלה חטיף שניתן לטבול בטריאקי, בהחלט הצ'יפס החדש. הקימצ'י היה כיף בהתחלה וקצת מתוק לי בסוף. מנגד, מנת החמוצים היפניים הייתה לטעמי במיוחד – הזיפט של החריפות החמיא כמו עניבה חדשה על גבי ירקות טריים למחצה שכיף לנגוס בהם במיוחד.
ראשונות גם "גיוזה" הופכת להיות שגורה בשיח הקולינרי של ארצנו המתלכסנת לאיטה. למעשה, קצת דאגתי כששמעתי כי מסעדת ניני האצ'י כשרה. עוד יותר חשדתי כשראיתי את הכיסונים המאודים עם צבע זהוב של צריבה עדינה. האמת היא שכאן בהחלט חידשו לי – עד כה לא טעמתי גיוזה שעברה טיגון. טעמי העוף היו טובים ותהליך האידוי בהחלט הדגיש אותם. הטעם המטוגן לקח את זה עוד צעד לעולם התוכן של האוכל הישראלי. לטעמי זה היה קצת בגדר כל המוסיף גורע, אבל הכיסונים שעל שולחננו נגמרו באלפית השנייה. המשכתי לסלט האטריות הזכוכית שהוגש עם קוביות טומאגו, קרפאצ'ו מלפפונים, שיטאקי וג'ינג'ר. זו רבותי היא מנה מפליאה. השילוב התגלה כאפיטייטר מצוין בעל טעמים רעננים ועוקצניים שאוזנו עם האטריות העדינות. מנת האספרגוס עם הפטריות שהוגשה לנו הייתה קצת אובר קוקד, לתחושתי השהייה המתמשכת ברוטב בישלה את האספרגוסים יתר על המידה ושילוב הסומסום לקח את ירק הגורמה למטה, לרחוב האסיאתי, הפשוט. מנת הסשימי ניני נראתה מופלאה, לצערי לא הספקתי לתפוס לי חתיכה ושני המגשים נבלעו גם הם תוך אלפית השנייה אל תוך הבלוגרים שהגיעו עם הרבה תאבון.
סושי סלמון אקזוטי – רול חתיך במיוחד עם טוויסט מרענן – קרפצ'יו תות שדה. התות לא הוסיף מתיקות אך העניק לחות מרעננת שהשתלבה נפלא. זהו רול עונתי כך שבכל עונה הפרי משתנה ופעם זה תות, פעם זה מנגו ופעם זה אפילו קיווי. מנגד, קצת פחות התחברתי למנת הספיישל – "במבה רול". איכשהו טעם חמאת הבוטנים לא התחבר לי לרול קליפוריה שטוגן בטמפורה. אני בחור פשוט אני. מסתפק בניגירי עם טונה אדומה או דג ים כלשהו, מאקי לכל היותר ו… אני מסודר. טוב זה שקר. לאורך הארוחה המשכתי עם שרדונה בראבו של טוליפ וכמובן גם צ'ויה – יין שזיפים טעים במיוחד שמוגש במסעדה. ומותיר מרבד של טעמים צימוקיים. במסעדת ניני האצ'י מוגשים גם קינוחים והם קינוחי בוטיק פרווה כשרים. מנקודת מבטי הבלוגרים העלימו אותם די מהר וכנראה שהם לא רעים. אליי קינוחים פחות מדברים ואני כבר פינטזתי על איזה שנ"צ רציני במיוחד.
לסיכום, המסעדה Nini Hachi זו מסעדה אסיאתית כשרה עם אוכל טוב, שירות אדיב ומנות שנהניתי מהן.
תודה לאירנה זברסקי על העריכה.
יקב רמת הגולן מתעדכן לקראת חג פסח 2014 | ארקדי פורטנוי
חגיגת יום הולדת יכולה רק להשתפר כשמשרד היח"צ של יקב רמת הגולן מזמין אותך לאירוע השקת יינות לקראת פסח. האירוע התקיים במסעדת השף של עומר מילר, "שולחן", בתל אביב. המקום מרשים מאוד, אבל אהיה כנה אתכם – יצאתי משם מטושטש לחלוטין.
ז'ה קיוז (אני מאשים) את גמלה סוביניון בלאן ואת הר חרמון מוסקטו. איכשהו לא הצלחתי להפסיק לשתות אותם. את הארוחה הובילו סדרת מנות פתיחה של מסעדת שולחן במטרה לשבור את המיתוס "יין לבן זה דגים ויין אדום זה בשר",שנפוצים מאוד לגבי שילוב יין בארוחה ובבישול.
גמלא סוביניון בלאן 2013
יין גמלא לבן בניחוח אגסים בוסריים עם טעם חמצמץ וקליל. אני עדיין שופט יין לפי "טעים לי\ לא טעים לי"ואת היין הזה הגדרתי כמעניין מאוד. קליל וכיפי והרגשתי בנוח להסתובב איתו בין האנשים עד שהתיישבנו לסעוד. הסוביניון בלאן הוא זן מאוד אזורי ומושפע מאוד מטעמי האדמה והאקלים. לכן, אזור רמת הגולן בארץ התגלה כמתאים במיוחד לגידול זן הענבים המדובר.
ג'וניור, הפרזנטור של יקב רמת הגולן, הסביר כי האסטרטגיה החדשה של היקב היא ניתוק מתפיסת העבר שגורסת כי יין הינו משקה למבינים. בתוך כך, גם מחירי היינות נוחים יחסית.
לדוגמה : גמלא סוביניון בלאן 2013 עולה 50 ₪, הר חרמון מוסקטו עולה 45 ₪. כך אנשי היין מנסים להפוך את המשקה למשהו יומיומי יותר ולא רק מוכוון אירועים מיוחדים.
מצאתי חיבור נפלא בין יין גמלא סוביניון בלאן לבין סלט האייסברג הרענן של מסעדת שולחן. סלט האייסברג והאנדיב הוגש עם גבינת סנט מור (האהובה עליי במיוחד), אגסים ביין ויניגרט ריחני וטוויל פילו נוקשה. היין זרם חלק לצד העלים העסיסיים ועם טעם הגבינה הריחנית.
גמלא השמורה רוזה סירה 2013, יין חדש ביקב.
היין הזה פחות קלע לטעמי. אולי כיוון שזה אחד שלוקח זמן להתחבר אליו – יותר מאשר ליינות מובהקים אחרים.
יחד עם זאת, היה מעניין לזהות את ארומת הדובדבנים הבשלים שאחזה בכוס. היין האדום הזה שיחק מצוין עם מנת הקרפאצ'יו המשובחת. המנה מעולה – כי לכו תמצאו עוד קרפאצ'יו שמגיע עם מוצרלה ומדליונים של ארטישוק ירושלמי, בנוסף למרכיבים המסורתיים.
הר חרמון אינדיגו 2013
יין חביב. ברור. פשוט. בלי משחקים.
לעניות דעתי הוא מה שמכונה (VALUE FOR MONEY – 45₪ ). ייאמר לזכות חרמון אינדיגו, כי אחרי כמה דקות בכוס, טעמיו נפתחו וקיבלו רובד מחודש ונעים. צבעיו הסגלגלים נוטים לכיוון של כחול עמוק ומסקרן.
תחילה לגמתי אותו לצד טרטר טונה אדומה, והשילוב לא עבד במיוחד. ההתנגשות בין טעמי הטונה שנקצצה לפיסות גדולות, עם טעמי אגם הסויה, לא עמדו אצלי במבחן הטעם. עם זאת המנה נעימה מאוד בפני עצמה – אגב, הקוויאר טוביקו שפוזר עליה ייצר התנגדות מעניינת וכיפית בביסים של בשר הדג הבשרני, שבו בעת גם רך ועדין.
דווקא מנת הערב, רביולי ארטישוק ירושלמי בעל הטעם האגדי, לוותה ניחוח שעשה חשק ללכוד אותו בשקית ולנצור לנצח. המחית העדינה שמילאה את כריות הבצק המופלאות היתה נוקשה קלות והעצימה את טעם הארטישוק הירושלמי. הרוטב היה מדויק להפליא וליווה את הארטישוק הירושלמי באלגנטיות
ירדן מרלו 2009
זהו יין כבד עם גוף מלא וארומה של יער ערפילי. עלותו גבוהה מהאחרים אך הוא מותיר חותם סמכותי. אחרי שלגמתי מהיין הזה, הרגשתי צורך לחזור למנת הקרפאצ'יו שנחה לפניי. נראה כי היין פשוט מתחבר בטבעיות לבשר בקר. אבל אחרי עוד כמה ביסים הבנתי מה חסר – והושטתי את ידי למנת קובה העגל שטבלתי טוב טוב בקרם החצילים. כאן היין הזה הפך סוף סוף למשהו ישראלי – עממי עד הסוף.
הר חרמון מוסקטו 2013
עם יין הקינוח הזה של יקב רמתהגולן יש לי היכרות ממושכת. בכל פעם שאני רוצה להרשים את הגברת מבלי להוציא סכום גבוה, אני עוצר בדרך ומביא בקבוק של חרמון מוסקטו. הוא טעים ומחירו לא בשמיים (45 ₪). טעמו לימוני-מתקתק והוא פצצה לקינוח. החבר'ה מיקב רמת הגולן משכנעים גם שהוא אחלה אפילו לצד בראנץ' או בתור אפריטיף. אם תשאלו אותי איזה מבין היינות שטעמתי הערב אקח איתי לאי בודד, בוודאות אצביע על הר חרמון מוסקטו, ואבקש ארגז ממנו.
מסעדת שולחן – שד' רוטשילד 73 תל אביב | יקב רמת הגולן – 183 אזור תעשייה קצרין
* תודה ענקית לעורכות: אסנת נוח ואירנה זברסקי
Yum Cha | ארקדי פורטנוי הוזמן לפתיחה של מסעדת יום צ'ה – האסייתית החדשה
בבוקר למחרת ביקורי ב- Yum Cha שמעתי את צביקה פיק צועק "שיגעון!!!". ככל כנראה זו הדרך הכי מתאימה להתחיל את הסיפור של יענקל'ה שיין והפתיחה הרשמית של Yum Cha מסעדה אסייתית.
מהיכרותי האישית עם המסעדן הידוע בכינויו "מאסטר הבשרים", יענק'לה שיין, הוא ידוע כאדם הפותח מסעדות עם פיסת טירוף ופיסת גאונות-יצירתית. כך חשתי אמש מול המנות שהוגשו לי במסעדת Yum Cha החדשה. לצידו של יענק'לה ניצבת המעצבת שרון בר-אור המבריקה שגרמה לביקור שלי להרגיש כמו לילה קסום לצד מימי אגם שלצידם משתקפים קצוות עצי במבוק, אי שם במזרח הרחוק.
קוקי סן ז'אק בקרם תירס ומיסו
עוד לפני שהגיעו המנות שהזמנו, שטה לה סירה קסומה של אגדות אל עבר חוף המבטחים שלנו. במרכזה נח קוקי סן ז'אק אימתני עם קרמול יפייפה, מקושט סביב סביב בקרם צהבהב העשוי תירס ומיסו. צריבת הווק הייתה מושלמת ועיטרה את חזותו בסדק עמוק אשר ווידא כי טעמיו יכלאו בו לנצח, עד שהחך תפצע את שריר הצדפה העדין הזה. בנגיסה הראשונה נחשף בפניי מארג טעמים נימוח ונהרות של טעם מילאו את פי. הטבילה בקרם הוסיפה גוון אותנטי למנה, כי מה יותר אסיאתי מטעם תירס? טעם המיסו העשיר את הקרם והותיר אותנו עם חיוך עצום מרוח על הפרצוף. גרעיני השומשום השחורים התפצפצו על הלשון ונתנו את הטוויסט הסופי והפופולרי של המטבח האסיאתי. נהדר.
לחמניית באו ממולאת
את המנה הראשונה כינינו כריך inside-out. בתוך עלה אייסברג ישבה לחמניית באו מתחכמת – מאודה ומטוגנת. כמילית היו פטריית פורטובלו בטנדורי, אבוקדו, ,בצל פריך, איולי צ׳ילי ואת כל הכיף הזה אוחזים עם עלה האייסברג ונוגסים בביס שמשלב מערובת של טעמים מטורפים שמושכים את הסועד לכל הכיוונים. טעים, משביע וקליל. לא פלא שהסינגפורים טורפים כריכים כאלו כל הזמן ופשוט ממשיכים לעבוד מיד לאחר מכן.
Gadu Gadu
סלט! חם! קר! כמו שאמרתי – משגע! כמו כל הקונספט של Yum Cha. על עלי אייסברג נחו איי ברוקולי חלוטים. תחתם מצע ירוקות חלוטים וקרקרים משולשים בטמפורה תפוחה וקלילה. כל הקונספט של הסלט עסק בבריזות של קור וחום לצד הנחל הקסום כאן, ועם לא די בשילוב של קטבים אז מעל הסלט האסיאתי התקרש קרם תירס שהוסיף חטא על פשע, פשע שגורם גם לקרניבור שכמוני, לחדול מלדבר ופשוט לשים את כל ריכוזי במנה הקלילה והרעננה הזו.
שרימפס ברוטב טום יאם ופאק צו'יי
בינתיים, מלצרית יפה השיטה לעבר חוף המבטחים שלנו סירה נוספת עשוית חצי קנה במבוק עם סטיקי רייס. לצידה מנהל המסעדה, משה קבע, צירף לסירה גם אגם קטן ועמוק עמוס חסילונים עצומים ועצות בשביל המראה הכללי והטעם האקזוטי. היה זה אגם של קארי בעל טעם עמוק ומעט פיקנטי שעשה לחסילונים המבושלים אמבט טעמים נפלא. בכף מרק מחרסינה דגנו את מימי האגם המופלאים וביד חצופה שלפתי את השרימפסים השמנמנים ונגסתי בהם בלהט חסר פרופורציות. הגבעולים הירוקים היה לעורר את החך ונתנו לנו אפשרות ליהנות שוב פעם, מהתחלה. (89 ש"ח)
לסיכום, אני מאושר לנוכח של מסעדת יאם צ'ה. אף על פי שעשרות פעמים אמרתי ליענקל'ה שיין כי "הבר עישון" של מסעדת שיין ושארפ היו אחד המקומות האהובים עליי, פתיחה המסעדה החדשה העניקה גיוון אתני נהדר למרכז הארץ.
תפריט מסעדת Yum Cha
ארקדי אוכל דברים 